ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

93 | חולם, לוחם, מחנך

1 פרק נדנדה של ייאוש ותקווה

אמצע חודש מרס בהונגריה מבשר את בוא האביב. הקור העז מפנה מקום לאוויר אביבי מרענן. השמים לרוב בהירים והכל טובל באור בהיר של שמש. בחלוף ימות החורף הסגריריים, עולות הטמפרטורות והטבע מתעורר לחיים. העצים מלבלבים ועוטים ירוק, שטיח ססגוני נרקם מצמחי בר. הציפורים נעורות ומקדמות בשירה עליזה את פניה של עונת השנה היפה ביותר. גם האדם נמלא תחושה פנימית של אושר מפעפע, והצעירים כמהים אל דבר-מה בלתי ידוע. זה האביב, עונת האהבה. , כל זה כמו לא קרה. האביב בשנה זו חל בעיצומה של מלחמת 1944 במרס העולם השנייה. הטבע אולי חגג את תחייתו, אבל האדם היה עסוק בהרג, שמד והרס. עצים מלבלבים נשרפו מאש תותחים, המרבדים הססגוניים של פרחי בר נרמסו תחת גלגלי טנקים, שירתן של הציפורים נבלעה ברעם הפצצות והצעירים מלאו את לבם בשנאה, ולא באהבה. חל ביום ראשון. באותם ימים, כשהאנטישמיות באירופה 1944 במרס 19 ה- ובהונגריה כבר היתה בשיאה, בתי הספר היהודיים קבעו שבנוסף ליום שבת, גם יום ראשון יהיה שבתון כך שהתלמידים היהודים לא יתבלטו בשונותם. באותו יום, למרות השבתון, העברתי שיעור לדוגמה בנוכחות המפקח וקהל של מורים. דקות אחדות לפני תום השיעור נכנס אדם לכיתה, ניגש למפקח ולחש לאוזנו. עם הישמע הצלצול יצאו כל התלמידים מהכיתה ואנו היינו אמורים להתחיל את הדיון שיסכם את השיעור שזה עתה הסתיים. דיון זה לא נערך מעולם. במקומו, בישר המפקח: "חברים... הפעם לא נקיים דיון על השיעור. לפני דקות נמסר לי שהגרמנים נטלו לידיהם את השלטון במדינה". את ההרגשה הקשה שנחתה עליי, על כולנו, קשה לתאר. כל שנות הדאגה כמו התנקזו עתה 1933 והמתח שהחלו מפעפעים בנו עם עלייתו של היטלר לשלטון ב לכדי רגע אחד מטלטל. ידיעות ועדויות הנוגעות לגורל היהודים תחת הכיבוש הנאצי הגיעו אלינו משך כל התקופה וחלחלו התודעה המיוסרת. שמענו על הפוגרומים, המעצרים השרירותיים, מחנות ההסגר, סימון בתי עסק יהודיים ושדידתם, שריפת בתי כנסת, טלאי צהוב, גירושים, גטאות ועוד. כשהחלו להגיע ידיעות על מפנה במלחמה, תבוסות שנוחל הצבא הגרמני ונסיגה בכל החזיתות, חשנו הקלה מסוימת. התחלנו לטפח תקווה שעלה בידינו 1944 להינצל מהגורל המר שהיה נחלתם של יהודי אירופה מהמדינות השכנות. ב-