אלון אולמן | קוד המנצח

פריצת גבולות אלון אולמן

אלון אולמן מייסד החברות "קוד המנצח" בע"מ, "פריצת גבולות" בע"מ ו"קוד העסק בע"מ" מוביל אנשים וארגונים למטרות וההצלחה שלהם בעוצמה ומהירות שלא הכירו. מרצה מבוקש. פריצת גבולות אלון אולמן ניתן להתכתב אתו במייל: info@alonulman.com או דרך הפייסבוק: www.facebook/alonulman לון אולמן מייסד החברות "קוד המנצח" בע"מ, "פריצת גבולות" בע"מ ו"קוד העסק בע"מ" מוביל אנשים וארגונים למטרות וההצלחה שלהם בעוצמה ומהירות שלא הכירו. מרצה מבוקש.

ניתן להתכתב אתו במייל: info@alonulman.com או דרך הפייסבוק: www.facebook/alonulman

הכול התחיל בליל פסח של השנה שעברה. קראנו את ההגדה כמו בכל שנה, אבל הפעם הזו הייתה אחרת עבורי. ליבי פעם בחוזקה, ובפעם הראשונה "ראיתי" אותה, את ההגדה, כמאמר ."Now I see you" ," הגיבורים ב"אוואטר מאותו ערב, הרעיון המרכזי בהגדה היה עבורי שכאשר אדם מגלה את האלוהים שבו, כלומר את מה שאלוהים התכוון שי ע עשה או את הייעוד שלו, ומתחיל לחתור אליו ולהתחבר אליו - הוא יוצא ממצרים. שנה הולך האדם במדבר, עד שיוצא ממצרים. עד אז "מעע 400 נים" אותו בעבודה קשה ובסוגי עבדות שונים (עבודה שהוא לא כל כך אוהב, או זוגיות שהיא לא משהו). זו עבודה פיזית קשה ועבדות לתפיסות שלו: ל"ככה זה בחיים" ול"אין מה לעשות לגבי זה". אבל זו גם עבדות ל"הבלי העולם" הזה, כמו "חייבים לסיים כי יש משחק של מישהו נגד מישהו או גמר 21:30 את הסדר עד האח הגדול או משהו 'משמעותי' אחר". במשך שנים התעלמתי מהמשפט "באותות ובמופתים הרגשי, GPS- הוציאני..." האינטואיציה שלחה לי איתותים וגם ה אבל לא הקשבתי לעצמי. עד שהוא, אלוהים, התחיל לשלוח לי אותות ומופתים. על מטוס הפסקתי לנשום, הבנתי שאני הולך למות, 30 בגיל ואז הבטחתי לעצמי לעצור ולחשוב. כמובן שמהר מאוד חזרתי לסורי וקיבלתי "איתות שני" - התקף נוסף שבא לאחר ארבע שנים וחצי. היה נחמד אם כאן הייתי קולט את העניין, אבל הייתי "עסוק בלהיות עסוק" והוא לא ויתר - באותות ובמופתים הוציאני והוריד לי שליש ריאה. הביאני אל ריצת המרתון. גם זה לא הספיק 400 ואז בגיל והוא הביאני אל תחרות איש הברזל באריזונה. ורק שם, על קו הכול התחיל בליל פסח של השנה שעברה. קראנו את ההגדה כמו בכל שנה, אבל הפעם הזו הייתה אחרת עבורי. ליבי פעם בחוזקה, ובפעם הראשונה "ראיתי" אותה, את ההגדה, כמאמר ."Now I see you" ," הגיבורים ב"אוואטר מאותו ערב, הרעיון המרכזי בהגדה היה עבורי שכאשר אדם מגלה את האלוהים שבו, כלומר את מה שאלוהים התכוון שי ע עשה או את הייעוד שלו, ומתחיל לחתור אליו ולהתחבר אליו - הוא יוצא ממצרים. שנה הולך האדם במדבר, עד שיוצא ממצרים. עד אז "מעע 400 נים" אותו בעבודה קשה ובסוגי עבדות שונים (עבודה שהוא לא כל כך אוהב, או זוגיות שהיא לא משהו). זו עבודה פיזית קשה ועבדות לתפיסות שלו: ל"ככה זה בחיים" ול"אין מה לעשות לגבי זה". אבל זו גם עבדות ל"הבלי העולם" הזה, כמו "חייבים לסיים כי יש משחק של מישהו נגד מישהו או גמר 21:30 את הסדר עד האח הגדול או משהו 'משמעותי' אחר". במשך שנים התעלמתי מהמשפט "באותות ובמופתים הרגשי, GPS- הוציאני..." האינטואיציה שלחה לי איתותים וגם ה אבל לא הקשבתי לעצמי. עד שהוא, אלוהים, התחיל לשלוח לי אותות ומופתים. על מטוס הפסקתי לנשום, הבנתי שאני הולך למות, 30 בגיל ואז הבטחתי לעצמי לעצור ולחשוב. כמובן שמהר מאוד חזרתי לסורי וקיבלתי "איתות שני" - התקף נוסף שבא לאחר ארבע שנים וחצי. היה נחמד אם כאן הייתי קולט את העניין, אבל הייתי "עסוק בלהיות עסוק" והוא לא ויתר - באותות ובמופתים הוציאני והוריד לי שליש ריאה. הביאני אל ריצת המרתון. גם זה לא הספיק 400 ואז בגיל שנים רבות זה לקח לי, אבל בסוף הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה ומה הקשר להגדה של פסח 40 2014 אפריל שנים רבות זה לקח לי, אבל בסוף הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה ומה הקשר להגדה של פסח השנה אתה יוצא ממצרים השנה אתה יוצא ממצרים

