ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון
77 | חולם, לוחם, מחנך
שלטון הטרור מתרכך
שלטון הטרור והקפדנות הבלתי מתפשרת נמשכו כשבועיים. בתקופה זו לא
היו חיוכים או דברי נועם, רק הקפדה עקבית על קיום משמעת.
שבועיים חלפו ואני הרגשתי שבכיתה נוצרו תנאים נוחים. שקט מוחלט השתרר בשיעורים; בפני כל תלמיד מונח היה ספר פתוח; ההקשבה השביעה את רצוני והתלמידים השתתפו ושיתפו פעולה בצורה נאותה. כשהרגשתי שהצלחתי להטמיע את דרישות המשמעת, התחלתי למתן בהדרגה את היחס הנוקשה. זה התחיל בשיחות ידידותיות בהפסקות, תוך הפגנת בדיחות דעת וחיוכים. בהמשך, לקראת החגים, ניצלתי את האוצר הבלתי נדלה שלי של סיפורים ומעשיות הקשורים לחג, והגשתי אותם בפני התלמידים המרותקים. ריכוך זה במדיניות הנוקשה שינה אט אט את האווירה בכיתה וקרבה מסוימת החלה נוצרת. בכל עת, הקפדתי שלהפשרה ביחסים לא תהיינה השלכות על המשמעת. לקראת חג החנוכה, החלטתי להפיק חגיגה מפוארת ורבת משתתפים. רציתי לשתף בהכנות ובמופע תלמידים רבים ככל האפשר. בשלב האודישנים תרתי אחר כישרונות מכל התחומים - רקדנים, זמרים, קריינים, שחקנים, בדרנים, ציירים, מפיקים, מארגנים ועוד. העיסוק במופע ובמסיבה אפשר מגעים בלתי אמצעיים וידידותיים עם רבים מתלמידיי. כבר לא הייתי המורה הנוראי, אלא מחנך ידידותי. בפרוש חג האורות הוזמנו ההורים לחגיגה והשמחה היתה רבה. בזכות ההצלחה המסחררת שנחלה מסיבת חנוכה החלטתי להפוך את המבצע הזה למסורת קבועה. כל שנה נערכו שתי חגיגות - בחנוכה ובפורים. ערבים אלה הפכו לאירוע המרכזי שלנו והיוו הזדמנות מצוינת למפגש בין ההורים ובית הספר באווירה של ידידות, שמחה ושביעות רצון. מלאכת הארגון של היתה תובענית, אך ההשקעה הוכיחה את עצמה. מכיוון שבכיתה לא ויתרתי על דרישותיי הקפדניות הנוגעות למשמעת, הקשבה והכנת שיעורים, רק בפעולות מחוץ לכיתה יכולתי לזכות בחיבתם של תלמידיי. שעות ההכנה המרובות סיפקו לי שפע הזדמנויות למפגשים מחוץ לכיתה; בזכותן יכולתי לנהל שיחות אישיות וליצור ידידויות של אמת.
Made with FlippingBook - Online catalogs