ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

46

כח : וְאִם - טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְﬠַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר . ואם טוהרה מזובה ותספור שבעת ימים ואחר כך תטהר. לא : וְהִזַּרְתֶּם אֶת - בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת - מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם . והזהרתם את בני ישראל מטומאה ולא ימותו בטומאתם בכדי לא לטמא את משכן – 'ה' ,- אשר בתוך בני - ישראל. לב : זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת - זֶרַע לְטָמְאָה - בָהּ . לג : וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת - זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב ﬠִם - טְמֵאָה . זאת תורת הזב אשר תצא ממנו שכבת זרע ו לזב אשר זב זובו ו הנידה והדווה , לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה. י : וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן - הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל - דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת - הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב ﬠַמָּהּ . כל איש מבית ישראל ומן הגרים אשר גרים בתוכנו אשר יאכל דם, 'השם' יתברך בעצמו י כרית את נפשו של האיש מקרב עמו. יא : כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם ﬠַל - הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר ﬠַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי - הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר . כי הנפש נמצאת בדם ולכן נתן לנו את המזבח לעלות עליו עולות בכדי לכפר על נפשותינו. כי הדם נמצא בנפש ולכן אסור לאכול דם , כי נפש אנו אוכלים . יב : ﬠַל - כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל - נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא - תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא - יֹאכַל דָּם . לכן אמר - 'ה' ,- לבני ישראל ולגרים הגרים בארצנו לא לאכול דם. יג : וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן - הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ - עוֹף אֲשֶׁר אֶת �ַ יֵאָכֵל וְשָׁפ - דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּﬠָפָר . וכל מי שיצוד חיה שנאכלת , ישפוך את דם החיה על הארץ ויכסה את הדם בעפר ואז יאכל. ויקרא יז - איסור אכילת דם

46