ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 248
אחרי שעברנו לשוויץ, חלה תפנית סניטרית חשובה בקיבוץ; בעקבות מגפת הפוליו הוחלט להחליף את בור השופכין החשוף בחדרי שירותים מודרניים שעמדו לרשות הציבור. תושבי שוויץ קיבלו ארבעה תאים בהם גולם הפלא ההיגייני. אמנם לא פעם נאלצנו לחכות בתור כדי ליהנות מנפלאות הקדמה, אך העונג הצרוף מישיבה על אסלה מודרנית פיצה על הכל. בסופו של דבר, עם כל החלוציות שפעמה בנו ואהבתה של מרים לחיי הקיבוץ, השילוב הבלתי אפשרי בין היריון מתקדם ומגורים מרוחקים שבר אותנו. לקראת סוף הריונה התקשתה מרים לעמוד - או ללכת - במסע המייגע מחדרנו הנידח למרכז הקיבוץ וחזרה, בדרך חולית ובשמש הלוהטת. ביקשנו מהמזכירות שיתחשבו במצבנו ויעבירו אותנו לצריף פנוי במיקום מרכזי יותר, אך נענינו בשלילה. אטימות זו הביאה אותנו לקצה גבול סבלנותנו. הייתי נחוש לעזוב סופית את הקיבוץ, והפעם גם מרים חשה כמוני.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software