עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

הכי טובות שיש

בר אדרי היא דוקטורנטית הגר | בפקולטה למדעי הטבע בונה (למטה) לומדת לתואר ראשון בפקולטה למדעי הרוח שתיהן משלבות שירות | והחברה מילואים משמעותי עם לימודים | ממדים ללימודים | באוניברסיטה פרויקט מיוחד לרגל יום האישה הבינלאומי

2024 מרץ | אדר א׳ תשפ"ד | 141 גיליון

דבר יועצת הנשיא

הנהגה בכלל, לכזה שנדמה לרגע כי הוא כבר הוכרע. אבל האם זה באמת כך? איך צפויה המלחמה לעצב את היחסים המגדריים בישראל? מחקרים היסטוריים מלמדים אותנו כי בעוד שבשעת מלחמה נשים משנות את מיקומן החברתי ופורצות קדימה, שינוי זה לא נמשך לאורך זמן, כשלאחר המלחמה המצב חוזר לקדמותו ומתרחשת רגרסיה לתפקידים מגדריים שמרניים. גם במלחמה עצמה, ההקרבה הגברית העצומה, משכיחה לעתים את תרומת הנשים, למשל כאשר נפגעים תנאי התעסוקה של נשים שנעדרות מהעבודה בשל העומס העצום שמוטל עליהן בבית, והן נאלצות להוריד אחוזי משרה וחשופות לפיטורין. למעשה, מדד המגדר של מרכז "שוות" במכון ון-ליר מעיד כי אי 2024 שפורסם בינואר השוויון בין גברים לנשים ממשיך לטפס, וכי קיים חשש שהמלחמה תעמיק תהליך זה. משום כך, דווקא עכשיו, חשוב שבעתיים להיאבק על כך שנשים יהיו שותפות סביב כל שולחן

כתיבת טור בנושא הוגנות מגדרית בימים של מלחמה עקובה מדם, מעלה את השאלה, למה עכשיו? בטור שלפניכם.ן אבקש להסביר מדוע דווקא עכשיו חובה להמשיך ביתר שאת לחתור להוגנות ולשוויון מגדרי. לתפקידי כיועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית נכנסתי זמן קצר לפני באוקטובר. כבר אז היה ברור 7- ה שהחברה הישראלית חווה איום כבד על זכויות הנשים, ונסיגה חריפה במעמדן, שבאו לידי ביטוי בצמצום נוכחותן במרחב הציבורי ובתפקידי הנהגה פוליטיים וציבוריים. המלחמה חשפה אותנו לאלימות כלפי נשים כאקט מלחמתי, בצורה שמטלטלת את הליבה של תחושת הבטחון האישי והאמון באדם. לכך נוספו ביטויים של הכחשת הזוועות, אפילו מצדם של ארגוני נשים בעולם. מאורעות אלו ככל הנראה ישפיעו עמוקות על החברה בישראל בשנים הקרובות. במקביל, נשים ישראליות התבלטו בכל חזית, מי בקרב ומי בעורף, בצורה שהופכת את הוויכוח אודות שילובן בצבא ועמדות

ביחד עם דיקנט הסטודנטים מציע המשרד להוגנות מגדרית קבוצות ייחודיות למילואימניקיות ולנשות מילואימניקים, במטרה לספק מרחב בטוח לשיתוף ועיבוד רגשי ולקבלת כלים להתמודדות עם האתגרים המיוחדים להן. כמו כן מציע המשרד מעגלי גברים, מתוך תפיסה שצדק מגדרי חייב לכלול בתוכו נשים וגברים כאחד

2 דף הבית |

מה בגיליון

הכדור עובר אליה

5-4 תיעוד מטריד ד"ר שרי אהרוני 9-8 משהו עולמי 11-10 רואה רחוק הגר בונה 15-12 השיבה הביתה פרופ' אילת הראל

פרופ' מיכל בר-אשר סיגל

שלכם.ן פרופ' יעל השילוני-דולב יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית ופשרה, ומתוך תפיסה שצדק מגדרי, הוא לטובת כולם.ן. הטכנולוגיים וההנדסיים ונעניק מלגות פוסט דוקטורט בחו"ל לחוקרות מצטיינות, בתקווה שהן ישובו וישתלבו בבן-גוריון. בנוסף, נטמיע האחדת שמות תואר של תפקידי נשים כחלק מיצירת שפה ואווירה שוויונית, נקדם נהלים שוויוניים ונמשיך לפעול להעמקת ההישגים בתחום ייצוג הנשים בסגל האקדמי בכלל ובדרגותיו הגבוהות בפרט, כמו גם בדרגי ניהול והובלה בקמפוס. כל זאת מתוך תפיסת עולם לפיה חברה חפצת חיים, חייבת לקדם ערכים המיוחסים לנשים כמו חתירה לאי-אלימות כל מה שרציתן לדעת על זכויותיכן ועל נהלי האוניברסיטה שהותאמו עבורכן, תוכלו למצוא באתר המשרד להוגנות מגדרית: https://in.bgu.ac.il/gender equity/Pages/default.aspx

