השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי
הכל לטובה!! טור אישי מאת רות מזרחי
תהיות ותובנות לקראת השנה החדשה... (או: מעשה שהיה בסיור הסליחות בירושלים)
בשבוע שעבר זכיתי לצאת לסיור סליחות בירושלים. עיר הבירה הקסומה הזו, שכל ההיסטוריה של העם שלנו מקופלת בתוכה, שהיא נס גדול בכל סמטה ואבן, שוקקת חיים ביום ובלילה, דבר שאינו מובן מאליו בעיקר לנוכח הפיגועים, ההפגנות, הפקקים וכל היתר. זה נראה שהאוויר הרים צלול כיין שלה, פשוט משכר ומדביק אותך לשם ואתה מוכן שוב ושוב להגיע ולספוג עד בלי דיי. חייבת לציין שהסיור נערך עם מדריכה מופלאה בשם יפעת דינר, שמשמשת עורכת דין פליליסטית ביום ומדריכת סיורים בלילה. היות שגם אני מגיעה מהתחום ומשמשת לעיתים כמדריכת תיירות באשדוד, ומודה שאני אוהבת כל סנטימטר בעיר שלי ומדריכה עליה בהתלהבות, אני יכולה לומר שהיא בדיוק הדמות התואמת. זכינו למדריכה שמתלהבת ומעריצה כל פיסת מדרכה ואבן שהיא דורכת עליה ובקיאה בכל סיפור מרתק שיש על ירושלים. תענוג. נחזור לסיפורנו. סיומו של הסיור כמובן בתפילת סליחות עצומה ומעצימה בכותל המערבי. לא פחות מחמישים אלף איש!!! הצטופפו ברחבה הפנימית והחיצונית, על המדרגות, מעל הבתים שממול ובכל מקום אפשרי, כדי להאזין לתפילה היפה בקולו המרגש של הרב אדס. היו שם חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים, אנשים בג'ינס ומיני, בקעקועים ובקוקו, עם ובלי כיפות, בשביסים ובציציות, איש באמונתו יחיה. כולם יחד בלי כל הבדל. ממש עם ישראל בהתגלמותו, באחדותו, בזוהרו וביופיו. שירת "אדון הסליחות" ו"בן אדם" מעולם לא נשמעה טוב יותר. חדרה ללבבות והרעידה אותם. וכל זה עד שתיים לפנות בוקר, כשהעיניים כמעט נעצמות, והרגליים בוערות, ובכל זאת איש לא הלך לפני הסיום. אבל... כן, לצערי יש אבל. בסיום הסליחות הייתה אנדרלמוסיה. הצפיפות הרבה הובילה לכמה התעלפויות אך הבעיה המרכזית הייתה שבני משפחה וחברים לא מצאו זה את זה, במיוחד גברים ונשים שהתפצלו לרחבות השונות. רשת הטלפונים פעם קרסה ופעם פעלה והייתה המתנה ארוכה עד להתפזרות (שווה!!) ואז פגשנו חבר שלא הצליח למצוא את אשתו בין האלפים. והוא סיפר בעצב רב, ששכח את הפלאפון בתיק של אשתו והיות שהם התפצלו לרחבת הגברים ולרחבת הנשים, לא היה לו איך ליצור איתה קשר ואיך להשיג אותה מבין אלפי נשים שעומדות בצפיפות רבה. הוא חשב על פיתרון פשוט: לבקש ממישהו טלפון ולהתקשר אליה, היא תענה, הם יקבעו בנקודת מפגש ויחזרו הביתה שמחים וטובי לבב. אולם מסתבר, שזה לא היה פשוט. הוא סיפר, שאף אחד לא הסכים לתת לו פלאפון לבצע שיחה. אנשים הביטו בו כתמהוני, אולי חששו מגניבה, אולי החום והצפיפות הרתיעו, אני לגמרי דנה אותם לכף זכות. ובכל זאת, תוהה, האם לא נמצא הצדיק בסדום שיתן לו לטלפן לאשתו? האם לא היה אחד שחשב על האחר? מדוע לא הציעו לו שיתקשרו בעצמם? אולי לא רצו להפסיד את הסליחה שלהם? האם זה לא היה שווה? האם היה מוצדק שהוא יסיים את הערב רק שעות ארוכות אחרי כולם בתחושת החמצה ועוגמת נפש?? האם הפכנו חשדנים כל כך ששיחת טלפון נראית לנו בקשה קיצונית? ברור שלא ניתן להכליל, אך הסיטואציה מלמדת על משהו שזז ולא לכיוון הנכון. להתחיל שנה בנתינה- אין יותר חשוב ומספק מזה! שנה טובה, רות רות מזרחי, סופרת ילדים, כותבת תכנים אקדמאיים, ספרותיים, עיתונאיים, מקצועיים ולכל צורך, מרצה ומאמנת לחשיבה חיובית. הזמינו עכשיו את קובץ הסיפורים החדש: "המחברת הקסומה של ליבי", מיועד לכל NLP בשיטת המשפחה, מעודד ביטחון עצמי וחשיבה מחוץ לקופסה, כולל נושאים עכשוויים: הקורונה, אלרגיות, שיימינג, כעסים, 055-8819113 : אזעקות, מעבר דירה ועוד. משלוח חינם עד הבית. להזמנות
65
15.9.2023
רות מזרחי, סופרת ילדים, כותבת תכנים אקדמאיים, ספרותיים, עיתונאיים,
Made with FlippingBook Annual report maker