ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

138

יד : כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל - מְעֹנְנִים וְאֶל - קֹסְמִים � הֶי �ֱ יְהוָה א �ְ יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן ל . כי הגויים שאתה יורש , הם אלה שפונים ושו מעים לכל אותם אנשים העושים אוב ואתה לא תעשה כמוהם אלה רק בקול – 'ה' - אלהיך תשמע ובדרכו תלך. טו : כָּמֹנ � מֵאַחֶי �ְ נָבִיא מִקִּרְבּ � הֶי �ֱ יְהוָה א �ְ י יָקִים ל אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן . טז : כְּכֹל אֲשֶׁר - בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר � הֶי �ֱ שָׁאַלְתָּ מֵﬠִם יְהוָה א לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹﬠַ אֶת - הָי וְאֶת �ֱ קוֹל יְהוָה א - הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא - אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת . יז : וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ . יח : וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר � נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל - אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ . יט : וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא - יִשְׁמַע אֶל - דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵﬠִמּוֹ . על - פי בקשת עם - ישראל, בהר סיני/בחורב , שלא להוסיף ו לשמוע את קולו של כבוד האלהים . ביום שהקהיל משה ודיבר עם העם אמרו העם ובקשו שאת קול כבוד האלהים לא יוסיפו לשמוע ואת האש הגדולה הזו לא יראו בכדי שלא ימותו . אמר כבוד האלהים אל משה , טוב אמרו ובי קשו עם ישראל. ולכן אקים נביא מתוכם כמו שהקים את משה עבדו , מתוך עם - ישראל ונתתי את דברי בפיו והוא ידבר אל בני - ישראל את דבריו של האלהים ויגיד ויאמר את כל מה שיצווה אותו האלהים. והיה מי שלא ישמע אל דבר כבוד האלהים שיהיה בפי הנביא אז כבוד האלהים בעצמו ידרוש את האדם ההוא. ] נביא הוא אדם, שרוח האלהים בו והוא מדבר בשם כבוד האלהים , ומעביר לעם את דברי האלהים .[ כ : הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא �ַ א - צִוִּיתִיו לְדַבֵּר הִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא �ֱ וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם א . אך אם יהיה נביא אשר יעשה בזדון וכביכול יד בר דברים שהאלהים לא אמר לו להגיד ואשר לא ידבר את דבר האלהים אמת , אלא ידבר בשם אלו הים אחרים ומת הנביא ההוא . כא : �ֶ וְכִי תֹאמַר בִּלְבָב אֵיכָה נֵדַע אֶת - הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא - דִבְּרוֹ יְהוָה . ואם תאמר בלבבך ותשאל, איך אני אדע אם נביא אמת הוא ואכן מדבר הוא את דבר כבוד האלהים ?

138