ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
163 | חולם, לוחם, מחנך
היעלמות יקיריהן. הנעדרים ששרדו את מחנות העבודה שבו לביתם רק כעבור שנתיים או שלוש במצב בריאותי רעוע, אחרי שעבדו בפרך ולא זכו לתנאי מחייה ראויים.
על רקע מעצרים אלה הודפסו בבית המחתרת, שהפך בינתיים למרכז רשמי של הארגון הציוני, תעודות בגרמנית וברוסית שהעידו כי נושא התעודה פועל בשליחותו של הצלב האדום הבינלאומי, והשלטונות מתבקשים לאפשר לו למלא את תפקידו. מסמך יקר ערך זה יכול היה להציל אותנו מגורל אכזר, אך החיילים האדומים לא תמיד כיבדו אותו. לי שיחק המזל כשנעצרתי באחד הימים והגשתי למפקד המשמר את התעודה. הלה קרא אותה ושיחרר אותי מיד. במשך שבועות מספר המשיכה אווירת הפקרות זו לשרור בעיר. בכירי השלטון הנאצי המובס ברחו למערב או הסתתרו. מוסדות המשטרה התפרקו עקב מנוסתם של השוטרים נאמני הנאצים שחששו מהרוסים ומזעמם של היהודים. בהיעדר משילות, לא היה מי שידאג לשלום הציבור ולאכוף חוק וסדר. נורמות המוסר כמו קרסו. באווירה שכזו, בלתי נמנע היה שהכאוס ישתלט על הכל. המסחר היה עדיין משותק. הרעב היה בלתי נסבל. אלפים שוטטו ברחובות תרים אחר שאריות מזון. בעלי היוזמה פרצו לחנויות סגורות או למחסני מזון שלא נהרסו בזמן המצור ונטלו מצרכים להאכיל את משפחתם הרעבה. פעולות אלה נראו סבירות לחלוטין, בהתחשב במצב. אבל כאשר בולמוס הגניבות והשוד שאחז באדם הפשוט הגיע לידי פריצה לחנויות ספרים ודברי ערך אחרים, הבנו לאיזה שפל מוסרי יכולה מלחמה להביא את האדם.
Made with FlippingBook - Share PDF online