ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
171 | חולם, לוחם, מחנך
וכך הצטרפה אוויקה אל משפחתנו. בתקופת המחסור של אחרי המלחמה, בעיר השרופה והשדופה, כל פה רעב שיש להאכיל היה בעל משקל כבד, אך אנו חלקנו את פתנו עם הילדה, גם כשעל שולחננו עלתה הקטנה שבמנות. כשעברה לגור איתנו, היתה אוויקה חולה ולמודת סבל. מרים לקחה על עצמה לשקם את הפעוטה, גופנית ונפשית. הטיפול האימהי והחם עשה את שלו ופצעיה של אווה החלו מגלידים אט אט. החיבור המיידי עם מרים התבטא גם במעמד לו זכתה; כבר בימים הראשונים החלה אוויקה לקרוא לה 'אמא'. איתי, לעומת זאת, היה התהליך ממושך יותר וזמן רב אחרי שהגיעה אלינו עדיין קראה לי בכינוי החיבה שלי – פליקה.
כשהחלה נרקמת תוכנית ביקישצ'בה, שמח הסב שניקח את אווה איתנו, ואף
הסכים לכך שתצטרף אלינו במסע לישראל כבתנו הבכורה.
אוויקה אמנם היתה חלק ממשפחתנו בשהותנו בביקישצ'בה, אך תוכנית העלייה שלה לישראל מעולם לא יצאה לפועל. ימים רבים בטרם זכינו לממש את החלום ולברוח מהונגריה, הגיעו קרובי משפחה ותבעו לקבל את הילדה לחזקתם. בעצב רב נפרדנו ממי שהפכה לאחות גדולה לבכורנו דוד, וידענו כי תמיד יישאר בלבנו מקום לאוויקה האהובה.
Made with FlippingBook - Share PDF online