ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

136

יט : וְהָיְתָה ﬠִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל - יְמֵי חַיָּיו לְמַﬠַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת - יְהוָה הָיו לִשְׁמֹר אֶת �ֱ א - כָּל - דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת - ה חֻקִּים הָאֵלֶּה לַﬠֲשֹׂתָם . והיה כשישב על כסא המלכות וכתב את משנה התורה הזאת על ספר ביחד עם הכהנים והלווים. והייתה אית ו התורה הזו וקרא בה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את כבוד האלהים וללכת בדרכיו כל הימים ו לשמו ר את כל חוקי התורה לעשותם. כ : לְבִלְתִּי רוּם - לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן - הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַﬠַן יָמִים ﬠַל � יַאֲרִי - מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל . בכ די שלא ירום ליבו מעל אחיו ושלא יסור מ המצווה ומ החוקים ימינה או שמאלה אפילו לא במ עט ו למען יאר יך את חייו וחיי בניו במלכותם על ישראל. דברים יח - א : לֹא - יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל - שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה ﬠִם - יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן . ב : וְנַחֲלָה לֹא - יִהְיֶה - לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר - לוֹ. לא יהיה לכהנים ו ל לווים נחלה בישראל. את אשי כבוד האלהים ואת נחלתו יאכלו. כלומר כבוד האלהים הוא נחלתם של הכהנים והלווים תמורת עבודתם ועצם זה שהם משרתים את העם מול האלהים , הלווים היו אנשי החוקים והמצוות , הלווים היו שליחי הציבור, השופטים ו השוטרים ו הם היו אנשי אמת שונאי בצע. לכן את המעשר שאנו מ עשרים ל – 'ה' - , עלינו לתת ללווים בעבור שכרם על כך שהם משרתי כבוד האלהים והעם , בעבודת הקודש. ג : וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָﬠָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם - שׁוֹר אִם - שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹﬠַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה . ד : תִּתֶּן �ְ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנ �ֶ וְיִצְהָר �ְ תִּירֹשׁ �ְ רֵאשִׁית דְּגָנ - לוֹ . וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם, כל הזובח זבח ייתן לכהנים את הזרוע הלחיים ואת הקיבה. את ראשית הדגן התירוש והתבואה , ראשית גז צמר הצאן תיתן לו.

136