ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי

2 7 | חולם, לוחם, מחנך

4 פרק עוזבים את גן העדן עיינות

באחד הימים הופיע בעיינות ארנון, בחור צעיר שהכרתי משנותיי בבית המדרש. על רקע זוועות השואה, לא עלה בידיו של ארנון לסיים את לימודיו בבודפשט. אחרי המלחמה עזב את הונגריה והגיע לווינה. מכיוון שתכנן לעלות ארצה, החליט ללמוד חקלאות מתוך הנחה שמקצוע כזה יועיל לו בישראל. עתה חפץ ארנון לעבוד בעיינות כמורה לחקלאות וביקש שאארגן לו פגישה עם המנהל, וכך עשיתי. לצערו של ארנון, הוא גילה שלהשכלתו האקדמית אין בעיינות ערך בשל היעדר ניסיון מעשי בתחום, והמנהל לא קיבל אותו לעבודה. כשנפגשנו שוב כעבור שנתיים באירוע חברתי, סיפר שהתקבל לעבודה כמורה למתמטיקה בבית הספר החקלאי נחלת יהודה. במקרה, באותו מפגש נכח גם מר ברגסון, מנהלו של ארנון. אחרי שהכרנו, הזמין אותי מר ברגסון ללמד מספר שעות שבועיות של גיאוגרפיה בבית ספרו, החל משנת הלימודים הבאה. היתה זו השנה השביעית שלנו בעיינות. למרות העבודה המאומצת של שנינו, מרים ואני הרגשנו שאיננו מתקדמים לקראת עצמאות כלכלית. הפירוש המעשי שלנו לעצמאות היה קניית דירה מחוץ למקום, אך אנחנו לא היינו אפילו קרובים לכך. מעבר להיעדר האופק הכלכלי, הגענו לתחושת מיצוי. מאסנו בימי העבודה המתמשכים והתחלנו לחוש געגועים לחיי העיר החופשיים. מכאן מובן מדוע נפלה הזמנתו של מר ברגסון על אוזניים קשובות. בטרם השבתי הן, בדקתי עם מר עתידיה אפשרות להרחיב את משרתי. בתשובה ענה מנהלי שהיקף השעות הנוכחי שלי אמור להספיק לקיום משפחה, והבהיר שהוא מתנגד באופן עקרוני לתת לי שעות לימוד נוספות. עכשיו יכולתי לקבל את הצעתו של מר ברגסון בלב שלם. אנחנו והצונדפ שלנו התחלתי ללמד מספר שעות שבועיות בבית הספר 1957 בספטמבר שנת החקלאי. את מר עתידיה לא מצאתי לנכון לשתף במידע זה. לא קל היה להגיע ממעיינות לנחלת יהודה בתחבורה ציבורית, וקשה יותר היה לחזור הביתה. שעות רבות כיליתי בציפייה לאוטובוסים. ארנון, שהיה בעליו הגאים של אופנוע, היה מציע לי לעתים טרמפ הביתה. במצב הכלכלי שלנו אז, לא יכולתי לחלום על רכישת מכונית,