ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 200
חיי הכלא היו משעממים. הבילוי היחידי היה שיחות עם עמיתיי היהודים. וגם אז, בתוך השיממון הזה, היו שלוש נקודות אור יומיות: בבוקר ובערב פתחו את הדלת ומותר היה לצאת להתרחץ ליד הברז, וכמו כן מותר היה לגשת לשירותים. עניין השירותים היה בגדר פינוק כי במהלך היום היה עלינו להשתמש בשני דליים שעמדו בתא. הם תמיד התמלאו מהר והפיצו צחנה כל היום. אני לא השתמשתי בהם; הייתי אז צעיר עם תפקוד איתן של מערכות העיכול והשתן וכך יכולתי לרכז פעילות זו לשעות הבוקר והערב. דקות ביום. ג'וריקה היה מחכה בכיליון 20 נקודת האור השלישית היתה הטיול בחצר, עיניים לטיול הזה, כי אז התירו לו להצטרף אל פפיקה ולהסתובב יחד איתו. מרים היתה עומדת אף היא לפני האגף שלה וכך יכולנו להחליף מספר מילים. במסגרת תנאי הלינה הקשים היינו עולים כל לילה על יצוענו שהיו עשויים קרשים בגובה שולחן. בלילות אלה הגוף דאב והקור היה עז. בלילה הייתי מתכרבל תחת המעיל הארוך והחם שהיה ברשותי ושימש לי כשמיכה, אבל זה לא הספיק. לא פעם הייתי חייב לקום באמצע לילה כדי לטייל מעט, להתחמם ולחלץ את עצמותיי הנאנקות מכאב. מעט מאוד ישנתי במשך כל הזמן הזה. כיצד החזקתי מעמד אז? באמת שאין לי תשובה על כך. אחרי ראש השנה הוזמנו מרים, טובה ואני להופיע בפני שופט דובר הונגרית שהגיע לפסוק בענייננו. מרים נכנסה ראשונה. השופט פסק שיש להחזירה להונגריה. ואז קרה דבר-מה, שייתכן שלא היה לו עד אז אח ורע בתולדות המשפט: מרים הרימה את קולה ואמרה: "איני מסכימה לפסק הדין. אני מסרבת לחזור להונגריה. לא היה לי טוב שם. אם חטאתי במעבר בלתי חוקי של הגבול הסלובקי, רצוני לרצות את עונשי פה". השופט התרשם מדבריה ודן אותה לשבועיים מאסר. אחרי מרים החלוצה, טובה ואני קיבלנו פסק דין זהה.
עתה יכולנו להתעודד. האמנו שפרק זמן זה ייתן בידי חברינו את השהות הנדרשת לפעולת השחרור.
לקראת יום כיפור ביקשו היהודים הדתיים מבין העצורים לארגן תפילה בציבור. השמש שלנו הציע שנבקש ממפקד הכלא רשות להתאסף ולערוך תפילה יחד עם הנשים, והבטיח לספק את סידורי תפילה. התלהבתי מרעיון התפילה שגילם בתוכו אפשרות לבלות שעות מספר עם המשפחה, לנשק את ילדיי, לחבק את מרים ולהתעדכן כיצד פועלים החברים בעניין שחרורנו מהכלא.
Made with FlippingBook - Share PDF online