ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 174
למוחרת התחלנו לעמול במלוא המרץ על השבת הילדים לתלם והכשרת הבית למגורים. לא עבר זמן רב עד, והנה כולם נראו הרבה יותר טוב: הלכלוך נעלם, הכינים נשרפו והפצעים התחילו להירפא, גם הנפשיים. כך הושלמה תוכנית חיונית ופעולה חינוכית. הילדים זכו לשפע ליטופים, חיוכים ומילים יפות שנאמרו בנחת. היה חשוב לנו לטעת בהם את התקווה שמעתה ישתנו החיים לטובה. בבוקר המחרת, עם היכנסנו לחדרי הילדים, מצאנו את כולם ערים ועליזים, עסוקים בספירת כינים. הרבה כינים! מאין צצו אלה? איך נמלטו מהסבון ומהלהבות? לא היה ספק בלבנו כי המלחמה נגדן תימשך ללא לאות, אבל איך? איכשהו גילינו שבשכנות לנו נמצא מכון חיטוי של המפקדה הרוסית. ללא שהות פנו דוברי הרוסית שבינינו אל הממונה על המכון וביקשו רשות להשתמש בשירותיהם. היו שם מקלחות עם מים חמים וכבשן חיטוי המאפשר להשמיד את הכינים, מבלי לפגוע בבגדים. הגענו לשם בהמונינו, נכונים לקרב המאסף נגד הכינים הסוררות. גוף נקי, לבוש יפה, אוכל טוב – היו לנו שפע סיבות נפלאות לשיפור במצב הרוח. גם הקור הסתלק והאביב הפציע. הכל היה מוכן לקראת פעילות חינוכית סדירה והקניית השכלה שיטתית. כשהבשילו התנאים, התחלנו ביישום המפעל החינוכי. כיתות נפתחו בהתאם לגיל ולרמה. מקצועות הלימוד נבחרו מתחום ההשכלה הכללית והיהודית. חילקנו בינינו את הוראת המקצועות וקבענו מערכת שעות לשעורים שיתקיימו בשעות לפני הצהריים. החלק השני של היום הוקדש להכנת שעורים ופעילויות חברה וספורט. בראש סולם העדיפויות הלימודיות עמדו לימודי השפה והשירה העברית. מחוץ לשעות הלימודים בילינו שעות ארוכות בשיחות אישיות עם החניכים כדי להכיר אותם לעומק ולסייע להם בהתמודדות עם בעיותיהם ועם הפצעים שפערה המלחמה בנפשם. התוצאות לא איחרו להגיע. הפצעים נרפאו, קמטי הרעב החליקו והגוף התעגל. אל הפנים חזר סומק רענן של נעורים. הילדים יפו מאוד. הבית נמלא בשירה עליזה והחצר בריקודים. כשהעלה מישהו את הרעיון: "כדאי לארגן הצגה", אחזה ההתלהבות בכולנו וחיש קל נרתמנו לפעולה. תוך זמן קצר הושלמו ההכנות. במהלך החזרות גילינו את מאגר הכישרונות שהיה בבית: זמרים, שחקנים ורקדנים תרמו בכך נרשם הניצחון הסופי על הכינים. המפעל החינוכי קורם עור וגידים
Made with FlippingBook - Share PDF online