השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

יסוד הכול הוא האמונה. על בסיסה מתחיל האדם ללמוד ולהבין. אולם לאחר שהוא מגיע להבנה המרבית, הוא נדרש שוב לאמונה - אמונה במה שאי אפשר להבין שם הפרשה: משפטים הכלל, ששמה של פרשה בתורה מבטא את תוכנה, נראה לכאורה בגלוי בפרשתנו. הפרשה נקראת משפטים, ואכן רוב המצוות המפורטות בה שייכות לסוג ה'משפטים' שבתורה, מצוות המתחייבות מצד השכל וההיגיון. אולם כשאנו מגיעים לסוף הפרשה, אנו מוצאים שם דברים שתוכנם מנוגד ל'משפטים'. שם מתוארות ההכנות למתן תורה, כאשר עם ישראל הקדים 'נעשה' ל'נשמע'. הקדמת 'נעשה' ל'נשמע' מבטאת ציות גמור וקבלת עול, ההפך מהבנה והכרה שכלית. נוסף על כך, בין הדינים שבפרשה כלול 'חוק' מובהק - "לא תבשל גדי בחלב אמו". מעלת ההבנה להבנת העניין ראוי להביא את דברי השל"ה על הפסוק "זה א-לי ואנווהו, אלוקי אבי וארוממנהו". הוא מסביר, שכאשר יהודי מגיע להכרה בבורא מצד שכלו ומחשבתו - "זה א-לי", הרי אז "ואנווהו" (מילה המורכבת מהמילים 'אני והוא') - האדם מתאחד עם הקב"ה. לעומת זאת, כאשר הקשר עם הקב"ה בנוי רק על האמונה העוברת מדור לדור, "אלוקי אבי", נשאר הקב"ה מרוחק מן האדם - "וארוממנהו". האמונה הטבעית, שהיא ירושה מאבותינו, אמנם צריכה להיות יסוד ההבנה והחשיבה, אבל אין להסתפק בה. האמונה עצמה עדיין אינה יוצרת התקשרות נפשית עמוקה עם הקב"ה. רק כאשר האדם מבין ומכיר בשכלו את גדולת ה', נוצרת בנפשו התקשרות פנימית עם הבורא. מעלת האמונה לפיכך צריך היה לכאורה סדר הדברים בפסוק להיכתב להפך - קודם האמונה הבסיסית, "אלוקי אבי", ורק לאחר מכן ההכרה האישית, "זה א-לי"? אלא כאן טמון רעיון עמוק יותר. הפסוק אינו מדבר על האמונה הראשונית, הטבעית, שאינה נרכשת על-ידי האדם עצמו. הפסוק מדבר בשתי דרגות של עבודה עצמית, שבאות לאחר האמונה הראשונית. האמונה הטבעית בקב"ה, הטבועה בנפש האדם מלידתו, היא הבסיס הראשוני לכל העבודה של האדם בחייו. על בסיס האמונה הזאת הוא מתחיל להתבונן ולהגיע להכרה שכלית עצמאית בקב"ה. ההבנה הזאת מביאה אותו להזדהות שלמה עם הבורא, תורתו ומצוותיו - "זה א-לי". השכל מוגבל אלא שאז נדרש האדם להגיע לשלב עליון יותר - "אלוקי אבי וארוממנהו". לאחר שהוא מגיע להבנה ולהכרה המרבית, הוא נדרש להכיר בעובדה, שיש גבול ליכולת ההבנה האנושית, וכי אי-אפשר לתפוס באמצעותה את הבורא הבלתי מוגבל. או-אז הוא נדרש שוב לאמונה - אמונה במה שאי-אפשר להבין, ברוממותו של הקב"ה. זו אינה האמונה הראשונית, שהייתה הבסיס לכל העבודה. זו דרגה עליונה יותר של אמונה, אמונה שבאה דווקא לאחר מיצוי כל יכולת ההבנה וההשגה. אמונה זו מביאה את האדם להכרה עמוקה יותר בגדולת הקב"ה - "וארוממנהו". עיקרון זה מסביר גם את מבנה פרשתנו. אחרי התגלותו של הקב"ה על הר-סיני מתחילה העבודה העצמית של עם-ישראל, 'משפטים'. אולם לאחר שלב ההבנה העצמית נדרש היהודי להגיע להכרה, שמעל ההבנה צריכות לעמוד האמונה וקבלת-העול. לכן בסוף הפרשה מדובר על הקדמת 'נעשה' ל'נשמע' ועל מצווה שבבחינת 'חוק', כדי להמחיש שהקב"ה עצמו הוא למעלה מהשכל. דת ומסורת להאמין, להבין, ושוב להאמין מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

נאמר "עולם חסר יבנה" ("תהילים - פ"ט, ג'). רצונו של הבורא שכך תנהג הבריאה, שיהיה בעולם משפיע ומקבל, העשיר לעני, החכם לטיפש וכו'. הקב"ה מבקש מישראל שיגמלו חסד זה עם זה ויפעילו את מידת הרחמים. הרוצה להתקרב לבורא עליו להיות בתחילה קרוב לבני אדם, לעזור, לתמוך כנאמר בחז"ל: "וכל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו", ("אבות" - ג', י'). אם האדם ימצא שיחסיו עם הבריות אינם תקינים, ידע שגם הקשר שלו עם הקב"ה לוקה בחסר. אי אפשר לאדם להיות שלם בתורתו מבלי להיות שלם גם בהתנהגותו האנושית. זהו כלי המבחן שצריך לעמוד לנגד רוחו של האדם. פרשת משפטים, רובה עוסקת בדינים ובהלכות הנוגעות למערכת היחסים שבין אדם לחברו. פרשת משפטים באה אחרי תיאור קבלת התורה לרמז שהקשר אל הקב"ה מתחיל בחיים של ישרות, הגינות כלפי הזולת ובעשיית חסד עם הבריות. נאמר בפסוק: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כ"א, א'). דהיינו, המשפטים קודמים לפני המצוות שבין אדם למקום (לקב"ה), מאחר, ו"דרך ארץ קדמה לתורה", וכך גם נאמר: ו"עשה צדקה (מצוות ומעשים טובים) נבחר לה' מזבח", ("משלי" כ"א, ג') דהיינו, הקב"ה בוחר בריבוי חסד מהקרבת קורבנות. בתחילה עלה במחשבה של הבורא לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין כנאמר: "ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים". השם "הוי-ה'" הוא מידת הרחמים והשם "אלוקים" הוא מידת הדין. מידת הרחמים היא שותפה למידת הדין והקב"ה משפיע חסדים ורחמים בעולם כדי שגם האדם יגביר את המידות הנעלות והחשובות, החסד והרחמים כלפי הזולת והחברה. התורה ומצוותיה הינם המפתח לערכים האנושיים, לעזרה הדדית, לאהבת ישראל, לדאגה כנה ואמיתית לשלום הזולת, וכל זאת נובע מהעובדה כי משפטי ה' הם שפע של חסד ורחמים. "אם כסף תלוה את עמי, את העני עמך, לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך", (כ"ב, כ"ד) (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "משפטים" תכלית האדם להגביר ביתר שאת את המידות הנעלות של החסד והרחמים

21.2.2025

20