ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 168

5 פרק מבצע הצלת ילדים משוחררים

השחרור מאימת שלטון הטרור הנאצי סימן במידה רבה את הגאולה, אך עדיין לא היה בו די עבור היהודים ששרדו את השואה. אלפים רבים שלא הצליחו להשיג מזון הגיעו לחרפת רעב. רובם היו תושבי הגטו המשוחרר, שם גבו המחסור והרעב קורבנות רבים גם לאחר השחרור. עם היוודע הדבר בבית המחתרת, הוכנו חבילות מצרכים עבור מאות ניצולים רעבים שצבאו על חצר בית המחתרת והמתינו לקבלת חבילות הצלה. באותם ימים התמסרתי לתפקיד שהטיל עלי חברי, מנהיג המחתרת בבתי הצירות, גרוסמן שנ'י. בעיר היו מעונות ילדים רבים שהוקמו בימי המלחמה ביוזמתו של יושב ראש ההסתדרות הציונית אוטו קומוי. בתים אלה נהנו מחסות הצלב האדום הבינלאומי ודייריהם היו ילדים שנותרו ללא משפחה עקב רדיפות הנאצים. הילדים, שנותרו בודדים וללא איש שידאג לרווחתם, קיבלו במעונות מענה לכל צרכיהם, עד כמה שניתן היה לספק אותם באותם ימים טרופים. עם הירצחו של אוטו קומוי ותחת המצור שהוטל על העיר, נותק הקשר עם המעונות. לאחר השחרור הוחלט בבית המחתרת להעניק עדיפות עליונה לטיפול בנושא. תוכנית הפעולה שהותוותה יצאה לדרך ללא דיחוי. בזכות ניסיוני הפדגוגי העשיר, מוניתי כאחראי על ביצועה והתחלתי לערוך ביקורים במעונות. בכל מעון אליו הגעתי, הייתי מתרשם מהנעשה ומדווח לראש מפעל ההצלה על הצרכים הדחופים של המקום. עד היום, בחלוף כחמישים שנה מאז ביקורי הראשון במעון ילדים שנזנח, עודי זוכר כל פרט: הדרך לשם, הטלטלה מהמראות הקשים ופעולות ההצלה שננקטו; כשהגעתי למבנה היה עליי לפלס דרכי בין לבנים שבורות, חלקי קיר שהתמוטטו ורסיסי שמשות שהתנפצו. הטמפרטורה ששררה בדירה לא היתה מאד שונה מזו שבחוץ - הרבה מתחת לאפס. במיטות שבחדרים שכבו, זה לצד זה, ילדים קטנים שחלקם כבר לא היו בין החיים, ואחרים שהיו כחולים מקור וזעקו להוריהם שיבואו להושיע אותם מהסבל הנוראי. מיד פצחתי בחיפושים אחר מנהל המעון. למרבה הפלצות, האיש אותר במקלט, יושב עם בני משפחתו וכולם סועדים את לבם ממלאי המזון של המעון. טענתי לפניו, שכל האחריות על מצבם של הילדים מוטלת עליו. מבעד מסך השקרים שלו היה ברור רק דבר אחד, שכבר כמה ימים לא טרח לבדוק מה מצבם של בני חסותו. העזרה שהזעקתי למקום הגיעה תוך פרק זמן קצר. הצעירים הנמרצים פעלו