ספר החוקים והמצוות | לירון בר-יונה

128

וקנית בכסף את כל מה שתתא ו וה נפשך בצאן ובבקר , ביין ובשיכר וכל מה שבא לך תיקנה ואכלת שם , לפני – 'ה' - אלהיך ושמחת אתה וביתך. ואת הלוי אשר בשעריך לא תעזוב !!! כי אין לו חלק עם העם , עבודת האלהים היא חלקו והוא עובד אותה למענך. לכן לא תעזוב את הלוי ו תי תן לו 'מעשר' , למען ברכתך. כח : שׁ �ָ מִקְצֵה שׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת - כָּל - בַּשָּׁנָה הַהִוא �ְ מַﬠְשַׂר תְּבוּאָת � וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁﬠָרֶי . כט : וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין - וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר �ָ לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה ﬠִמּ יְהוָה �ְ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַﬠַן יְבָרֶכ � בִּשְׁﬠָרֶי בְּכָל � הֶי �ֱ א - �ְ מַﬠֲשֵׂה יָד אֲשֶׁר תַּﬠֲשֶׂה . בסוף כל שלוש שנים תוציא את כל המעשר והנחת אותו בשעריך. ובא הלוי כי אין לו נחלה איתך , כבוד האלהים הוא נחלתו והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברך אותך כבוד האלהים בכל מעשה ידך. ד ברים טו - א : מִקֵּץ שֶׁבַע - שָׁנִים תַּﬠֲשֶׂה שְׁמִטָּה . מקץ שבע שנים תעשה שנת שמיטה. ב : וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל - בַּﬠַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה ב רֵﬠֵהוּ לֹא - יִגֹּשׂ אֶת - רֵﬠֵהוּ וְאֶת - אָחִיו כִּי - קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה . ג : אֶת - אֶת �ְ הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה ל - �ֶ תַּשְׁמֵט יָד � אָחִי . וזה הדבר אותו תעשה: שמוט , כל אדם המעסיק עובדים לא יעביד את רעהו ואת אחיו בשנת השמיטה כי קרא שמיטה ל – 'ה' ,- את נכרי תי גוש ושיעבוד ו מ אחיך תשמ ו ט ידך. ד : אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה - אֶבְיוֹן �ְ בּ כִּי - יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה �ְ יְבָרֶכ �ֵ בָר נֹתֵן � הֶי �ֱ א - נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ �ְ ל . אפס, שלא יהיה לך אביון בארצך, כי ברך יברך אותך האלהים בארץ שנותן לך – 'ה' - אלהיך לרשת. ה : רַק אִם - שָׁמוֹﬠַ תִּשְׁמַע בְּק לִשְׁמֹר לַﬠֲשׂוֹת אֶת � הֶי �ֱ וֹל יְהוָה א - כָּל - הַיּוֹם �ְ הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוּ . רק אם תשמע בקול האלהים , לשמור את המצווה הזאת.

128