ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 10

במרכבתנו הסגורה אל הסטודיו, מאמצי הבימוי של הצלם והרושם העז שהותירו בי התצלומים; אני מעשן סיגריה! אני חייל! 1922 אז: חורף על כורסה בסלון יושב אני, קורא בספר. הערב ירד זה מכבר והחשכה כמו נכנעת ומתמסרת למנורת הגז המפיצה אור חיוור בחדר. בתנור הברזל הגדול הניצב בפינה לוחשות גחלי פחם וחום נעים ממלא את החדר, על אף הקור העז השורר בחוץ. כבר בסתיו, בטרם יגיע החורף לעירנו, דאגו הורי לערמות פחם שמילאו את המרתף. הגושים המפוחמים שימשו אותנו בחורף הארוך להסקה ובישול. בשעת ערב זו, בני משפחתי עסוקים כל אחד בשלו. ליד השולחן יושב אבי וקורא עיתון. קלידי הפסנתר שבסלון נענים לאצבעותיה של יולישקה, אחותי המתאמנת בנגינת ואלסים של שופן. במטבח טורחת אימי על הכנת ארוחת הערב בעזרתה של איכרה צעירה. נערה זו מנהלת את משק הבית שלנו ועובדת מאור הבוקר עד שעות הערב המאוחרות תמורת מקום לינה, אוכל ומשכורת צנועה. את חלל המטבח ממלאים עתה אדים המיתמרים מסירי ענק שעל הכיריים. יום חמישי הוא יום האמבטיה אצלנו, וכל אחד מבני המשפחה יטבול בתורו בקלחת עץ עגולה שתוצב בסמוך לסירים המבעבעים. כולנו מתכוננים לטקס החגיגי, מלבד יעקב, , ולמורת רוחם של הוריי אימץ לו 21 אחי הגדול שטרם שב הביתה. לא מכבר מלאו לו מנהג לבלות מחוץ לבית עד שעות הערב המאוחרות. בחצר ביתנו עומדות כחמש עגלות משא כבדות, ממתינות לחבור לסוסים הדרים בשלוש האורוות שבקצה החצר. כל העושר הזה שייך למפעל התובלה של אבא. גם פרה יש לנו, והיא ממונה על אספקת חלב לבני הבית. כשנשאר מספיק, אמא מכינה גם גבינה לבנה. מי שיוצא אל החצר, אינו יכול שלא לחוש באפו בניחוחות הזבל שנאסף מהאורוות ומזכיר לנו שאנו חיים בכפר. הזבל שנשמר בבור מיוחד הוא מקור הכנסה נאה. מגדל הירקות שגר לא רחוק מאיתנו משתמש בו כדשן. שני חדרי השירותים שלנו נמצאים אף הם בחצר. כמיטב המסורת הכפרית, מים זורמים אין בהם, ואוי לנו להזדקק להם בימי החורף הקרים דווקא בלילה. התחליף שעזר להימנע ממסע אל הכפור הלילי: סיר לילה. שבעים שנה בלבד חלפו בין עולמנו היום ובין ילדותי אי אז. שבעים שנה, ותמורות כה רבות. אם תשאלו איזה מהעולמות עדיף, אתקשה להשיב. עולמנו המטורף דוהר בנתיב הקידמה הטכנולוגית במהירות מסחררת. מאז עלה בידי האדם לרתום את כוחות הטבע לטובת החיים המודרניים, הואץ קצב ההתפתחות לעין שיעור. לפני שנים רבות קראתי בספר היסטוריה על מלחמתו של נפוליון נגד רוסיה. אחרי שהובס, הגיע הקיסר עם שארית כוחותיו המדוללים אל ורשה, שם התבשר כי