קילומטר הבנתי. סוף סוף הבנתי. קיבלתי 226 הסיום, לאחר רצון עז לצאת ממצרים, הבנתי שהאדם היחידי שיכול להוציא אותנו לחופשי זה אנחנו ונשבעתי לצאת ממצרים, התחלתי, המשכתי ויצאתי ממצרים. ומאז - הים נס לאחור וההרים ריקדו ומרקדים כאלים. כל יום. אני עוסק במה שאני אוהב, קיבלתי שליטה אמיתית על החיים שלי והבנתי שרק אני קובע איך יראה העתיד שלי. חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול, מהם? על שום שאנשים נחלקים שונה בגישתם באשר ליכולת של האדם להיות חופשי ולעצב את חייו. יש שיגידו תמיד שזו הקארמה, המזל, הגורל, הבוס, ה"מצב", ה"חיים", האילוצים, הגיל שאחראים לתוצאות שלהם. ויש שיצאו ממצרים, חיים בחופש בחירה, אחראים לחייהם ולתוצאות שלהם ויוצרים אותם. מצרים מסמלת עבורי בהגדה את העבדות שלנו. לדברים שאנחנו לא רוצים, לתפיסות המעכבות שלנו (אני צעיר מידי, אני מבוגר מידי, כסף לא גדל על העצים), למחשבות המעכבות את הפעולות מיצרים - מיצר, = שלנו הנובעת מפחד ולא מהגדולה שלנו. מצרים = מקום צר ולוחץ שצריך לצאת ממנו, לפרוץ אותו, פריצת גבולות הרחבת התודעה ופריצת גבולות היא היציאה ממצרים. ישראל - אתה. שבעצם עזבת את ארץ כנען (זה הקול הפנימי שלך שממשיך מבפנים: "אתה יכול יותר... אתה יכול יותר") וירדת למצרים. אבל שם נתקעת באזורי הנוחות שעוצרים אותך. אבל מי באמת עוצר אותך? מה עוצר אותך? מי לא נותן לך לצאת? לאיזה ראש ממשלה אתה מחכה שיבוא ויוציאך ביד חזקה? גם במצרים לא היו חומות שעצרו אותם. אלוהים - הוא נמצא בכל מקום. האלוהים שבך, הניצוץ שלך, הגדולה שלך, הייעוד שלך. חמץ - מה החמץ הזה שכולם מנסים לבאר? ובכן, אפשר לנקות את הבית מהיום עד מחרתיים. לא זה מה שיגאל אותנו. החמץ בעיניי מסמל את הרגשת ההחמצה. זה הפחד לא לחיות חיים משמעותיים, הפחד מהחמצה. ואכן הדבר היקר ביותר בחיים שלנו הוא החיים עצמם. אני תמיד אומר שאי אפשר לבזבז זמן, הזמן לא תלוי בנו אבל אפשר בהחלט לבזבז את החיים. לכן "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". וחובה עלינו לספר על כך ולראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, ולספר על כך מדור לדור. השנה תבטיח לעצמך שאתה יוצא ממצרים. תבטיח לעצמך שה ע שנה תעשה את הדברים שחשובים לך באמת, שתמיד רצית לעשות. ושאם אתה לא יודע מה חשוב לך באמת, אז