אל על | אטמוספירה

שנה, 400 המחזה הזה, שנכתב לפני מהמחזות המסופרים והמוכרים ביותר של שייקספיר, הוצג כמעט על כל במה בעולם וזכה גם לגרסאות עבריות לאורך השנים. בחודש האחרון עלתה הפקה חדשה ומפתיעה של "המלט" בתיאטרון בית ליסין בבימויו של יאיר שרמן ובתרגום חדש ועכשווי של דורי פרנס. לתפקיד הראשי והמורכב לוהק שחקן צעיר ומבטיח בשם אסף יונש, שזהו התפקיד הראשון שלו בתיאטרון מאז סיים את לימודי המשחק. יונש נכנס לנעליו של הנסיך הצעיר שיוצא לחקור את מות אביו ולנקום, ובדרך בוחן את יחסיו עם אמו, אהובתו, חבריו, עם המדינה ועם עצמו. "זה לא היה רעיון שלי", מסביר הבמאי יאיר שרמן. "זה חיבור די מבריק שציפי פינס (מנכ"לית תיאטרון בית ליסין - מ.כ) עשתה, מתוך ההיכרות שלה איתי כבמאי ועם אסף כסטודנט בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, שחלם לגלם את המלט. היא ראתה את העבודות שלי בתיאטרון עם קלאסיקות ועשתה אחד ועוד אחד", מספר שרמן. "כשהיא באה אליי עם ההצעה הייתי קצת בשוק. לעומת אסף, שחלם על התפקיד, אני לא חלמתי על המחזה הזה. זה לא היה הישג שהרגשתי שאני חייב לצלוח בקריירה שלי כבמאי. אבל בסוף זה המלט וזו הצעה שאי אפשר לסרב לה", הוא צוחק. איך מתמודדים עם הצל שרובץ מעל בגלל ההפקה המוצלחת, שעלתה בתיאטרון הקאמרי ורצה פה שנים רבות, בכיכובו של איתי טיראן באחד התפקידים המונומנטליים בתיאטרון הישראלי? "אני רגיל להתמודד עם 'צל' כזה. אבל אני דווקא לא חווה אותו כצל. זה משהו שיותר הסביבה חווה", אומר שרמן. "זה קרה לי כשביימתי את 'הלוויה חורפית', וכל הזמן דיברו איתי על ההפקה שאורי פסטר ביים שנה. לא ראיתי את 20־ לפני למעלה מ ההפקה ההיא ומבחינתי הפרשנות שלי שונה. זה קרה בצורה הרבה יותר חזקה עם 'אשכבה' שביימתי בסין. יש זיכרון קולקטיבי מיצירה קאנונית, אבל אז מגיע אדם שלוקח פנס ומסיט את האור לפינה אחרת ומגלים שאותו סיפור יכול להיות מסופר ממקום אחר לגמרי, שלא חשבנו עליו. במקרה של המלט - לא ראיתי את ההפקה עם איתי טיראן, אז לא היו לי בראש דימויים ממנה. זה לא העסיק אותי.

מה שהעסיק אותי היה לחדש, לחשוב מה אני בעצם אומר - על מה ההצגה שלי". ממונולוג בסדנת משחק ועד לבמה הגדולה מי שלגמרי הרגיש את הצל הזה, ואף זכה לתשבחות על משחקו - ולא מעט להשוואה המתבקשת לאיתי טיראן, הוא אסף יונש. "אני כן ראיתי את ההפקה הקודמת, גם בלייב וגם בשנים האחרונות בווידיאו, וכל ההשוואות האלה לא נגעו לי בשלב העבודה", מספר יונש.

"בהתחלה זה היה מחמיא ומרגש להיות חלק מהרשימה של שולי רנד, דורון תבורי ואיתי טיראן (כולם גילמו את המלט בהפקות שונות – מ.כ.). זה מגניב, אבל אני לא חושב על זה בעצמי, המונחים התרבותיים החברתיים והעיסוק ב'איתי טיראן הבא' הוא לא משהו שהעסיק אותי יותר מדי. אני בעבודה". לא סתם עבודה, הגשמת חלום. "נכון, בתיאטרון יש איזה משקל סגולי מעל תפקידים מסוימים ומחזות מסוימים וזה כיף להיות חלק מהדבר הזה - מהמסורת ומההיסטוריה. חוץ מזה, מדובר בסיפור מדהים ובאדם מדהים, וכולם רואים את עצמם בהמלט. לא כולם יכולים לראות את עצמם ב'אותלו', לדוגמה, או ב'מקבת'. אבל כל אחד רוצה לשחק את המלט כי הוא אינסופי. זו טרגדיה של התודעה וזה נורא מגניב. אתה אוהב אותו כשאתה קורא את זה, ואתה רוצה לשחק אותו". ואתה קיבלת הזדמנות לשחק אותו עם סיום לימודי בית הספר למשחק. לא דבר שבשגרה. "בבית הספר הייתה לנו סדנה יונש: עם ציפי, וכשסיימתי לעשות בפניה את המונולוג מתוך המלט הייתה לי תחושה שהיא 'רואה אותי' ומבינה אותי. לא תמיד הרגשתי שמבינים, ואוהבים ומעריכים את מה שאני עושה - את הבפנים שלי. שם התחיל איזה חיבור לא מודע איתה ואיתו (עם המלט – מ.כ.). בתום הסדנה, ציפי הזמינה אותי לפגישה בתיאטרון

"יש זיכרון יאיר שרמן, במאי: קולקטיבי מיצירה קאנונית, אבל אז מגיע אדם שלוקח פנס ומסיט את האור לפינה אחרת ומגלים שאותו סיפור יכול להיות מסופר ממקום אחר לגמרי, שלא חשבנו עליו"

41 אטמוספירה 2023 ינואר