ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

74

לג : וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְﬠָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה . ואתכם אפזר בגוי ים ורדפה החרב אחריכם והייתה ארצ נו לשממה וערינו לחורבה. – זו הגולה. ] ואכן כל מה שאמר כבוד האלהים , שיעניש ו יעשה לנו , עשה ואכן הייתה לנו גולה של 2000 שנים שרק עתה שבנו ממנה. [ לד : אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת - שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת - שַׁבְּתֹתֶיה . אז, תרצה הארץ את כל השבתות כל ימי שבתכם בארץ אויביכם אז כבר תשבות הארץ את כל השבתות שלא שבתת ושמרת בזמן שישבת על הארץ. לה : כָּל - יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא - שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם ﬠָלֶיה . וכל הימים שתשב בגולה , שם כבר תשמור את כל השבתות שלא שמרת כשישבת בארצך. לו : בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם �ֶ וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹר קוֹל ﬠָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת - חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף . ואילו שנשארו מכם ו הבאתי פחד בלבבם ורדף אותם קול עלה נידף ונסו כאילו חרב רודפת אחריהם ונפלו ואין באמת רודף. לז : וְכָשְׁלוּ אִישׁ - בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי - חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא - תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם . ותי כשלו איש באחיו כמפני חרב ואין רודף ולא תהיה לכם תקומה בפני אויביכם. לח : וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם . ואבדתם בגויים ואכלה א תכם ארץ אויביכם . לט : וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּﬠֲוֹ נָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּﬠֲוֹ נֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ . והנשארים מכם ינ מקו בעוונם בארצות האויב , בעוונם ובעוון אבותם ימקו . מ : וְהִתְוַדּוּ אֶת - ﬠֲוֹנָם וְאֶת - ﬠֲוֹ ן אֲבֹתָם בְּמַﬠֲלָם אֲשֶׁר מָﬠֲלוּ - בִי וְאַף אֲשֶׁר - הָלְכוּ ﬠִמִּי בְּקֶרִי . והתודו בני ישראל על עוונם ועוון אבותם על אשר מעלו ב — 'ה' ,- והלכו עימו בקרי ועשו חטאים. )אנא אבינו סלח לנו על כל חטאנו .(

74