ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 74

וכך קיבלתי לידיי את כיתה י' רוחשת המתבגרים הנמרצים. חרף היעדר הניסיון עם שכבת גיל זו, הצלחתי עד מהרה לפלס דרכים ללבם ולראשם ואהבתי אותם מאד. עונג שבת או עונש שבת? לא עבר זמן רב, ועובדת היותי פעיל בתנועה הציונית הגיעה לאוזניו של גולדברגר, שהיה ציוני אדוק. מכיוון שכך, החליט המנהל להטיל עלי תפקיד שכל כולו אהבת הארץ: להפיק אחת לשבועיים מסיבת עונג שבת בבית הספר, בדומה למה שנהג ביאליק לארגן במוסדות החינוך בארץ ישראל. על פי התוכנית שרקח, למסיבות אלה יוזמנו בכל פעם שני נציגים מהכיתות, לפי בחירתם של המחנכים. האירוע עצמו היה נערך סביב שולחנות עם כיבוד בחדר המורים, וכלל תוכנית אמנותית בהגשת התלמידים שעליה הופקדתי אני. באותה תקופה הייתי כבר דובר עברית ותיק. הרביתי לקרוא ספרים בשפה ואפילו למדתי שירים רבים מאוצר הזמר העברי. כמובן שקהל התלמידים והמורים לא שלט ברזי העברית ברמה זו, ולכן היה עליי לתרגם להונגרית את קטעי הקריאה שבחרתי לערבי עונג השבת. במתכונת נעימה זו התנהלו הדברים על מי מנוחות, ומנוחות השבת היו נעימות, עד שאירעה התקלה הראשונה. המנהל, שחשקה נפשו להתגאות במסיבות עונג השבת שלנו, הזמין את מזכיר הקהילה. אותו מזכיר, אדם דתי ובלתי נחמד בעליל, היה משרת נאמן של הנהגת הקהילה האנטי ציונית. מסירותו לתפקיד התבטאה, בין היתר, במלחמה חסרת פשרות בכל גילוי של זיקה לציונות במוסדות הקהילה. מה חבל שהמנהל שכח לעדכן אותי בדבר הזמנתו של האורח-הלא-מכובד, שהיה גם הבוס שלנו. נפתלות הגורל הובילו לכך שדווקא באותו עונג שבת נתנו קולנו בשלל שירים עבריים - לאו דווקא בעלי תוכן דתי - ואף, רחמנא ליצלן, בקטעי קריאה על ארץ ישראל. כשראיתי את האורח רם המעלה בקהל, הבנתי שטוב לא יצא מכך, אבל לשנות את התוכנית כבר אי אפשר היה. האורח לא אמר דבר, אך מאוחר יותר התברר שאותו ערב לא נשתכח ממנו. כשהאביב החל להפציע ואני כבר הפסקתי להרהר בקורות אותו ערב, הזמנתי את תלמידיי לטיול של יומיים בהרים. השהייה המשותפת בנופים היפהפיים הפכה לחוויה מרגשת לכולם. במשך היומיים הללו לימדתי את התלמידים רבים משירי ארץ ישראל. כל כך שמחתי כשעם השיבה ללימודים החלו מסדרונות בית הספר נמלאים