אלון אולמן | קוד המנצח

מה הם "ימות המשיח״ האמיתיים?

בואו נבחן לרגע את מדינת ישראל שלנו. האם באמת חסרים לנו מים? הרי אפשר להתפיל את המים ובים יש כמות אדירה של מים. האפ באמת חסרה לנו אדמה או שזו רק תוצאה של מערבת יחסים לא טובה עם השכנים שלנו? מסכימים איתי שאם היה שלום אמיתי ושיתוף פעולה אזורי, לא הייתה כאן שום בעיה של אדמה? במשך שנים גדלנו בידיעה שישראל היא מדינה ללא משאבי טבע ושנפט, גז ופחם באדמה, יש רק לאחרים. והנה לפני מספר שנים נמצאו מאגרי גז ענקיים בישראל. האם הם נוצרו בשנים האחרונות או שהם היו כבר שם אלפי שנים? מה אז השתנה? הטכנולוגיה? היכולת לחפש ולמצוא? מה זה אומר על מה שחשבנו במשך 50 השנים האחרונות? מה שעלינו לזכור הוא שיש משאב אחד שלעולם לא יגמר: יכולת החשיבה וההתפתחות של בני האדם. אנשים ימשיכו לחשוב, להתפתח ולמצוא פתרונות לכל קושי או אתגר שעומד בפניהם. בהיבט הכללי, הפתרון הוא להבין שמה שמייצר את המחסור במשאבים הוא ההתנהלות שלנו ולא כמות המשאבים. אין דבר שמבזבז יותר אנרגיה מאשר מלחמות. אני לא נאיבי, ולא חושב שעידן המלחמות קרוב לסופו, אבל אני רוצה שלכולנו יהיה ברור שמה שחסר כאן, אלו לא המשאבים, אלא התודעה והבחירה הנכונה של האנושות להפסיק לריב. ברגע שנפסיק לריב, יתפנו עבורנו כמויות משאבים עצומות. לדעתי הפתרון לכל מחסור שקיים, פיזי, מנטאלי, רגשי או רוחני הוא בהגדלת התודעה והידע. מהם ״ימות המשיח״? מי שמחכה לאיש זקן, רכוב על חמור לבן שיבוא ויעשה כאן שלום, יכול להמשיך לחכות. בעיניי הכוונה היא שתהיה מסה קריטית של אנשים עם תודעה רחבה מספיק שתבין שהגיע הזמן להפסיק להילחם אחד בשני, ותחפש ליצור חיים טובים יותר עבור כל האנושות. אני רוצה לחזור לריב בני בין הזוג. אולי הגיע הזמן שבמקום שבני זוג ישתו אחד לשני את האנרגיה בוויכוחים וכריכים, הם יבדקו מה הם המשאבים המשותפים שלהם ואיך אפשר לנהל אותם כדי להגדיל אותם. נכון זה בין נכון זה זוג, בני במשפחות, זה נכון במדינות וזה נכון בכל העולם. אני מודע היטב שיש לאדם עוד כברת דרך כדי להגיע לשם ובינתיים הוא מכלה את בדור הארץ והמשאבים הטבעיים שלו. אבל אני מאמץ שעוד יגיע יום שאנשים יבינו שהשפע שיש בעולם יכול להספיק כדי לקיים את כולנו ברווחה. לדעתי, זו תהיה שעתו היפה של המין האנושי ואלו יהיו "ימות המשיח״ האמיתיים.

mna נירים את

ההרגשה

שאתם

an

אחרי

בת הזוג שלכם?

ריב גדול עם או בן

צרחתם

כעסתם,

אתם

ועכשיו

Mm

מרגישים שאין כוח, שאין אנרגיה.

כאילו ירדה לכם שנה מהחיים. זו לא סתם תחושה. זו באמת בריחת אנרגיה, ואנרגיה זה אולי המשאב הכי המשמעותי של כל אחד מאתנו, לא רק של כדור הארץ. לצערי, את האנרגיה לריב, אנשים מחרשים וממלאים במהירות גדולה. לא עושה רושם שהמשאב הזה הולך ומידלדל. אל נושא הגיליון ״הצונאמי השקט״ אני רוצה להתייחס בהיבט הפרטי ובהיבט הגלובלי. אתחיל בהיבט הפרטי. המדענים מסכימים על כך שבעוד מיליארד שנים, תיכבה השמש באופן סופי ויסתיימו החיים על פני כדור הארץ. האם מישהו מכם מודאג מהנתון הזה? אני מאוד מקווה שלא. כבר 50 שנה מספרים לנו שהנפט בעולם הולך ואוזל, ומסתבר שזה לא נכון, אומרים לנו שמאגרי המים של ישראל מתרוקנים ו׳׳ישראל מתייבשת", אכל מסתבר שבעזרת התפלה של מים אפשר למלא את כל החסר. האם באמת האדם הפרטי צריך להיות מוטרד מהעובדה שיש משאבים טבעיים שלא יהיו לרשותו בעוד כמה מאות שנים? אני מאמין שאם אתם לא מדענים ומפתחי פתרונות למחסור במשאב מסוים, אץ לכם שום סיבה להיות מוטרדים. משחר ההיסטוריה היו תמיד נביאי זעם שדאגו שההמון יהיה מודאג ומוטרד מהעתיד. כמו בדברים רבים, גם כאן, הכול מתחיל מהחינוך שקיבלנו. אני בוגר שני תארים בכלכלה ומנהל עסקים בהצטיינות. השיעור ראשון בקורס מבוא למיקרו כלכלה מתחיל בהסברים על כך שהכלכלה בעולם היא ״כלכלת מחסור״, שאין מספיק לכולם, שהמשאבים מוגבלים, שגורמי הייצור מוגבלים, שהמים, הקרקע, המזון, הנפט, הגז ועוד מוגבלים ולא ייתכן שיהיה מספיק לכולם. ומכאן נבנות תיאוריות שלמות על עקומת התמורה, ״תותחים במקום חמאה״ והכנה ברורה קשר בין-אישית הרסנית בין אנשים, שבטוחים שאנחנו כל הזמן נמצאים כתחרות או במלחמה על המשאבים המוגבלים בעולם. האמת היא שזה נכון רק בחלק קטן מהמקרים. הגישה הזו גורמת לתחרות, למלחמות, למאבקים של האנושות על משאבים, במקום לדאוג לניצול נכון יותר שלהם ולרווחה של המין האנושי. שהמשאבים בעולם מוגבלים. כאשר מלמדים ומחנכים הכלכלית של מחסור, היא אנשים לתפיסה מתפתחת לתפיסת

אלון אולמן אלון אולמן מייסד ונעלים של קבוצת "קוד המנצח״, מרצה מבוקש בארגונים, בשנים האחרונות הוביל אלפי אנשים וארגונים להשגת המטרות וההצלחה המעשית שלהם בעוצמה ובמהירות שלא הכירו. ניתן להתכתב אתו :< נמי mfo@alonulman.com אודרךהפייםבתן: www.facebook.com/alorxulman ובאמליקציה "לחיות בעוצמה״ באפ-םטור

מה שחסר באן אלו לא משאבים, אלא הבחירה הנכונה של האנושות

להפסיק לריב. ברגע שנפסיק

לריב, יתפנו

עבותו כמויות משאבים עצומות

65

1.2015 | אפוק טיימס