אל על | אטמוספירה

איכילוב מציג המדריך לחיים בריאים

מה למדנו באוקטובר 7־ מ

אחרי שראו מאות מטופלים במרכז "אסיף" במערך הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב, מנסים שני פסיכיאטרים בכירים לעצור רגע ולסכם עשרה דברים שלמדו ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי וד"ר רועי און, † על הנפש הישראלית איילת להב † מנהל מרכז אסיף לטיפול בטראומה נפשית, בית החולים איכילוב

גם אל אנחנו חזקים משנדמה לנו. .1 מול זוועות, רוב האנשים פיתחו סוג של חוסן והחלימו ללא היוותרות תסמינים כרוניים. זה בהחלט מעודד! וחשוב גם לדעת שפוסט טראומה זה לא "שחור ולבן". לאנשים רבים יהיו תסמינים פוסט טראומתיים לאחר אירוע קשה, מבלי שהם ימלאו את מלוא הקרי טריונים להפרעה פוסט-טראומתית, ומבלי שיפתחו הפרעה זו. אז כן, קשיים בשינה, עצבנות, דריכות, מחשבות חוזרות על אירוע קשה, רצון להימנע מפעילויות וירידה בש מחת חיים – את כל אלה אנו רואים הרבה פעמים לאחר טראומה. ברור שחייל שמגיע מחמישה חודשים של אדרנלין בחזית יתקשה להתרגש באירוע משפחתי, אבל זה לא אומר שהוא יישאר ככה לכל החיים. מה שכן, אם אתם או מישהו בסביבתכם מרגיש שהוא לא מצליח להתגבר, ושהזמן לא מסייע – לא להסס ולפנות מיד לעזרה, כי בהחלט יש איך לעזור. כפסי- עברנו משהו נורא. .2 כיאטרים שעוסקים בטראומה, שום דבר לא הכין אותנו לחומרה ולעוצמות של סוגי הטראומות אליהם נחשפו המטופלים שלנו מתחילת המלחמה. בעיקר תושבי העוטף,

שחוו במהלך האירוע הטראומטי תחושות של חוסר שליטה/חוסר אונים/סכנת חיים ממשית, היו מועדים יותר לפתח הפרעה פו סט-טראומתית. אלו שהרגישו שליטה יחסית למרות הזוועה, היו יותר חסינים. אשמה משחקת תפקיד מרכזי. .5 מחשבות אשמה דוגמת "אם הייתי עושה דברים אחרת, אולי הייתי יכול להציל את חבר שלי", מגבירים את הסיכון לפתח פו סט-טראומה, ומקשים על הטיפול. שמענו סיפורים לא פשוטים מלוחמים על מחשבות שלא עוזבות אותם - על חבר שנהרג במקום שבו הם עמדו דקה קודם לכן, ואולי איכשהו חשפו את המיקום, על חברים שנהרגו בני סיון לחלץ אותם, על טעויות שעשו בקרב. הטיפול מאוד חשוב במקרים האלה כי בעת העיבוד של הזיכרון הטראומתי עולים פר טים שלעיתים נשמטים מהזיכרון. למשל, בשיחה עם חייל שהרגיש אשמה על כך שלא הציל את המפקד שלו הוא תיאר שהוא עצמו נפצע ברגל באותו אירוע וממילא לא יכול היה לתפקד, גם אם מאוד רצה בכך. לאנשים יש נטייה לזכור רק את הדברים השליליים ולשכוח את התפקוד החיובי שלהם באותם רגעים קשים. בטיפול הנכחנו עבור מטופלים רבים את סיפורי הגבורה המדהימים שממש נשכחו על-ידם.

ששיתפו בזוועות שקשה היה להכיל ולהאמין שהתרחשו. העובדה שהיו מפונים מביתם, שבני משפחה של רבים מהם נחטפו או נעד רו – רק הפכה את ההתמודדות עם הטראומה למורכבת בהרבה. חשי- טראומות עבר מתעוררות. .3 פה לאירוע קשה יכולה לעורר טראומה באוקטובר היווה 7 מהעבר – ואכן ראינו ש טריגר משמעותי עבור רבים, שהחלו לסבול מתסמינים הקשורים לטראומות קודמות. כך לדוגמה, נתקלנו באנשי כוחות ביטחון כו לל שוטרים, חבלנים וכו' שהיו בפיגועים הקשים של שנות התשעים, ואירועי השב עה באוקטובר הציפו אצלם זיכרונות קשים מאירועי העבר, גם מבלי שהיו מעורבים ישירות במלחמה הנוכחית. חוסר אונים מחמיר את הסיכון. .4 למרות הידע שנצבר אנחנו לא יודעים לנ בא, למה מבין שני אנשים שחוו יחדיו את (פוסט PTSD אותו אירוע בדיוק, אחד יפתח טראומה) והשני לא. אנחנו יודעים שיש הרבה גורמים מגנים או מגבירי סיכון – דוגמת מבנה האישיות של האדם, הגנטיקה שלו, מערכת התמיכה שיש מסביב, המשפחה והר גלי החיים. אבל דבר אחד מאוד בלט: אנשים