ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי

משה קניג ד״ר | 10

שוב עמדנו בפני דילמה; מצד אחד, חששנו שמא לא אצליח למצוא עבודה ימים ספורים לפני תחילת השנה. מצד שני, מרים כשלעצמה היתה חצויה. היא רצתה לעבוד ולתת יד בפרנסת המשפחה, אך מנגד, הרעיון של פרידה מהכפר הפסטורלי שבעיניה היה המקום היפה בארץ, העציב אותה מאד. לרשותנו עמדו יומיים בלבד והיה עלינו להחליט מה עושים. למוחרת בבוקר נסעתי לתל אביב ליחידת הפיקוח על בתי הספר התיכוניים. התקבלתי לראיון, משוכנע כי ההשכלה והניסיון שבאמתחתי ירשימו כל בר דעת. המראיינים שלי דווקא לא התרשמו במיוחד כששמעו שאני בוגר אוניברסיטה ומוסמך מטעם בית המדרש לרבנים בבודפשט. הם אישרו שאכן ניכר בארץ מחסור גדול במורים, ועל אף ששנת הלימודים נפתחת עוד מעט קט, ישנן משרות פנויות. הבעיה היתה שאיני יכול ללמד בבית ספר עירוני מאחר שאין לנו דירה. התשובה היתה עבודה במקום המציע לצד העבודה גם דיור. כך נשלחתי לעיינות. זמן מיותר להרהורים, לא היה לי. היישר מתל אביב שמתי פעמיי לנס ציונה. המפגש הראשון עם הישוב העברי בעל השם הכה ציוני, היה מאכזב עד מאד. אחרי שקראתי ולמדתי כה הרבה על המקום, גיליתי שמדובר בכפר עלוב ומוזנח שכאילו לא התפתח כלל מאז היוסדו. הרגשתי השתפרה פלאים כשירדתי מהאוטובוס ליד הבניין המרכזי של עיינות. הבטתי סביב בהשתאות, משוכנע כי מקום כה יפה טרם ראיתי בחיי. שדרות העצים, הצמחייה הסובטרופית והגינות המטופחות והמלבלבות הרחיבו את לבי וכמו השקיטו את דאגותיי. הפגישה עם מנהל בית הספר, אדם נמוך קומה וחביב מאוד, נעמה לי לא פחות. אחרי שסיפרתי לו על עצמי, סיפר המנהל כי אכן ישנה משרה פנויה, ובדיוק במקצועות אותם אני מלמד. בניגוד למה שאירע בפגישה בתל אביב, כאן זכו כישוריי, השכלתי והסמכתי למפגן של הערכה עמוקה. המנהל שמח לשמוע שאני מעוניין לגור במקום, וסיפר שלמעשה הוא שואף לכך שכל המורים בעיינות יגורו בכפר. כשנראה היה כי מצאנו את ההתאמה המושלמת, העלה המנהל בעיה חדשה. עברי בקיבוץ של השומר הצעיר הטריד אותו קמעה, כמו גם חיבתי לעיתון על המשמר. המנהל ערך לי תשאול קצר בנוגע לעמדותיי כלפי דת ומסורת. כשעניתי שאני חילוני אדוק, הסביר שהחיים בעיינות מתנהלים על פי כללי המסורת, כולל שמירת שבת. אחרי שהבהרתי שאין לי כל כוונה לפגוע במנהגי המקום, התקבלה ההחלטה שאני ראוי להתקבל לצוות המקום, חרף בעיית החילוניות שלי. בשלב הבא היה עליי להתייצב בפני מנהלת הכפר. בתור עולה חדש, עדיין לא הייתי מעורה בחיים הפוליטיים בארץ, ובוודאי שלא הכרתי את המיליה הקשור , לא התרשמתי כלל וכלל. עדה פישמן אליהם. כשנאמר לי שמנהלת המוסד היא לא היה לי כל מושג שעדה היא חברת כנסת מטעם מפא"י, ואחותו של הרב מימון הנודע. בפגישתי איתה ראיתי קשישה נרגנת ולא ידידותית, אם כי גלוית לב. במסגרת