ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

131 | חולם, לוחם, מחנך

למרות השיפור המסוים בתנאי המחייה, לא חשנו רגיעה נפשית. ידענו כי אין כל ערובה שכנופיות הטרור תכבדנה את משרדנו החדש ואת מעמדנו כ-"מחוץ לתחום". באחד הימים הראשונים במשכן החדש שמענו על נאצים חמושים שפרצו לאחד מסניפי הצירות השוודית. אותם קלגסים אכזריים לקחו את כל בני החסות היהודים אל גדות הדנובה, שם ירו בהם כשגופותיהם צונחות לתוך הנהר. כדי לבסס את מעמדנו המוגן פנה הקונסול אל מפקדת הכוחות הגרמניים וביקש להסדיר את ההגנה על הצירויות השוויצריות נגד כנופיות הטרור. בעקבות הפנייה מונתה על הגנת הציריות יחידת תותחנים שמקום מושבה היה בכיכר סבדשג הסמוכה אלינו. מפקדה של היחידה היה רב סמל שמידט, שלא לו ולא לפקודיו היה צלו של מושג שמושאי ההגנה שלהם היו יהודים. יום אחד הגיע לביקור בצירות המלאך המגן, רב סמל שמידט. כראוי למעמדו, התקבל המפקד בכבוד רב. את פניו קיבלו חברים דוברי גרמנית רהוטה, וכך קיבל שמידט את הרושם שכולנו אזרחי שוויץ כדבעי. רב סמלנו המליץ שבמקרה של ניסיון תקיפה מצד אנשי צלב החץ, כל שעלינו לעשות הוא לפתוח את החלון הפונה לכיכר סבדשג ולהזעיק עזרה. לא יכולנו שלא להתרשם שגם הוא אינו אוהד את הממשל ההונגרי. בית הזכוכית היה לצנינים בעיני משטר צלב החץ החל מימיו הראשונים, היות שידעו שיהודים רבים מוצאים בו מקלט. מכיוון שכך, לא התפלאנו כאשר באחד הימים התקבלה מבית הזכוכית קריאה על התקפה גדולה של כוחות נאציים שנערכת אצלם. הנאצים שתקפו את המקום לא חסכו בשום אמצעי כדי לאלץ את השוהים בבית לצאת לרחוב. הם ירו, הטילו רימונים וצרחו פקודות מאיימות. כשיצאו דיירי הבית לרחוב, העמידו אותם החיילים בטור, מתכוננים לקראת צעדת מוות נוספת. הודעה דומה הגיעה גם לכיכר סבדשג. מה טוב שהטלפונים עדיין היו תקינים. בעזרתם אפשר היה להזעיק את עזרת המשטרה והמפקדים שהבטיחו להגן עלינו. כך מצאו את עצמם הנאצים התוקפים מכותרים על ידי שוטרים וחיילים ונאלצים להפסיק את פעולתם. למוחרת ההתקפה חזרו אנשי צלב החץ לבית הזכוכית, שם הזמינו את החבר וויס לשיחה ידידותית קצרה שכללה הזמנה להצטרף אליהם לביקור במטה. למרבה הצער, וויס הלך שולל אחר הבטחת הנאצים שלא יאונה לו כל רע והלך איתם. מאז נעלמו עקבותיו. חבר שני, ידידי הטוב שמחה הונוולד, נפל גם הוא קרבן למזימה נאצית שפלה. הונוולד נענה לבקשה של חיילים נאצים שהגיעו לשער בית הזכוכית ויצא אליהם כדי לדבר על היעלמותו של וויס, מתוך רצון להצילו. ברגע שיצא הונוולד מהשער, התנפלו עליו שני קלגסים והכניסו אותו בכוח לרכבם. כמו וייס, גם הוא לא שב עוד. לאחר ימים מספר גילינו שגם אוטו קומוי, מנהיגה הנערץ והאמיץ של הציונות ההונגרית, נעצר ונרצח על ידי הנאצים. על רקע אירועים קשים אלה, לא קשה להבין מדוע השתלטה עלינו, השוכנים בצירות ברחוב ווקרלה שנדור, רוח נכאים. אנו ניסינו ככל יכולתנו לשוות למקום