ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 190

כחלק מתהליכים אלה, הודחתי מניהול המדור הפדגוגי בג'וינט, ובמקומי מונה איש הקהילה, ד"ר פיש. על אף שלא פוטרתי ועדיין יכולתי להמשיך בעבודתי כמפקח על המעונות, העדפתי להיענות להצעת עבודה אחרת שקיבלתי: לנהל מעון ילדים גדול. שגרת יומי השתנתה. בשעות הבוקר לימדתי בגימנסיה, ושעות אחר הצהריים הוקדשו לניהול המעון. אבל גם שגרה זו לא האריכה ימים. כעבור שנה פוטרתי מעבודת ניהול המעון, במסגרת תהליך הפקעת כל המעונות מידי התנועות הציוניות והפיכתם למוסדות סעד. החינוך לעלייה לא עמד עוד על הפרק.

בסופו של דבר, מכל פעילותי הרבה והנלהבת, נותרה רק עבודת ההוראה בגימנסיה היהודית.

האקלים במדינה השתנה שוב. המשטר החד מפלגתי החזיר לחיינו את מה שכבר הדחקנו מאז תום התקופה הנאצית - הפחד. מי שרצה להגן על עצמו, התחיל ליישר קו עם רעיונות המפלגה השלטת. אלה שרצו להבטיח את עתידם ראו בפנקס החבר של המפלגה ערובה לקיום בטוח. הופתעתי ונעצבתי לראות כיצד חברים שאך אתמול חלקו איתנו השקפת עולם משותפת מתכחשים לתפיסותיהם ואף מרהיבים עוז לתקוף את ידידיהם מתמול שלשום. חסידי החופש טולטלו טלטלה עזה עם מאסרם של מנהיגי המפלגות שהוצאו זה עתה מחוץ לחוק. נשיא המדינה הושם במעצר בית. איש לא חשד שמי מהם היה באמת בגדר פושע, אך מי שלא חפץ בחיים של קדוש מעונה, נאלץ לגזור על עצמו שתיקה דמומה. כמי שמאז תום השלטון הנאצי הקפיד על נאמנות לחוקים, נמלאתי דאגה אל מול ההכרזות על כך שהציונות היא פשיזם וההסתדרות הציונית היא כלי שרת של האימפריאליזם הבריטי. איך יעמוד בימים אלה מורה ציוני בפני תלמידיו? למרבה הצער, אווירת האימה עשתה את שלה. הדיונים על דרכו של הנוער היהודי נפסקו, וחניכי תנועות הנוער הציוניות ירדו דוממים מהבמה. עתה נותר רק קול אחד שנתן את הטון, קולו של הנוער הקומוניסטי. אני חשתי בכי רע לנוכח האווירה העכורה. לא רק בגלל ההשתקה המחודשת של הקול הציוני, אלא גם בשל אי הנחת שהסבו לי תנאי עבודתי החדשים. אמנם לימודי השפה העברית היו עדיין חוקיים, ושיעורי ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארץ ישראל טרם בוטלו, אך האקלים היה שונה בתכלית. תלמידיי ברובם לא גילו כל עניין בשיעורים אלה, חלקם אף התנגדו להוראתם. בכל כיתה ישבו בין הספסלים מרגלים