השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

ערב היציאה ממצרים קיבלו בני ישראל ציווי מיוחד: כל משפחה נצטוותה לקחת כבש הביתה בעשירי לחודש ניסן, להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים, וביום הארבעה עשר בניסן לשחטו ל'קרבן פסח'. לשם מה צריכים להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים? מסבירים חז"ל, שהמטרה הייתה להפגין את הדבר לעין כול, עד שכל השכנים המצרים יבואו וישאלו את היהודים לשם מה הם מחזיקים את הכבש בבית ומה בכוונתם לעשות בו. היהודים היו צפויים לעמוד מול בעיה קשה: כידוע הכבש היה אחד האלילים המצריים, בבחינת 'פרה קדושה'. האם יוכל היהודי לומר לשכנו המצרי שהוא מחזיק בביתו את הכבש - את האליל המצרי - כדי לשחטו לקרבן? אך זו הייתה מטרת הציווי: להעמיד את היהודים במבחן ולראות אם אמונתם בקב"ה חזקה יותר מהפחד מפני המצרים; אם הם הולכים אחר אלוקיהם גם כשהדרך כרוכה בסכנה. ואמנם, היהודים עמדו יפה במבחן. באומץ לב קיימו את ההוראה ולא נמנעו מלספר למצרים על מטרתם ועל כוונתם לשחוט את הכבש לקרבן. ועל כך אומרים חז"ל, שבזכות תוקף אמונתם ומסירות נפשם למלא את ציווי הבורא זכו בני ישראל להיגאל ממצרים. מבחינות רבות יש הקבלה בין התקופה ההיא, ערב היציאה ממצרים, לבין התקופה שאנו חיים בה. כאז כן עתה עומדים אנו על סף הגאולה השלמה, תוך ציפייה עמוקה לבואו הקרוב של משיח צדקנו. וכאז כן עתה דורש מאיתנו הקב"ה מסירות נפש כהכנה לגאולה. אם צריכים לקיים כל מצווה מתוך מסירות נפש, כל שכן שצריכים לקיים כך את המצווה שהיא יסוד כל התורה, הלוא היא מצוות אהבת ישראל. כשרואים אפוא יהודי שנתרחק ממעיינות התורה ומצוותיה, חובה לגשת אליו באהבה ובחיבה ולקרבו אל התורה. אסור להיכנע ואסור להתייאש, גם אם פעילות זו נתקלת בקשיים. כשם שאין איש מתייאש מבנו יחידו, כך אסור להתייאש משום יהודי, וחזקה על דברי אמת שיתקבלו בלב השומע. אפילו אם הלה מגיב בהבעת התנגדות ודחייה - אין להתרשם מזה; אדרבה, תגובה זו עצמה מוכיחה, שהדברים נוגעים לליבו. ואין ספק, שכשם שבמצרים לא זו בלבד שהמצרים לא ניסו להפריע לבני ישראל להקריב את הפסח, אלא אדרבה, הם אף השאילו להם את כלי הכסף והזהב שלהם כך יהיה לנו, שעל-ידי עמידה תקיפה על התורה ומצוותיה, מתוך מסירות נפש, גם מי שהיו עויינים בתחילה ייהפכו לאוהבים ולמסייעים, ויחדיו נזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש. חג פסח כשר ושמח! חג חירות אמיתית! דת ומסורת המבחן החשוב שלפני הגאולה מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

חז"ל מסבירים כי הנגעים ובראשם הצרעת הם אינם מחלות עור בלבד אלא עונש מן השמים על עבירות רוחניות שונות שבעיקרן לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע ועוד. ואכן המילה "מצורע" היא בראשי תיבות, מוציא - שם רע. לפי תפיסה זו יובן כיצד יכול המצורע להיטהר ולהירפא אחרי שמתחרט על מעשיו וחוזר למוטב. התורה אוסרת לשון הרע ורכילות ומצאנו שמרים הנביאה הצטרעה שדיברה באחיה משה לשון הרע בעניין "האשה הכושית", (במדבר - י"ב, א'), והיטהרותה ורפויה נמשכו שבעת ימים. בספר "תהילים" נאמר: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב" והתשובה על כך: "נצור לשונך, מרע ושפתך מדבר מרמה" (ל"ד - י"ג, י"ד). ושלמה המלך מכריז ואומר:"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", ("משלי - כ"א, כ"ב), דהיינו סם החיים הוא שמירת הפה והלשון. בעבר, גם בתקופה המלכים והנביאים, היתה מחלת הצרעת מכה קשה, שקללו בה. מצאנו אצל דוד מלך ישראל, כי לאחר רצח אבנר בן נר הוא מקלל את יואב בן צרויה: "... ואל יכרת (לא יחדל) מבית יואב זב ומצורע..." (שמואל ב-ג', כ"ט). קשה לשון הרע משפיכות דמים, שכל ההורג, אינו הורג, אלא נפש אחת, ואילו המספר לשון הרע, הורג שלושה: את האומרו, את המקבלו ואת הנאמר עליו. מסופר ב"ויקרא רבה", אמר רבן שמעון בן גמליאל אל טבי עבדו: לך, קנה לי דבר טוב בשוק, הלך וקנה לו לשון. אמר לו: קנה לי דבר רע בשוק, הלך וקנה לו לשון. אמר לו: איך זה ? אמרתי לך לקנות דבר טוב - קנית לי לשון, אמרתי לך לקנות דבר רע - קנית לי לשון, אמר לו: ממנה הטוב וממנה הרע, כשהיא טובה אין טוב ממנה, וכשהיא רעה אין רעה ממנה. המצורע החוטא מגלח שערות ראשו, זקנו וגבות עיניו כנאמר: "וגילח את כל שערו, את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו" (י"ד, ט'). אברים אלו מרמזים על העבירות שמסיבתן באים הנגעים, "ראשו" - לכפר על הגאווה וגסות הרוח. "זקנו" - לכפר על פיו שדיבר רכילות ולשון הרע, וגם למחלוקות ולשנאת הבריות, "עיניו" - לכפר על צרות העין, ועל כי פגם עיניו ונשמתו בראיה. נאמר בפרשה בעניין טהרתו של המצורע, "ושחט את כבש האשם, ולקח הכהן, מדם האשם ונתן על תנוך אוזן המטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית", (י"ד, כ"ה). באמצעות אברים אלו הנזכרים, יכול האדם לעלות ולהתעלות, לזכך רוחו ונשמתו ומאידך לרדת ולהתדרדר. תפקיד האוזנים לשמוע אנקת עניים ושוועת דלים ואביונים. תפקיד הרגליים, לשים פעמיהם אצל אותם נזקקים וקשיי יום, ותפקיד הידיים להושיט אותן לתמיכה ולעזרה, לכל המוכים ולספק להם צרכיהם. ֿבמעשים אלו מתגלה האדם במימד הרוחני הטהור ובכך מתדמה ליוצרו, לצלם האלוקים המבהיק בכל זיוו והדרו. "זאת תורת המצורע ביום טהרתו" (י"ד, ב'). "ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית, צרעת ממארת היא בבית.." (י"ד,ב'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "מצורע" ההשפעה הגדולה של דיבור לשון הרע על תחלואי האדם ויסוריו.

49

19.4.2024