ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

88

טָמֵא יִהְיֶה -- עוֹד, טֻמְאָתוֹ בוֹ . כל הנוגע באדם מת ולא יתחטא, את משכן – 'ה' ,- טימא ונכרתה הנפש ההיא מישראל , כי מי - נידה לא זורקו עליו, טמא יהיה . יד : זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי - יָמוּת בְּאֹהֶל: כָּל - הַבָּא אֶל - הָאֹהֶל וְכָל - אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, יִטְמָא שִׁבְﬠַת יָמִים . וזאת התורה, כי ימות אדם באוהל, כל אשר באוהל יטמא שבעת ימים. טו : וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ, אֲשֶׁר אֵין - צָמִיד פָּתִיל ﬠָלָיו -- טָמֵא, הוּא . וכל כלי פתוח אשר אין לא סוגר, טמא הוא . טז : וְכֹל אֲשֶׁר - יִגַּע ﬠַל - פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בַּחֲלַל - חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אוֹ - בְﬠֶצֶם אָדָם, אוֹ בְקָבֶר -- יִטְמָא, שִׁבְﬠַת יָמִים . ו כל מי שיגע בשדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר , יטמא שבעת ימים. יז : וְלָקְחוּ, לַטָּמֵא, מֵﬠֲפַר, שְׂרֵפַת הַחַטָּאת; וְנָתַן ﬠָלָיו מַיִם חַיִּים, אֶל - כֶּלִי . ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת , כלומר מאפר הפרה האדומה ונתנו עליו מים חיים בכלי יח : וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם, אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה ﬠַל - הָאֹהֶל וְﬠַל - כָּל - הַכֵּלִים, וְﬠַל - הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ - שָׁם; וְﬠַל - הַנֹּגֵﬠַ, בַּﬠֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת, אוֹ בַקָּבֶר . ולקח איש טהור א זוב וטבל במים וה י זה על האוהל ועל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל מי שנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר . יט : וְהִזָּה הַטָּהֹר ﬠַל - הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיﬠִי; וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיﬠִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּﬠָרֶב . והי זה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב כ : וְאִישׁ אֲשֶׁר - הַקָּהָל: � יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹ כִּי אֶת - מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא - זֹרַק ﬠָלָיו -- טָמֵא הוּא . ואיש אשר לא יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש – 'ה' - טמא כי מי - נידה לא נזרקו עליו – טמא הוא.

88