ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 192

ימים. הטיול, כך מסרו המארגנים, יהווה את שירת הברבור בפעילותן של התנועות שהוצאו אל מחוץ לחוק. היעד שנקבע היה אזור הררי בקרבת הגבול הסלובקי. השמועות על הטיול עברו מפה לאוזן ובני נוער רבים החליטו להצטרף לפעילות הסודית. וכך יצאה ביום אביבי אחד הקבוצה לדרך. כשהגיעו לגבול, הזמינו המדריכים את המשתתפים להצטרף אליהם ולברוח אל ברטיסלבה, משם יוכלו לשלוח מכתב פרידה להוריהם. רובם המכריע של בני הנוער הלכו אחר המדריכים, מיעוטם לא יכלו להתנתק ממשפחתם וחזרו הביתה. עם שובם של התלמידים לבית הספר אחרי החופשה, התגלה בפנינו מראה נותרו ריקים. היו אלה ספסליהם של 50 ספסלי הלימוד בכיתות, 160 מרנין: מבין התלמידים שברחו. עבור המנהל החדש שלי שהיה קומוניסט נלהב, ריקנות זו בכיתות היתה מרנינה הרבה פחות. בריחת למעלה מרבע מתלמידיו עוררה בו תחושות של זעם ועלבון. לא מן הנמנע שהוא אף חשש מההדים שיתעוררו בעקבות בריחה המונית מבית ספרו של קומוניסט כה נאמן. בימים הבאים ראינו אדם זר משוטט במסדרונות בית הספר ומשוחח עם תלמידים. הסברה היתה שמדובר בבלש שהוזמן על ידי המנהל כדי לחקור את נסיבות הבריחה. אני לא נפלתי תחת ציפורניו, אבל הייתי אחוז חששות מתוצאות חקירותיו. כשהסתיימה ועדת החקירה הזו, כינס המנהל אספת מורים. בקול נרגש ונזעם גינה את החינוך הציוני ששטף את הכיתות במשך שנים כה רבות. המנהל המשיך בנאום התוכחה העצבני בעוד המורים הנזופים יושבים דוממים מנגד. אני, שחשתי שהדברים מכוונים בעיקר אליי, הרכנתי את ראשי במשך כל הישיבה ושתקתי. היו אלה ימים קשים מאוד. נוסף לתגובות הקשות בבית הספר, חלק מהורי התלמידים הנמלטים יצאו בהאשמות ובדרישות שהאשמים במחדל הבריחה האיום ייתנו את הדין. מרים ואני חששנו מנקיטת אמצעים משטרתיים נגדי. למרבה הפלא, לא נעצרתי, ושנת הלימודים הגיעה לסיומה על מי מנוחות, עד כמה שאפשר לקרוא כך לתקופה בה המים סביבנו געשו כל כך. התבשרנו על הלאמת הגימנסיה היהודית, כולל האגף התעשייתי 1949 בשנת המסופח אליה. בעקבות ההלאמה, הועבר בית הספר לרובע אחר של העיר והוחלף המנהל. המנהל החדש היה אחד ממדריכי בית המלאכה של האגף התעשייתי, שהיה חסר כל השכלה כללית ופדגוגית, אבל מי צריך השכלה כשאתה נאמן למפלגה. עתה עמדתי בפני בעיה חמורה ביותר. על פי החוק, על הממשלה לקבל לעבודה את כל עובדי המפעלים המולאמים. מבחינתי משמעות הדבר היתה להפוך לעובד ממשלה. ואכן, בחודש אוגוסט קיבלתי הודעה שמעתה לא אקבל משכורת מהקהילה, ועליי לדרוש את העסקתי מהמנהל החדש בבית הספר.