אל על | אטמוספירה

"כשהגעתי לראשונה להופיע במדיסון סקוור גארדן לא ממש הכרתי את ההיסטוריה של המקום. ידעתי שמדובר במקום ידוע ומוכר, אבל הדבר שהדליק אותי הוא שידעתי שיש לנו קהל בארצות הברית והרגשתי שאם נופיע במקום הנכון יש סיכוי טוב שנגיע לקהל הזה", משתף המוזיקאי והזמר ישי ריבו, רגע לפני שהוא חוזר לתפוח הגדול להופעה מיוחדת - שנה אחרי שהופיע שם לראשונה. "זה לא שסימנתי את המדיסון סקוור גארדן", הוא אומר, "אבל כשהחלטנו ללכת על זה, זו הייתה אמירה שהיה בה גם הימור גדול מאוד. בנינו במה מיוחדת ומאוד מורכבת ביום אחד. העבודה שם מתנהלת אחרת - מהאופרציה ועד לאנשי הצוות והעובדים. קרו לנו שם גם כל מיני ניסים", הוא מספר. "פעם אחת זו הייתה קופסת ברגים קטנים שהיו אמורים להחזיק את המסך הגדול והתברר שהיא בכלל במחסן בבוסטון... ופעם אחרת - הבאלאנס, שבמופעים מסוג זה אמור להתקיים לפחות שעתיים לפני המופע, התעכב וערכנו אותו רק חצי שעה לפני פתיחת הדלתות. היה רגע שחשבנו שזה כבר לא קורה... אבל בסוף הכול קרה והרגשנו שהייתה לנו ממש השגחה. בין הצלחה גדולה לכישלון צורב עובר חוט דק", הוא אומר, "ואני באופן אישי הרגשתי שעשיתי את ההשתדלות המקסימלית ושברמה האמונית יש דברים שכבר לא תלויים בך, וזה בסדר. כשהקהל נכנס והתחילה ההופעה, עלינו לבמה עם תחושה שקרה פה נס - והיה מדהים. היה חיבור מטורף עם הקהל, הייתי די נינוח על הבמה, לא הרגשתי את הלחץ מהעובדה שאני עומד על אחת הבמות הנחשבות בעולם. להופעה הגיע קהל מכל רחבי ארצות הברית, מקנדה, ממקסיקו, וגם מהארץ – והייתה תחושה מאוד מיוחדת". הופעה שהיא שליחות ועכשיו אתה חוזר לאותה הבמה אבל שום דבר לא באמת אותו הדבר. שנה חלפה ואנחנו במציאות חדשה לגמרי, בכאוס שלם. "חד משמעית. הכול מאוד שונה, ובאמת הייתה התלבטות גדולה אם בכלל לקיים את ההופעה. אבל בנקודה מסוימת אמרנו לעצמנו שאם יש לנו את ההזדמנות, אז דווקא עכשיו יש לכך חשיבות גדולה הרבה יותר. בחודשים האחרונים היו הפגנות

"עלינו לבמה עם תחושה שקרה פה נס - והיה מדהים. היה חיבור מטורף עם הקהל, לא הרגשתי את הלחץ מהעובדה שאני עומד על אחת הבמות הנחשבות בעולם. להופעה הגיע קהל מכל רחבי ארצות והייתה תחושה מאוד מיוחדת"

פלסטיני. "הלכנו לשמח ולחזק אותם, ושם התחדדה לי ההבנה שיש חשיבות רבה במפגש עם היהודים בתפוצות ושאם אפשר לחזק אותם דרך השירים שלנו ולהעביר להם את המסר שאנחנו איתם, נעשה את זה. עבורי, בכל אופן, זו פסגה מקצועית גדולה ומאוד מרגשת, במיוחד לארח את עידן (רייכל) ואביתר (בנאי). יש בהופעה הזאת ממד גדול של שליחות. זוהי שנה קריטית וחשובה וכל אחד צריך לפעול מהמקום שלו. כמו שהלכנו לשמח פצועים וחיילים, יש לנו הזדמנות לעשות את זה גם מול יהודים בארצות הברית. יש פה משהו גדול יותר מההישג האישי - יש לכך חשיבות בפן הלאומי". ) נשוי ליעל, אב לחמישה, עלה 35( ריבו עם משפחתו לישראל ממרסיי שבצרפת לכפר אדומים ובהמשך לתל ציון. כיום הוא מתגורר עם משפחתו בירושלים. הוא שירת שנה וחצי בחיל החימוש במסגרת ישיבת הסדר, ולקראת סוף השירות נקרא לשיר בכמה הופעות של להקת הרבנות החל ריבו לכתוב 13 הצבאית. כבר בגיל 18 שירים, להלחינם ולהקליטם בבית. בגיל הקים להקה בשם תכל'ס שניגנה מטאל רוק יהודי. בהמשך כתב שירים עבור זמרים יצא עם אלבומו 2014־ אחרים עד שב הראשון "תוכו רצוף אהבה" וזכה להצלחה גדולה ולקהל נאמן.

כלפי יהודים בכל העולם, והרגשנו שאם נפלה בחלקנו הזכות לאחד יהודים מכל גוני הקשת, דתיים וחילוניים, אנחנו צריכים לעשות את זה. הרגשנו את זה גם בעצרת הגדולה בוושינגטון שבה השתתפתי עם אלף יהודים באו לתמוך. 300־ עומר אדם, ו זו אומנם לא הייתה הופעה אלא עצרת שבה ניגנו כמה שירים בלבד, אבל ראינו את החשיבות שלה. אנשים הגיעו לתמוך ולשאוב כוח עבור עצמם בעיקר. בארץ הדברים ברורים לנו", אומר ריבו, "ברור מי מנסה לפגוע בנו, מי האויב, מי נגד ומי בעד – ובחו"ל הדברים האלה מיטשטשים". ריבו מספר על בן דוד שגר בצרפת וחווה בימים אלה שיח אחר עם קולגות בעבודה ועם חברים ותיקים לא יהודיים. "זה שוק עבור אנשים רבים. אני עליתי עם ההורים שלי מצרפת כשהייתי בן תשע, וכבר אז הם הרגישו את זה, אבל היום הרבה יותר אנשים המומים ומופתעים ממה שקורה. יחד עם כל מה שקורה במדינה בתקופה זו, אנחנו במקום הבטוח שלנו. אני מרגיש שהתחדדה בנו התחושה של בית, מתוך כך שבעצם פלשו לנו הביתה, מדרום ומצפון. אבל אצל יהודים רבים החיים בחו"ל תחושת הבית מתערערת והגלותיות צפה להם מול העיניים". ריבו מוסיף ומספר על הופעה מול סטודנטים בהרווארד שחוו את ההפגנות הרבות מהצד הפרו־

57 אטמוספירה 2024 ספטמבר