ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
221 | חולם, לוחם, מחנך
אותו באיומים שונים ומשונים. כתב האישום נגד מרים נכתב ברוח הדברים שאמרה בחקירה, ובדיון בבית המשפט היא נדונה לשלושה חדשי מאסר. מברקה של מרים שהגיע ליולישקה פיזר את מסך הערפל שהשרתה הגלויה ששלחתי מאוסטריה. מהגלויות הנוספות שהמטרתי עליהם מווינה, הבינה המשפחה רק שאני באוסטריה, אבל על גורלם של מרים והילדים לא ידעו דבר. אחרי שהגיע המברק פנו בני משפחתי להתייעץ עם בנימין. כך הוחלט לנסוע לסומבטהיי לחלץ את הילדים מהמעון ולנסות לפגוש את מרים. התוכנית עלתה יפה. כשהגיעו למעון מצאו יולישקה ובנימין את הילדים כשמצבם בכי רע. הם היו מלוכלכים, מזי רעב וג'וריקה אף היה מפוחד מאוד. למחלציו סיפר על המכות שקיבל והיחס הנוראי שספג. יולישקה לקחה אליה את הילדים ויחד עם בעלה פעלה רבות כדי להשכיח מהם את הימים הקשים שעברו. בביקור אצל מרים, מסרו לה יולישקה ובנימין חבילת מצרכים וידיעה מרגיעה: משה הגיע לווינה. מרים שמחה מאוד לקבל את הביקור ועוד יותר את הידיעה על הקורות אותי. המידע החדש אודותיי עודד אותה לא רק בשל הרווחה שהסבה לה הידיעה שאני בסדר. אחרי שהבינה שאין עוד טעם בהקרבה שלה, החליטה לשנות את קו ההגנה ולערער על פסק הדין. הדיון המחודש בעניינה נערך בפני שלושה שופטי בית המשפט המחוזי. אחרי שדנו במאות תיקים מסוג זה, ניכר היה בשופטים המשועממים כי מיצו את הנושא. הם ישבו במקומם בראש שמוט, ספק נודדים במחשבותיהם, ספק מנמנמים. כנהוג בתיקים אלה, זכתה מרים להגנה מעורך דין מטעם השלטונות. שכרו היה כה זעום, שהוא לא טרח להקדיש זמן או מחשבה ללקוחה שלו. בנימין וקלמן נסעו אליו לסומבטהיי כדי לדבר איתו על קו הגנה יעיל שיעזור למרים, ותכננו לתמרץ אותו באמצעות תשלום שכר טרחה נאה, אך הלה סירב לקבל אותם במשרדו ודחה את פנייתם על הסף. להערכתו של בנימין הוא היה שטוף במשנה הקומוניסטית ולא היה לו כל עניין, אפילו עבור כסף, ללמד סנגוריה שתעזור לפושעת שהעזה לברוח מהמדינה. לדיון בבית המשפט הואיל עורך הדין המסור להגיע, נאמן לעיקרון שכל נאשם זכאי לסנגור. את נאום ההגנה השגרתי בנסיבות אלה חתם בהכרזה שהנאשמת נפלה קורבן לתעמולה הציונית בגינה הוטעתה, הלכה שולל ונדחפה לנקוט בצעד בלתי חוקי. בהתאם לקו ההגנה החדש עליו החליטה, קפצה מרים על רגליה וקראה לעבר השופטים כי עורך הדין משקר. בין רגע השתנה אווירת השעמום באולם. לפתע נראה היה שדריכות חדשה שוטפת את הנוכחים. השופטים המנומנמים הרימו את ראשם והביטו סקרנים בנאשמת הלוחמנית שמולם. כשכל העיניים תלויות בה, המשיכה אשתי: "עורך הדין שאמור להגן עליי לא טרח להחליף איתי ולו מילה אחת לפני הדיון. מאין הוא יודע שאני ציונית?
Made with FlippingBook - Share PDF online