השנה אתה תדע. קילומטר הבנתי. סוף סוף הבנתי. קיבלתי 226 הסיום, לאחר רצון עז לצאת ממצרים, הבנתי שהאדם היחידי שיכול להוציא אותנו לחופשי זה אנחנו ונשבעתי לצאת ממצרים, התחלתי, המשכתי ויצאתי ממצרים. ומאז - הים נס לאחור וההרים ריקדו ומרקדים כאלים. כל יום. אני עוסק במה שאני אוהב, קיבלתי שליטה אמיתית על החיים שלי והבנתי שרק אני קובע איך יראה העתיד שלי. חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול, מהם? על שום שאנשים נחלקים שונה בגישתם באשר ליכולת של האדם להיות חופשי ולעצב את חייו. יש שיגידו תמיד שזו הקארמה, המזל, הגורל, הבוס, ה"מצב", ה"חיים", האילוצים, הגיל שאחראים לתוצאות שלהם. ויש שיצאו ממצרים, חיים בחופש בחירה, אחראים לחייהם ולתוצאות שלהם ויוצרים אותם. מצרים מסמלת עבורי בהגדה את העבדות שלנו. לדברים שאנחנו לא רוצים, לתפיסות המעכבות שלנו (אני צעיר מידי, אני מבוגר מידי, כסף לא גדל על העצים), למחשבות המעכבות את הפעולות מיצרים - מיצר, = שלנו הנובעת מפחד ולא מהגדולה שלנו. מצרים = מקום צר ולוחץ שצריך לצאת ממנו, לפרוץ אותו, פריצת גבולות הרחבת התודעה ופריצת גבולות היא היציאה ממצרים. ישראל - אתה. שבעצם עזבת את ארץ כנען (זה הקול הפנימי שלך שממשיך מבפנים: "אתה יכול יותר... אתה יכול יותר") וירדת למצרים. אבל שם נתקעת באזורי הנוחות שעוצרים אותך. אבל מי באמת עוצר אותך? מה עוצר אותך? מי לא נותן לך לצאת? לאיזה ראש ממשלה אתה מחכה שיבוא ויוציאך ביד חזקה? גם במצרים לא היו חומות שעצרו אותם. אלוהים - הוא נמצא בכל מקום. האלוהים שבך, הניצוץ שלך, הגדולה שלך, הייעוד שלך. חמץ - מה החמץ הזה שכולם מנסים לבאר? ובכן, אפשר לנקות את הבית מהיום עד מחרתיים. לא זה מה שיגאל אותנו. החמץ בעיניי מסמל את הרגשת ההחמצה. זה הפחד לא לחיות חיים משמעותיים, הפחד מהחמצה. ואכן הדבר היקר ביותר בחיים שלנו הוא החיים עצמם. אני תמיד אומר שאי אפשר לבזבז זמן, הזמן לא תלוי בנו אבל אפשר בהחלט לבזבז את החיים. לכן "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". וחובה עלינו לספר על כך ולראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, ולספר על כך מדור לדור. השנה תבטיח לעצמך שאתה יוצא ממצרים. תבטיח לעצמך שה ע שנה תעשה את הדברים שחשובים לך באמת, שתמיד רצית לעשות.

59 04.2014 | אפוק טיימס