בו מתקבלות החלטות, יובילו בפוליטיקה, במשק וכמובן במחקר. לאקדמיה תפקיד מרכזי בהתוויית הדרך לעתיד טוב יותר, ולכן במשרד להוגנות מגדרית אפעל להמשיך את הישגיהן של קודמותיי בתפקיד, במטרה לשפר את היכולת של האוניברסיטה לראות את האתגרים הייחודים של חברות וחברי הקהילה שלנו בהקשר המגדרי, ובכלל. ביחד עם דיקנט הסטודנטים מציע המשרד להוגנות מגדרית קבוצות ייחודיות למילואימניקיות ולנשות מילואימניקים, במטרה לספק מרחב בטוח לשיתוף ועיבוד רגשי ולקבלת כלים להתמודדות עם האתגרים המיוחדים להן. כמו כן מציע המשרד מעגלי גברים, מתוך תפיסה שצדק מגדרי חייב לכלול בתוכו נשים וגברים כאחד. בתקווה שהמצב יאפשר זאת, נציין את אירועי יום האישה, תוך הוקרת פועלן של סטודנטיות ונשות סגל מנהלי ואקדמי שפעלו בצורה יוצאת דופן במהלך המלחמה. כמו כן, נמשיך לפעול לקידום סטודנטיות וחוקרות במקצועות

רפואה משלימה מורל פרץ

20

במו ידיה ד"ר יפה לבנון

21

המחלקה לפרסומים ודוברות מופק על–ידי: אסנת איתן מנהלת המחלקה: 2206 ׳ רשיון מס חיים זלקאי עורך וכתב ראשי: דני מכליס צילום : צוות אי. אר. דיזיין בע״מ עיצוב: 08-6461281 טלפון : 08-6477674 פקס: zalkai@bgu.ac.il דוא״ל : אתר אינטרנט: https://digitaler.cld.bz/BenGurion

@bgu.uni

אבג

@bengurionu

3 | אבג

מתעדת פשעים מגדריים

אחוזים ממשקי הבית 13- ב 7 בישראל. לשם השוואה: מאז אלף 64 ניתנו 2023 באוקטובר רישיונות נוספים. באופן כללי, המחקר הראה כי ישראלים (יהודים וערבים) מרגישים בטוחים יותר בסביבת כלי נשק צבאיים מאשר בסביבת כלי נשק פרטיים וזה מאפיין ייחודי לישראל. בנוסף, מרבית הנשאלים והנשאלות ציינו שחשוב שיהיה פיקוח חברתי על שימוש בנשק והדגישו שראוי להעיר או לדווח לרשויות במקרים שבהם נשק לא מאוחסן כראוי. לצד זאת, ניתוח השוואתי מצא פערים בגישות כלפי נשק, כאשר בקרב יהודים יש גישה חיובית יותר כלפי הימצאות של כלי נשק בהשוואה לערבים.יות, ובעיקר בהשוואה לנשים ערביות אשר חוששות באופן מיוחד מפני נשק חם. עוד ממצא מעניין העלה שבקרב האוכלוסייה היהודית גברים מאמצים גישה חיובית יותר כלפי נשיאת נשק אזרחי מאשר נשים. ממצא זה משקף את החשש של נשים מפני אלימות במרחב הפרטי וחושף כי נוכחות של נשק בבית עלולה לעורר תחושת איום סמוי. כחלק ממחקרה על ארכיונים הכוללים מידע על אלימות מינית (בזכות מענק מטעם הקרן הישראלית למדע), ד"ר אהרוני מובילה בחודשים האחרונים קבוצת מחקר שעוסקת בתיעוד הפשעים המגדריים שהתרחשו במהלך מתקפת הטרור הרצחנית

לציון יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים, שחל , קיים 2023 בנובמבר 27- ב פורום היועצות להוגנות מגדרית באוניברסיטאות אירוע שהוקדש לנושא "חוקרות אלימות מגדרית ". במהלך 2023 במלחמת אוקטובר הכנס, שנערך באופן מקוון, הועברו הרצאות מרתקות, ביניהן הרצאתה של ד"ר שרי אהרוני, ראשת התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון. הרצאתה עסקה בנושא "מניעת אלימות מגדרית לאחר מלחמה: איסוף ופיקוח על נשק בישראל" וכללה נתונים ממאמר שפורסם בכתב העת .Sociological Perspectives המחקר בחן כיצד לאום ומגדר משפיעים על עמדות כלפי אחזקת נשק במרחב הביתי והציבורי בישראל. מסקנות המחקר העלו שבעשור הקודם היה לפחות כלי נשק אחד (פרטי, צבאי או מוסדי), ההיסטוריה מלמדת שקורבנות פשעי מין, כמו גם נפגעי עברות חמורות אחרות, מחליטים.ות לספר את סיפורם באופן ציבורי או לבני משפחה רק בגיל מבוגר, אפילו לקראת סוף החיים

