ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

242

כלומר, כן היה מותר לנשים לשיר והיו נשים אשר שרו בירושלים וזה מוכיח שרק פירוש מוטעה אוסר על בנות - ישראל לשיר. ישנו פסק הלכה - שהיא התורה שבעל - פה, שאוסר לנשים לשיר בטענה, שקול באשה ערווה, גם האיסור הזה מגיע מתוך פרשנות לפסוק אחר לחלוטין. האיסור על נשים לשיר הובא מתוך פרשנות של פרשנות ועל פי הפסוק : קול זנוניה של בת ציון , הביאו פרשנות שאוסרת על נשים לשיר מול גברים , ולגברים אסור לשמוע קול אשה. הפרוש לא לקוח ישירות מהתורה הכתובה שהיא הציווי האלהי. ''קול באשה ערווה'' הינו עוד פירוש מוטעה, שסותר את דבר מרים אחות משה וסותר את שירתה של דבורה הנביאה לאלהים, ל כן לא ייתכן שעל ציבור שלם של נשים יהיה איסור לשיר בפני ציבור מעורב או יהיה אסור לגבר לשמוע קול של אשה וכל זאת בגלל פירוש של אדם. יכול להיות שבימים החשוכים שבהם היינו בגולה ואז שנשים ישירו לגברים היה פחות נהוג בקרב היהודים שגרו בגולה ואולי אז, להגנת היהוד ים יצא חוק ''קול באשה ערווה'' אבל בכל מקרה אין בתורת משה איסור על נשים לשיר והנביאות מרים ודבורה שרו לאדוני ואם זה טוב לנביאות אז זה טוב גם לנו הנשים לשיר לכבוד האלהים. זאת עוד דוגמא להתנהלות ולחוקים שמעולם לא נתנו על ידי כבוד האלהים לעם - ישראל וקיימים בתושב''ע וציבור גדו ל של אנשים חיים לפי ציווי מוטעה . זאת עוד אחת מהסיבות למה בחרתי להביא את כל חוקי התורה שנכתבו עבורנו עם - ישראל ובכדי שנדע אותם כולנו ולא יוכלו להטעות אותנו יותר.

242