שבתאי | סיפורה של משפחה

קום המדינה, באחת משורות השיר כתב: “פת לחם שמספיקה לשניים, אל יאכלנה האחד, אבל גם אל יסחר בחצייה. לרעב אני חושב יתננה“.

ממך ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה וייקחה לנו וישמיענו אותה ונעשינה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבור לנו אל מעבר הים וייקחה לנו, אלא, קרוב אליך הדבר מאד, “המצוות”, המעשים הטובים, אבני בפיך ובלבבך לעשותו”. הדרך, הם איתנו. צריך רק לאמץ אותם אל ליבנו. אפשר עוד להוסיף כהנה וכהנה מדברי חז”ל. המסר פשוט במקום שאין אנשים, השתדל וברור. שמור על אישיותך. “ שמור על האיש שבך. תהיה בן אדם עם כל להיות איש”. המשתמע מכך. ולסיום ישנם רגעים יפים ומאושרים בחייו של אדם. רגעים שנחרתים עמוק בזיכרון. כשאני מביט לאחור על ימי חלדי, על ימי חיי, אין לי אלא להודות לקב”ה על שחנן אותי בהמון רגעים מאושרים. הקמת בית בישראל, משפחה לתפארת, חינוך להליכה בדרך הישר, להנחיל דרך. גם בחיי הציבוריים, שרתתי את הציבור כראש הרשות שנים וכיום אני סגן ראש עיר וחבר במועצת העיר 5 במשך שנה. אחת ההנאות הגדולות בחיי הייתה כתיבת 30 מזה ספר היובל של אור עקיבא “הדרך אל האור”, שתיעד את תולדות הישוב מאז ימי המעברות ועד היום. “ותודה לאל שזיכני להגיע אז, איך אומרים ילדי בר המצווה עד הלום”.

שזה רק סמלי, שהשיר הזה הוצא מתוכנית הלימודים. כבר לא לומדים אותו...

לפני שבוע נכחתי במסיבת סיום בבי”ס ר’ עקיבא ושם, בכניסה, חילקו את “איגרת הרמב”ן לבנו”, איגרת שמציעה דרך חיים מהאב לבן. הוא מדריך אותו כיצד להתנהג: “אפרש לך איך תתנהג... במידת הענווה, ללכת בה תמיד. כל דבריך יהיו בנחת... וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך ואם חכם או עשיר, עליך לכבדו. ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בליבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך...” גם מזמור קל”א בספר בתהילים מדגיש את הענווה “שיר והצניעות. מילים נפלאות ואלה מילות המזמור: המעלות לדוד. ה’, לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני..” צריך להרבות אהבה בעולם. אהבת חינם. אנחנו מכירים את תשובתו הלל הזקן לאותו נוכרי שביקש ללמוד את כל מה דעלך שנא, לחברך לא תעביד” התורה על רגל אחת: “ ששנוא עליך אל תעשה לחברך ורבי עקיבא תמצת את ואהבת לרעך כמוך” - “זהו כלל גדול בתורה”. הדברים: “ ניסיתי בכמה שורות לאמץ לעצמנו איזו שהיא דרך - והדבר אפשרי. שימו לב לדברי משה רבנו בספר דברים: כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלית היא “

145