אל על | אטמוספירה

ריאיון I מגזין

השאלון המהיר

מה הכי מכעיס אותך? "חוסר סובלנות".

"שיש לנו מה הכי מעציב אותך? עדיין חטופים בעזה, ושלא מספיק למדנו שאנחנו צריכים להיות ביחד בימים כאלה, ובכלל כדרך חיים". מה הכי מצחיק אותך? "הילדים הקטנים והמתוקים שלנו הלל ונועם". מה הכי מרגיע אותך? "כניסת השבת". מה לא יודעים עליך? "למען האמת אינני יודע. אני מרגיש שאני די ספר פתוח". מה הכי משמח אותך? "שהחטופים והחיילים וכל המפונים ישובו לביתם בהקדם האפשרי, אמן".

צילום: תמר חנן "יש לי בקהל חסידים ממאה שערים וקהל חילוני לגמרי, ודרך המוזיקה מתחברים הלבבות והאנשים מוצאים את מקומם. זה מדהים בעיניי. כשאני רואה את זה, אני יותר אופטימי"

שלי לא דתי ויש לנו קשר עמוק. זה כור היתוך ואולי צריך לתת עליו את הדגש – לחיבור בין אנשים בלי קשר להיותם חילוניים או דתיים. אני רואה את זה הרבה בהופעות שלי, שאליהן מגיע קהל דתי וחילוני, צעירים ומבוגרים. ואני שומע את זה מאנשים רבים שמספרים לי על המפגש המיוחד הזה - שקורה רק בהופעות. יש לי בקהל חסידים ממאה שערים, ומצד שני קהל חילוני לגמרי, ודרך המוזיקה מתחברים הלבבות והאנשים מוצאים את מקומם. זה מדהים בעיניי. כשאני רואה את זה, אני יותר אופטימי. אנחנו צריכים להבין שאחדות לא מתרחשת כשאין ברירה, אלא שהיא דרך חיים. יש מקום להשתדלות ויש גם שמירה עליונה שאי אפשר להתעלם ממנה. הדרך הכי טובה ליצור אחדות היא קודם כל להכיל ולכבד זה את זה - גם אם לא מסכימים". בקרוב תוציא אלבום חדש, עד כמה יהיו בו טקסטים שיגעו בשנה הקשה הזאת? "לא הוצאתי אלבום כבר כמה שנים טובות, אז יהיו בו גם שירים חדשים וגם ישנים. אני רוצה להוציא את היצירה החוצה ואני סקרן לגבי איך שהיא תתקבל. יש בה דברים שנכתבו בעקבות המצב ויש דברים שנכתבו לפני, אבל בגלל שתמיד השירים שלי היו בקו אמוני ורוחני הם מקבלים תוספת וממד שמתקשר גם לתקופה ˆ הנוכחית - ברמה האישית והכללית".

שהשיר שהחזיק אותו בשבי היה 'הבוקר יעלה' ושזה השיר הראשון שהוא רצה לשמוע כששוחרר. הזמנו אותו להופעה. כאן אתה מבין שהכול השתנה ושאתה בתפקיד - לשמח ולרפא דרך המוזיקה". ריבו מספר על ההופעות הקשות בהלוויות ועל הופעות כשבקהל יושבים חטופים שחזרו מעזה ואומר: "לא חזרנו למה שהיה ואני חושב שגם לא נחזור. צריך להבין איך לוקחים את זה מפה, איך מתאימים את עצמנו למציאות שלנו. אנחנו עוברים שלבים, מבינים שצריך לתכנן ולהשתדל אבל יש משהו שהוא לא נתון בידינו - ובמלחמה התחושה הזו התחדדה". ריבו אדם דתי, אבל הקהל שלו מורכב מכל השכבות והרבדים באוכלוסייה הישראלית. ההופעות שלו הן גשר בין קצוות, מופע של אחדות במדינה שבימים אלו קרועה ומפולגת. "אני שייך לעם שהוא שייך אליי", שר ריבו ומדבר על הקשר המיוחד בעם ישראל. הקהל שלך הוא לא דתי בהכרח, והטקסטים האמוניים שלך מצליחים לחצות גשרים ולהגיע לדתיים וחילוניים כאחד. איך עושים את זה? "אני חי חיים של אדם דתי, אבל אני לא גדל בבועה. בזכות המוזיקה שלי אני מכיר הרבה אנשים והסביבה שלי מגוונת - אני חי בירושלים במקום שיש בו אוכלוסייה יותר דתית אבל גם עובד בתל אביב. המנהל

מאז שבעה באוקטובר, גם ריבו, כמו רבים מאמני ישראל, חווה את המשמעויות החדשות שנוספו ליצירה המוזיקלית הישראלית בתקופה זו ואת המקום המיוחד שהיא ממלאה כיום אצל ישראלים רבים. על מוזיקה, אמונה ומה שביניהן האמנים הישראלים מצאו את עצמם מאז שבעה באוקטובר בתפקיד חדש. הרגשת את הכוח שיש במוזיקה שלך לנחם לחזק ולחבק את הנפש הפצועה? "הרגשתי את זה ממש בימים הראשונים אחרי הטבח הנורא של שבעה באוקטובר", מספר ריבו. "אני לא אשכח את זה לעולם. הופענו ביום שישי בבסיסים שעל הגבול באוגדת עזה והחיילים שהיו שם ממש התפרקו ובכו. המוזיקה הייתה ממש רפואה עבורם. לא ידעתי מה לשיר להם, והם רק רצו שנשיר כדי שיוכלו לפרוק את הרגשות העזים. עם הזמן הפכו ההופעות גם למקור שמחה וכוח. אחד הדברים הבולטים שקרו בתחילת המערכה היו היוזמות הנפלאות שנולדו על ידי אנשים פרטיים. זה ניחם אותי קצת כשראיתי את העוצמות של העם שלנו. התפקיד שלי היה להביא את המוזיקה ולשיר. פשוט הלכנו לאן שקראו בסיסים בכל רחבי 100־ לנו. הופענו ביותר מ הארץ במשך חודשים רבים. היינו בשטח, נתנו כוח לחיילים והם נתנו לנו כוח בחזרה. אנדריי קוזלוב, החטוף שחזר מעזה, סיפר

2024 ספטמבר אטמוספירה

58