ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 298

מעשית, וחלק על הצבא בסוגיית הגיוס. על אף שבשל גילו חויב בשירות מקוצר של חודשים ספורים בלבד, רוברט חשש ממה שמצפה לו כחייל. בעודו מנהל את המערכה נגד הצבא, הסתבר שגם את לימודיו באוניברסיטה החליט לדחות, כי התנגד עקרונית למשטר לימודי המוכתב מגבוה. כשתש כוחו משלל העקרונות וההתנגדויות, הצהיר שיחזור לאנגליה. אנחנו הבהרנו לו שאנו מתנגדים לממן לו את הטיסה. הזכרנו לו שתמיד אפשר לעבוד כדי לממן תוכניות. שמחנו לגלות שרוברט קיבל את ההמלצה שלנו, אך פחות שמחנו לשמוע את החדשות של יהודית: היא חוזרת איתו לאנגליה. וכך נסעו יהודית ורוברט בחזרה לאנגליה. הם קנו בשותפות דירה עם זוג חברים וגרו בה יחד איתם. כעבור זמן-מה, החברים עזבו את הדירה ובעקבות כך גבר עול המשכנתה והכביד על יהודית ורוברט מאוד. למרבה הפלא, רוברט הצליח להתעשת ולקחת אחריות על חייהם. הוא החל לנהל חיי עבודה פעילים ועמד בחובתו כמפרנס המשפחה. יהודית נשאה אף היא בנטל ועבדה כדי לתרום את חלקה לרמת החיים שלהם. הבית הזה, בזכותו חזר רוברט לתלם, היה גדול ורחב ידיים, ושימש כמשכננו בכל ביקור באנגליה. בשנות התיכון שלה למדה איילה בבית הספר שבניהולי. כמו בשנות היסודי, היא המשיכה להשקיע בלימודיה והגיעה להישגים מרשימים. הודות להצטיינותה, בסיום כתה י' היו כל המגמות פתוחות בפניה, והיא, ממניעיה האידאולוגיים, בחרה בכיוון ההומניסטי. אני סברתי שטוב תעשה אם תלמד במגמה הריאלית שהצטיינה ברמת לימודים גבוהה יותר, אך היא עמדה על שלה. את לימודי התיכון היא סיימה עם תעודת בגרות מעולה. עקב חוסר עניין בשירות צבאי סטנדרטי, בחרה איילה לשרת כמורה חיילת. למען המטרה החשובה, החלטתי לנצל את קשרי הידידות שהיו לי עם מדריכי החברה להגנת הטבע. אחד מהם בדיוק התמנה כמנהל בית ספר שדה מעגן מיכאל, ואני פניתי אליו שייקח את בתי כמדריכה במקום. העבודה בבית ספר שדה נחשבה אז כשירות צבאי, אך הדבר היחיד שהיה משותף למדריכים ולשאר החיילים, היה הטירונות הצבאית. וכך עברה איילה למעגן מיכאל והתחילה ללמוד את מלאכת ההדרכה. אנו שמחנו בבחירתה וקיווינו שאחר סיום שירותה תתחיל ללמוד באוניברסיטה. יהודית ילדה בן וקראה לו על שם אחיה, דוד. איילה