השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

בפרשתנו התורה מפרטת את דיני נגעי הצרעת. אם נטמא האדם בנגע צרעת, עליו להיות שבעה ימים בבידוד, מחוץ למחנה. התורה קובעת, כי ביום שהכוהן מזהה שאמנם מדובר בנגע צרעת - האדם נטמא. אך במצבים יוצאים מן הכלל נדחית טומאת המצורע. למשל, "חתן, שנראה בו נגע - נותנין לו שבעת ימי המשתה". כמו כן נדחית הטומאה אם הופיעה בביתו או בבגדיו. עוד דוגמה, אם זיהה הכוהן את הצרעת בחג - "נותנין לו כל ימות הרגל״. נגעים כהתראה מניין לומדים הלכה זו? על-פי דעה אחת בגמרא, לומדים כאן מהפסוק "וציווה הכוהן ופינה את הבית". קודם שהכוהן מכריז על בית שהוא טמא, הוא ממתין שיפנו מתוכו את הרכוש. מזה לומדים, ש"אם ממתינים לו לדבר הרשות (לפנות את ממונו), כל שכן לדבר מצווה" (שבעת ימי המשתה של חתן וימות הרגל בחג). רואים כאן דבר מופלא: ידוע שנגעי הצרעת לא היו דבר טבעי, אלא באו על האדם בעוון לשון הרע. בתחילה היה הנגע פוגע בבית. אם בכל זאת לא שב האדם מרשעו - היה הנגע מגיע לבגדיו. אם גם אחרי כל זאת עמד האדם ברשעו היה הנגע מופיע בגופו, ואז היה נשלח להיות מבודד מבני אדם, שלא יוכל לדבר לשון הרע. ממון של יהודי ובכל זאת התורה חסה גם על ממונו של אדם כזה, שעמד ברשעו אחרי כל ההתראות. ועל איזה ממון? על כלי חרס פשוטים, שאין להם טהרה במקווה (שכן כלים אחרים יכולים להיטהר, על ידי טבילה). כמו-כן התורה מייקרת את המצוות של יהודי זה, עד שטומאת הצרעת נדחית בשל היותו חתן או בתוך החג. דבר זה מבטא את גודל חביבותו של כל יהודי לפני הקב"ה, עד שהתורה חסה אפילו על כלי חרס של יהודי רשע. הקב"ה מייקר לא רק את גופו ונפשו, אלא אפילו ממון פחות ערך שלו, מכיוון שהוא יהודי, ו"אף-על פי שחטא - ישראל הוא. כוח המצווה העובדה שהטומאה נדחית בשל "דבר מצווה" מלמדת על מעלת המצוות של יהודי, אפילו מי שהוא בבחינת רשע. אמנם הוא עושה מעשי רשע ומפריד את עצמו מכל דבר שבקדושה, והיה אפשר לחשוב שבמצב כזה אין לו זיקה לעניינים שבקדושה, אך התורה מגלה שגם במצב כזה יש ערך רב למצווה שלו. לא זו בלבד שלא פקע מיהודי זה התואר 'ישראל', אלא שמצווה שלו גוברת על הטומאה ועל החטא, ובכוחה להפקיע את דיני הנגעים וטומאתם. זה כוחו של יהודי, שקדושת המצוות שלו גוברת על כל דבר שלילי, וגם כשהוא בשפל המדרגה, מכריעה קדושת המצווה את הטומאה ומפקיעה אותה. מכאן אנו למדים את גודל המעלה של כל איש ישראל, יהיה מי שיהיה. דת ומסורת (ויקרא יד,ב) זאת תהיה תורת המצורע מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

אם אדם ממלא תפקידו וייעודו הרי הוא בחיר היצורים עלי אדמות ואם שוכח תפקידו, מאבד מעלתו הגדולה, והופך להיות פחות אפילו מבעלי חיים והם חשובים ממנו. בבריאת העולם הקדים הקב"ה לברוא את בעלי החיים לפני האדם. הדגים, העופות והשרצים נבראו ביום החמישי, והחיות והבהמות נבראו ביום השישי לפני שנברא האדם. אי לכך, "אם זכה אדם, אומרים לו אתה קדמת למעשי בראשית, ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך". האדם, שנברא ביום השישי, לאחר כולם, הגיע לעולם כאשר הכל כבר היה מוכן לכבודו. כל הבריאה נבראה רק בשבילו ובזכותו, ולכן האדם הינו ראשון למעשה בראשית. ברם, כל זה כאשר זוכה האדם להבין את התכלית האמיתית שלשמה בא לעולם, ואם זכה הרי הוא "נזר הבריאה" ואם לא זכה אומרים לו: "במה הינך מתגאה, הלא יתוש קדמך, היתוש נברא לפניך". למה הדבר דומה ? למלך שבא לבקר באחת מערי ממלכתו, קודם בואו מנקים אנשי העיר את רחובות עירם, אחר כך באים המלווים ומורי הדרך, כדי להראות למלך את רחובות העיר. אחר כן באה שיירת המכובדים ופמליית המלך, ורק לבסוף בא המלך בכבודו ובעצמו. איש לא יעלה על דעתו לומר שכל מי שקדם למלך הריהו חשוב יותר. הכל יודעים כי כל אלה הם טפלים למלך, שהוא העיקר. ואדרבה, דווקא משום חשיבותו ומעמדו - קדמו כל אלה לפניו, כדי להכין ולהכשיר את התנאים לבואו. אשר על כן, האדם בימי חייו צריך לטרוח ולהתייגע רבות, כדי להשיג מזונו ולבושו ועם כל זאת נחשב לבחיר היקום ול"נזר הבריאה". כל מטרת בריאתו של האדם הינה תיקונו ותיקון העולם, ולשם כך נולד. על הילד הנולד נאמר: "ברוך אתה בבואך (לעולם) וברוך אתה בצאתך" (מן העולם), ובאותה תקופה של ביאה ויציאה ניתנים לו החיים במתנה, והזמן שניתן לאדם, עליו לנצלו, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה.... האדם בניגוד לשאר הברואים, יש בו שינויים מנוגדים ממצב של טהרה לטומאה, ומטומאה לטהרה. יתירה מזו, טומאתו של האדם הינה החמורה מכל הטומאות אפילו יותר מהשקצים והרמשים המאוסים שהם מטמאים במותם, והאדם לעומת זאת, מטמא גם בחיים חיותו, במושבו, במשכבו ולעיתים גם במגעו, כשמת האדם אז כל אשר באוהלו נטמא שבעת ימים, ואינו יוצא מטומאה זו אלא על ידי הזאת מי חטאת. פרשת השבוע: "תזריע - מצורע" האדם בהיותו בחיר היצורים נולד למלא תפקידו לעשות תיקונו ותיקון "אשה כי תזריע וילדה זכר..." (י"ב, ב') (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר בברכת שבת שלום הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל).

21.4.2023

32