ד"ר שרי אהרוני היא חוקרת פמיניסטית בתחום היחסים הבינלאומיים וראשת התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהיבטים המגדריים ובשילוב נשים ישראליות בתהליך המשא ומתן בין ישראל לאש"ף . בתחילת דרכה 90- בשנות ה האקדמית היתה שרי פוסט דוקטורנטית במכון לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית, מרצה אורחת באוניברסיטת מישיגן, אן-ארבור ופוסט דוקטורנטית ב"מרכז לחקר החינוך לשלום" באוניברסיטת חיפה; לימדה כעמיתת הוראה באוניברסיטה העברית והיתה 2016-2007 בשנים שותפה בהקמת מרכז המחקר הפמיניסטי בחיפה. מחקריה עוסקים בנושאים הבאים: שילוב נשים בתהליכי שלום ודיפלומטיה, מגדר והסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלימות מינית במלחמה, תיעוד ושימור ארכיונים פמיניסטיים. מאמריה התפרסמו בכתבי עת חשובים. כרטיס ביקור

4 נשים את זה במרכז |

במסגרת מחקר אחר עקבה ד"ר אהרוני, בשיתוף ד"ר יעל חסון, אחר התפתחות של ארגונים ומנגנונים בתחום של אלימות מבוססת מגדר (אלימות במשפחה, אלימות מינית והטרדה מינית). חלק מתוצרי המחקר פורסמו במאגר המידע הציבורי "מארג" שבו ניתן לראות מגמות לאורך זמן. מחקר זה מגלה כי לארגוני נשים וקבוצות פמיניסטיות היה תפקיד מרכזי בתחום המניעה והטיפול באלימות. בהמשך, שיתופי פעולה בין תנועות אזרחיות ובין המדינה הובילו לשינויי חקיקה, הקמת מקלטים לנפגעות אלימות, סבסוד תוכניות לשיקום וקמפיינים ציבוריים, כמו גם להעלאת מודעות בקרב הציבור. אם נתקלת בסימנים לאלימות במשפחה אצל חברה או בת משפחה, או שאת בעצמך נמצאת בסיטואציה דומה, חייגי .*9201 לקו הייעוץ של נעמת מתפללות לימים טובים יותר

באוקטובר. 7- של החמאס ב מטרתה היא לבחון דרכים מקצועיות לתעד ולשמר חומרים אלו למען הדורות הבאים. הנחת המוצא של הפרויקט היא שההיסטוריה מלמדת שקורבנות פשעי מין, כמו גם נפגעי עברות קשות אחרות, מחליטים.ות לספר את סיפורם באופן ציבורי או לבני משפחה רק בגיל מבוגר, אפילו לקראת סוף החיים. לכן, יש קושי לאמת עדויות ולבנות תמונה שלמה של מה שקרה. "מבחינה אתית, יש כאן נושא של הגנת פרטיות של קורבנות ומשפחות, ואם מתעורר חשש שהעיסוק בנושא נובע מצרכים פוליטיים, כמו הסברה - צריך לשקול היטב אם זה אכן ראוי", היא מציינת ומסבירה שתיעוד אקדמי מקצועי יכול להוות פתרון לחלק מהסוגיות הללו. שימור ארכיוני יכול לסייע גם בהעלאת מודעות לגורמים המאפשרים אלימות כלפי נשים ולגבש דרכים שונות שבהן ניתן לצמצם את התופעה.

ד"ר שרי אהרוני, ראשת התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון, מובילה קבוצת מחקר שעוסקת בתיעוד הפשעים המגדריים שהתרחשו במהלך מתקפת הטרור 7- הרצחנית של החמאס ב באוקטובר

