ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק ראשון

משה קניג ד״ר | 70

"אתה חייב להיבחן!", קרא בקשיחות. כך הבהיר לי מנהלי, שלציונים אין ציון, לא בלי בחינה, בכל אופן. אני הייתי אמנם ציוני, אך גם ציניות היתה בי. לא היתה לי כל כוונה להרכין ראש אל מול עריצות הלב הזו. את התעודה שלי העברתי אחר כבוד לחבר שכבר זכה בחתימה, והמנהל, שכלל לא טרח להביט במי שעמד בפניו, שרבט את חתימתו הנכספת, הפעם על התעודה שלי. בתום חמש שנים של לימודים גבוהים בבית המדרש נערכו הבחינות בכתב ובעל פה. מי שעמד בבחינות – ומעולם לא שמעתי על נכשלים - קיבל תעודת רב בטקס חגיגי. יחסיי עם פרויד את לימודיי הגבוהים בבית המדרש לרבנים עברתי בימי השפל של המוסד. הדרישות האקדמיות ממני היו קלושות ומה שגזל את עיקר זמני ומרצי היו הריצות היומיומית אל תלמידיי הפרטיים. אחד מתלמידיי גר לא רחוק מביתי. נער זה היה בן להורים עשירים שהיו עסוקים בענייניהם רוב שעות היום. את צרכיו החברתיים, הרגשיים והלימודיים של בנם רכשו במיטב כספם. מתוקף תפקידי כמורה הפרטי של הנער, הפכתי לספק הבלעדי של כל המשאבים הללו. מדי יום הייתי מתייצב בביתו בשעה שתיים, מיד אחר ארוחת הצהרים. משמרתי התחילה בעזרה בהכנת שיעורי בית, ומשהושלמה משימה זו היה עליי להעסיק אותו עד השעה חמש או שש. באותן שעות היתה אימו עסוקה עם המאהב שלה אותו קיבלה בביתה, בנוכחות הילד וצוות העובדים. השניים היו מסתגרים באחד מחדרי הבית העצום ואנו התבקשנו לא להפריע. האבא, לעומת זאת, היה מגיע בערב עייף מעבודתו וחסר סבלנות או עניין לבלות עם בנו. שלוש שנים עבדתי עבור משפחה זו שהיוותה את המקור הראשי להכנסותיי. אחרי יום כזה, כשהייתי מגיע הביתה בשמונה בערב, ולפעמים אף מאוחר יותר, נאלצתי לגייס כוחות כדי לשבת וללמוד עד חצות הליל. למרבה המזל, גם בהונגריה נהנו הסטודנטים מחופשות רבות, שיעורים חופשיים והברזות מהלימודים. בזכות כל אלה, נותר בידי, על אף הכל, זמן פנוי. כך מצאתי את עצמי מקדיש שעות רבות ללימוד מקצוע שלא נכלל בתוכנית הלימודים שלי, אבל ריתק אותי מאד - פסיכולוגיה. את הצוהר לעולמות הנפש פתח בפניי זיגמונד פרויד. השפעתו על חיי נגעה לא רק בהבנתי את פנימיותו של האדם. חיבוריו שעסקו בניתוחים חריפים על הדת ועל התרבות האנושית בכלל, הניחו יסודות מוצקים בהשקפת עולמי, לאו דווקא לטובת התפיסה הדתית.