ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי
23 | חולם, לוחם, מחנך
3 פרק תרבות עיינות
העשייה החינוכית שלי בעיינות לצד הקשר החם עם תלמידיי, עוררו בי את הצורך להעשיר את עולמם התרבותי. אחת הפעילויות האהובות שהנהגתי ונמשכה לאורך השנה כולה היתה מסיבות השבת. בכל יום שישי בערב היינו נפגשים במועדון אליו הייתי מביא את הפטיפון המשוכלל הכפול שלי עם אוסף התקליטים שרכשתי בארץ. במסיבות הללו היו החניכים מבלים שעות ארוכות של ריקודי עם ישראליים. הם רקדו, ואני צפיתי בהם בהנאה. לבד מהמסיבות השמחות, לקחתי על עצמי לארגן גם את אירועי ימי הזיכרון, בשיתוף פעולה הדוק עם בנימין. טקס אחד כזה חרות היטב בזיכרוני עד היום. היתה זו תוכנית ליום השואה. תלמידיי עמדו אתי במרפסת הקטנה של הבניין המרכזי, בלתי נראים לקהל הצופים. קטעי הקריאה והמוסיקה הועברו באמצעות הרמקולים. למטה היתה תאורה עמומה וקולות הקוראים נשמעו כבת קול מלמעלה. בחרתי בקטעים דרמטיים מאוד והרקע המוסיקלי נבחר בהתאמה. עם סיום ההופעה נותר הקהל במקומו, נרגש ונפעם. היתה זו הפעם הראשונה, וכנראה גם האחרונה, שעדה ניגשה אליי, לחצה את ידי בחום ואמרה: "היה מרגש מאוד". בעיינות נוסדה גם הספרייה הפרטית שהקמתי לשימושי. בהונגריה הותרתי ספרי יודאיקה רבים. ספרות יפה לא קיבלה מקום של כבוד בספרייתי, בארץ כמו גם בהונגריה. תמיד סברתי שסוג זה של ספרים אפשר למצוא בספריות ציבוריות. אני כשלעצמי גיליתי עניין בספרים שהרחיבו את ידיעותיי במקצועות הלימוד שלי. לתפיסתי, המורה חייב לגלות בקיאות בחומר אותו הוא מורה בהיקף נרחב יותר ממה שכלול בספרי הלימוד. בהמשך דרכי בעיינות נטלתי על עצמי תפקידים נוספים בהתנדבות. ייתכן שמניעיי היו אנוכיים, אבל בסופו של דבר גם התלמידים וגם ציבור העובדים נהנו מפעילותי. בכל מוצאי שבת הוקרן סרט - בחורף באולם ההתעמלות ובקיץ תחת כיפת השמיים, באמפיתיאטרון של עיינות. בשנה הראשונה לא הייתי מרוצה מהרפרטואר הקולנועי שלנו, שהיה תלוי במחלקת הקולנוע של ההסתדרות שהיתה שולחת סרטים לכל היישובים הכפריים בארץ. כשהתחלתי בנסיעות שבועיות לתל אביב, קיבלתי על עצמי לבחור את הסרטים על פי טעמי ובכך לנתק את התלות בבחירות ההסתדרותיות. את מלאכת הבחירה הייתי עושה בעזרת מרים מתוך קטלוג שסיפקה לנו מחלקת הקולנוע.
Made with FlippingBook Ebook Creator