השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

שבוע העליות שנחגג השבוע בישראל, מספק ללא מעט אנשים רגעי התרפקות על העבר המאתגר ומבט כזה הוא סיפורו של מלמעלה על השנים שחלפו 80 אבי (אברהם) בוגנים מאשדוד, שיחגוג השנה עלה לבדו ארצה מגולימין במרוקו, בשנת 12 בגיל כאשר השערים נסגרו, וברח עם בני משפחת 1956 הרוש, שנחשדו בסיוע לעלייה בלתי לגאלית בהגיעם לצרפת שוכנו במחנה לאחר כחודש הפליגו שישה ימים עד שהגיעו לנמל חיפה, שם נאלצו להמתין יממה שלמה בשל מלחמת "מבצע סיני" הילד הקטן הגיע לבדו ונשלח למעברה בקסטל, אך כעבור שבוע נלקח ע"י אחיו הגדול אל קיבוץ יבנה, שם נקלט להפליא ואף גדל אצל משפחה מאמצת אוהבת ומפרגנת לאחר שבע שנים ארוכות, נפגש שוב עם הוריו אבי לחם בשלוש מלחמות, שזכו לעלות ארצה ושירת בתפקידי מפתח בצבא, בין היתר כמפקד יחידת מודיעין, אשר נדרש להעיר בלילות את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, על מנת להעביר אליו דיווחים חשובים ודחופים בהוראת ראש אמ"ן לימים, הקים משפחה לתפארת שכל ילדיה קצינים בכירים בצה״ל סיפורו של אבי (אברהם) בוגנים: 12 הילד שברח ממרוקו בגיל והפך למפקד יחידת מודיעין בישראל

12 אבי בוגנים מחזיק את תמונתו מגיל

תשובתם הייתה למרבה הפלא: "יש לך עשר דקות להתארגן". הוא לא חשב פעמיים, הוריו ארזו עבורו מזוודה קטנה והוא עזב. רגע לפני, הוא זוכר שאמו שמה בידו תרנגול כפרות כדי שיבצע את מצוות הכפרות. לילה שלם היו בדרכים מגולימין למחנה העולים בקזבלנקה, שם עצרו אצל משפחתו של עמרם הרוש לתפילות וצום יום הכיפורים, ולמחרת מייד המשיכו. בדרך, למזלו הרע, נפלה המזוודה של אבי הקטן מהמונית והוא נותר חסר כל. לאחר שהמזוודה נפלה מהמונית, בני משפחת הרוש, שעמם עלה אבי, קנו לו סט אחד של בגדים להחלפה, אותו כיבס ולבש וכיבס ולבש שוב, עד שהגיעו ארצה. העלייה ממרוקו תחילה לצרפת הייתה באנייה האיטלקית "אסקניה". העולים שהפליגו באונייה ממרוקו לצרפת, שוכנו לרוב בקרקעית האוניה, בתנאי הפלגה קשים מאוד. רק חלק קטן זכו לקבל חדרים ומשפחתו של אבי ביניהם. הם הגיעו למרסיי והשתכנו במחנה העולים "קאן דרנאס", לצד אלפי עולים נוספים, אשר מוקמו באוהלים ובקרוואנים כמו במחנה צבאי. מחנה זה שימש בעבר את הגרמנים לריכוז היהודים במלחמת העולם השנייה. התנאים היו קפדניים וסגפניים, כדי להתקלח נסעו למרסיי וכדי לאכול עמדו בתור ארוך בוקר וערב, אך היו בו גם לא מעט

וטעמים וסיפורים וזיכרונות, אל לנו לשכוח את כולם. כי עבור כולנו, העלייה היא אבן דרך הן בקיום העצמי, הן בקיומה של המדינה. אבי (אברהם) בוגנים מאשדוד, ממרוקו 1956 עלה בשנת בתלאות, לבדו, בניתוק מוחלט מהוריו. מי האמין שהילד הקטן ההוא יעשה חיל ויעודד אותנו כיום, שהמדינה היא פלא פלאים ועלינו לעשות הכל כדי לשמור עליה. הילד שחלם לעלות לארץ אבי (אברהם) בוגנים נולד בעיר גולימין 1944 בדצמבר שבמרוקו, הסמוכה לעיר אגדיר. לאחר שאחיו הגדולים עלו לארץ מספר שנים לפניו, חלם גם אבי בן לעלות לארץ ישראל. מרוקו 12- ה אז הייתה בשליטת צרפת, וכאשר התושבים התקוממו נגד השלטון, גם היהודים אכלו מרורים. בשנים שבהן מרוקו הפכה למדינה עצמאית, העלייה לישראל הפכה בלתי לגאלית והיהודים נאלצו לברוח בתחבולות ובחשאיות רבה, בסיוע ארגוני הסוכנות היהודית והמוסד ובאמצעות שוחד וזיוף דרכונים. באחד הימים, כאשר הגיעו אליהם קרובי המשפחה בני משפחת הרוש כדי להיפרד בערב יום כיפור, אשר היו פעילי עלייה בסכנת חיים ונאלצו לברוח, ביקש מהם אבי בספונטניות לברוח עמם.

רות מזרחי

ונוסטלגיה מרגשת. מי מהם שעלה בילדותו והותיר מאחור משפחות דואגות ומי שעלה בבגרות והשתלב כאן בשן ועין. ואנחנו, ילדי העולים והעדות השונות, אשר ספגנו ריחות

לא פחות מתשעים ותשע מדינות רשומות בתעודות הלאום של תושבי אשדוד רבים, אשר שבוע העליות הוא להם היסטוריה

8.11.2024

14