ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
307 | חולם, לוחם, מחנך
אנשים אחרים החזירו אותי שנים רבות אחורה, לתקופת השואה. חבר יקר שהגיע מג'נבה סיפר על עבודת ההצלה בימים האפלים ההם. יושקו, בעלה של מרתה, סיפר עליי כחבר קיבוץ בתחילת דרכנו בארץ. אחת המורות בבית הספר סיפרה שלמדה עברית עוד בהונגריה מספר לימוד שחיברתי עם בנימין. ועוד היו סיפורים רבים, שיתופים מרגשים וזיכרונות רבי משמעות. כל אלה ביחד, שרטטו את מפת הדרכים בהן פסעתי בשנותיי הרבות. לא אשכח גם את התוכנית האמנותית שכללה הופעה של המקהלה בניצוחה של המורה דינה ומחרוזת ריקודים של תלמידיי. לצורך המופע גייסה עודדה את אחד מחבריי ההונגרים, וזה לימד את המופיעים שירים וריקודי עם מארץ מולדתנו. בסוף הערב ברכה אותי עודדה בשם חבר המורים. היא סיפרה לקהל על חצי השנה האחרונה בה עמלה על הפקת האירוע בניצוחם ובסיועם של רבים וטובים שחרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה כדי לפגוש בני משפחה וחברים שלי ולשמוע מפיהם סיפורים שעות הקלטה שתיעדו שיחות עם חברים 40 ועדויות. לבסוף, קיבלתי שי יקר ערך - שלא השתתפו במסיבה. מי שכמעט קלקל את כל ההפקה המושקעת הזו היה חברי ישורון ששלח מכתב התנצלות, על כי ייעדר מהמסיבה. מזל שהשנים נתנו את אותותיהן גם בראייתי המתקצרת, ומזל שמרים גילתה תושייה והשליכה את המכתב.
עד היום אני נזכר בהנאה בערב המרגש הזה. בידיעות אחרונות התפרסמה
איש. 600 למוחרת סקירה של האירוע, שם נכתב כי בערב השתתפו כ
באותו יום ציינתי את יומי האחרון באשקלון כמורה. כמנהל הייתי חייב לעבוד חודש נוסף במהלכו נערכו בחינות הבגרות ואף הכנתי עבור המנהל הנכנס את שנת הלימודים החדשה. בנימין ולר קיבל ממני בית ספר מוכן ומזומן לקראת שנה חדשה.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software