אל על | אטמוספירה

תיאטרון I מגזין

האמנות, אמנים שנדחקים החוצה מהעיר, יוקר המחיה, שמועות שהתיאטרון מיושן, שקלאסיקות לא מעניינות. במשפט אחד - ההצגה מבקשת שיאהבו אותה, שיאהבו תיאטרון". "כבר בהתחלה, כשנפגשנו, יאיר יונש: סיפר לי שהוא חושב על המחזה במובנים התיאטרליים של אמת ושקר, מסכה ופנים אמיתיות, ואני זוכר שמאוד שמחתי. אני מת על זה, ואני באמת חושב שזה האלמנט הכי מרכזי במחזה. אני מרגיש שזה מה ששייקספיר כתב. זה בולט לעומת סיפורים אחרים שלו, המלט הוא סיפור מאוד תיאטרלי. לעמוד על הבמה הזאת, שנראית כמו חדר חזרות, זה כל כך כיף לשחק ולבנות הצגה ככה. אם זה כיף לי ולשחקנים אז יהיה כיף גם לקהל". לצידו של יונש משחקים, בין היתר, רמי הויברגר, שירי גולן, יורם טולדנו, כרמל בין ואלי גורנשטיין. למרות ההיצמדות לקלאסיקה, והאורך המקורי של שלוש שעות, השפה המובחנת של שרמן באה לידי ביטוי בעיבוד המודרני הזה, שסוחף את הקהל שלו להרפתקה. הבמה מעוצבת כחדר חזרות ובה פסנתר ועוד אביזרי תיאטרון ובמה. להקת השחקנים נכנסת ויוצאת גם מצידי האולם, עוברת בין הקהל שיושב במקומו ושוברת לחלוטין את הקיר הרביעי. את מה שקורה על הבמה מלווה לא מעט גם וידיאו ארט מושקע, וצילומי מצלמת הווידיאו המתעדת בזמן אמת את שקורה על הבמה, או חושפת דברים שכבר קרו, ובכך מציגה - בשחור לבן - זווית הסתכלות חדשה על העולם הצבעוני שיש על הבמה. לקחת באמת אתגר, הצגה בת שלוש שעות לקהל הישראלי? "זה עניין של מסורת ותרבות וגם שרמן: הרגל של הקהל. אני לא מתעקש לעבוד יותר ממה שאני צריך. לא אקח מחזה רזה ואמתח אותו לכדי שלוש שעות. אבל במקרה של המלט, כשקראתי את הטקסט חשבתי עד כמה הוא עשיר ומרובה סיפורים והחלטתי שלא אקצר אותו רק בגלל שאנשים אולי לא יכולים לשבת על הכיסא יותר משעה ועשרים. זו לא סיבה מספיק טובה. יותר עניין אותי לחשוב איך אני מצליח להשאיר אנשים מרותקים במשך שלוש שעות - אם אני ■ חושב שזה שווה את זה".

ואמרה שהיא רוצה להעלות את המלט ושאני אשחק אותו. מה שריגש אותי היה העובדה שמנהלת תיאטרון אומרת את זה לשחקן צעיר. מאז היו עוד כמה פגישות, עלו כל מיני רעיונות ואז הגיע הרגע, שבו בזמן נסיעה לצילומים במדבר, קיבלתי ווטסאפ מהעוזר של ציפי שאמר, בצורה הכי יומיומית ואפורה, 'תאשר לי תאריכים לקריאה להמלט'. ואז נפל לי הלב, רק שם". "מאוד מרגש אותי לשמוע את שרמן: הסיפור הזה בכל פעם מחדש. בעולם של התיאטרון הרבה פעמים אנחנו מתוסכלים ושואלים למה אין הזדמנויות בתיאטרון הישראלי לבמאים ולשחקנים צעירים. הכול נורא קשה ומתסכל. והנה מגיע בחור צעיר, שאוהב מסורת וקלאסיקה, ומחליט לעשות מונולוג של המלט בניגוד לכל מה שהיו מייעצים לו לעשות. וציפי פשוט זיהתה שיש פה אדם שיודע מי הוא ומה הוא רוצה לעשות". ואתה כבמאי מבין שתביים שחקן, שרק סיים ללמוד משחק, בתפקיד ראשי. מלחיץ? "במקצוע הזה רק מחפשים ממה להילחץ", צוחק שרמן. "אז הנגטיב הוא קודם כל לומר וואו - אתה הולך לעשות המלט עם שחקן שזו תהיה החשיפה שלו, אדם שיש לו המון פוטנציאל ואתה מאמין בו. אני גם הייתי מורה שלו, אני יודע באיזה חומר מדובר. ביימתי אותו בשנים הראשונה והשלישית. זה כאילו ראיתי ניצן שמגיח מהאדמה ועם השקיה ודשן הלך והתפתח, והייתי שם כדי לראות איך הוא גדל ופורח במלוא תפארתו. אין אושר וגאווה גדולים מזה. אני לא מכיר מישהו שהיה יכול לעמוד בכמות הלחצים והדרישות ולגדול ולהתפתח עם התפקיד הזה. אני וכל הקאסט וצוות התיאטרון בהשתאות ובהערצה כלפי הדרך שלו". הצגה בתוך הצגה והמלט הוא הבמאי אל המלט הגעתם עם רצון לחדש. מהי הפרשנות שאתם מביאים? "כשמתמודדים עם טקסטים שרמן: כאלה, זו תמיד שאלה של פרשנות כי את הסיפור כולם מכירים - אז על מה תהיה ההצגה? כשאני ניגש לחומרים האלה אני מחפש את עצמי בדמויות, בעלילה ובתמות. אני מנסה להבין למה אני הכי

"בבית הספר אסף יונש: הייתה לנו סדנה עם ציפי, וכשסיימתי לעשות בפניה את המונולוג מתוך המלט הייתה לי תחושה שהיא 'רואה אותי' ומבינה אותי. לא תמיד הרגשתי שמבינים,

ואוהבים ומעריכים את מה שאני עושה - את הבפנים שלי"

מחובר ומה יש לי להגיד כאדם בעולם הזה. אני בחרתי לדבר על התיאטרון שהוא מרכז חיי. המחזה בהרבה מובנים עוסק בתיאטרון, המלט הוא סוג של מחזאי־במאי־שחקן בעצמו, בהצגה בתוך הצגה, עם להקת שחקנים שהוא מביים. יש הרבה התעסקות בעולם התיאטרון וגם בעולם האמת", מסביר שרמן. "מה היא אמת? מה היא אמת בדיונית? האם תיאטרון חושף את האמת? עד ההצגה לא היינו בטוחים שקלאודיוס, דודו של המלט, הוא הרוצח של אביו או אם זהו שקר שהרוח סיפרה (רוחו של אביו של המלט שמתגלה אליו – מ.כ). התיאטרון חושף את האמת וזה משהו ששייקספיר בצורה גלויה התכוון להגיד - שיש לאמנות את הכוח, שהתיאטרון מטרתו להניף מראה. "בנוסף, יש את המונולוג האיקוני של המלט על השחקנים. החלטתי לקחת את החוט הזה ולהפוך את המחזה לכזה, שהוא לא רק על המלט אלא על להקת השחקנים. אני רוצה לבדוק אם עדיין יש סיבה לעשות תיאטרון על אף התנודות במציאות - הקורונה, ההתמסחרות של

2023 ינואר אטמוספירה

42