| אבג 5

בר אדרי, דוקטורנטית במחלקה למדעי החיים, הייתה היא | בדרכה לכנס מדעי ביוון, כשפרצה המלחמה שינתה את תכולת המזוודה, לבשה מדים, ענדה את | דרגות הקצונה והצטרפה לכוחותינו בגבול הצפון בתוקף תפקידה כקצינת אספקה בחטיבת המילואים של גולני היא דואגת לכל מחסורם של הלוחמים בגזרה מדעי החיים במילואים בר אדרי היא דוקטורנטית מצטיינת במחלקה למדעי החיים, וחרתה על דגלה ערכים של מצוינות, התנדבות ועזרה לזולת. במשך שלושה חודשים בקירוב שירתה במילואים, ומילאה תפקיד משמעותי כקצינת אספקה (בדרגת סרן) ב"כרמלי", חטיבת המילואים של גולני. יכולתה לשלב בין לימודים תובעניים לדוקטורט, כחוקרת בתחום של ביולוגיה מולקולרית, ובין ביצוע משימות צבאיות מעידות על האיכויות הגלומות בה. המפנה הדרמטי בחייה החל בשבת הארורה ההיא. האזעקות הבלתי פוסקות הקפיצו אותה מהמיטה בשעת בוקר מוקדמת, וכשהתקבל הטלפון מהמפקד בצבא היה ברור לה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. באותה נקודות זמן, השלימה בר את הכנותיה לקראת טיסה לכנס מדעי ביוון, המזוודות היו ארוזות בהתאם ליעד, והמחשבות נדדו לחופי התכלת המרגיעים. קבלי ביטול. "במוצאי שבת הייתי אמורה לטוס לכנס מחקרי ביוון, התיק כבר היה מוכן. ואז, בלי לחשוב פעמיים, פרקתי את התיק של הטיסה ובמקומו הכנתי תיק למילואים; סידורים אחרונים ויצאתי לדרך", היא משחזרת. בדרכה לימ"ח החטיבתי בצפון הארץ ליוו אותה אינספור אזעקות. מחסומים משטרתיים הוצבו לאורך נתיבי התחבורה, וחיילי המילואים גלשו לשולי הכבישים כדי להגיע לבסיסים. "הורדתי את אשתי עדן ואת הכלבה שלנו אצל המשפחה במרכז הארץ, ונסעתי הכי מהר שאפשר לבסיס. אירוע של גיוס חטיבת מילואים הוא אירוע לוגיסטי ענק. בתוקף תפקידי היה עליי לצייד אלפי חיילים, לדאוג לאספקת דלק וסולר לכלי הרכב, לתאם הסעות מהבסיס לחזית,

מצוינות במילואים ובלימודים. בר אדרי

6 נשים את זה במרכז |

המאתגרת שעברה עליה: "אני רוצה להודות ללורן אזרד זוזות, מנהלת תוכנית עמיתי הדוקטורט ומלגות חו"ל בקרן אייסף, ולעמיתיה בקרן. הם דאגו לשלומי במהלך המילואים, גייסו כספים עבור משרתי מילואים וסייעו לנו בדרכים נוספות". ואחרונה אחרונה חביבה: "אני רוצה להגיד תודה לעדן, האישה שאיתי, על התמיכה, ההכלה הרגשית והדאגה האינסופית. בלעדיה ובלי שאר בני המשפחה היה קשה מאוד לעבור את החודשים האחרונים".

כוחות' מצומצם. בכלל לא היה פשוט".

לארגן מובילים שיניידו את הכלים הכבדים, ועוד משימות שלא נגמרות". תנאי הפתיחה הקשים לא ריפו את ידיה, ולשמחתה המשימות הראשונות הוכתרו בהצלחה שעות. "מאותו יום, 24 כעבור ובמשך חודשיים וחצי, עבדנו סביב השעון. כמעט לא ראינו את הבית. אי אפשר להתעורר בבוקר ולא לתפקד. אי אפשר לכרוע תחת העומס ואי אפשר לעזוב הכול כדי לנוח ולהתנתק. אם הלוגיסטיקה 'תזייף', החיילים בחזית לא יוכלו לתפקד: לא יהיה אוכל, לא יהיה ציוד, ולא תהיה תחמושת. זו עבודה עם שליחות ענקית. הלוחמים האמיצים שלנו מסכנים את החיים שלהם בתנאים לא תנאים, והתפקיד שלי הוא לדאוג שלא יחסר להם דבר". במבט לאחור ברור לה שאיחוד הכוחות וההתגייסות הכללית האפילו על כל הקשיים: "התקופה הייתה מורכבת, אבל אלה שאפשרו לנו לעבור אותה בהצלחה הם הא.נשים. היינו רגישים אחד כלפי השני, וכאשר מישהו התלונן על קשיים, מישהו אחר תמיד הרים אותו. זה היופי האמיתי בעם ישראל ובצבא שלנו". במהלך חודשי הלחימה הראשונים, השירות הצבאי תפס אצל בר את המקום הראשון. מטבע הדברים, עיסוקיה האחרים נדחקו הצידה. במכון השינה שהיא מנהלת בבית החולים אסותא בבאר שבע "התעוררו" למציאות חדשה. "שישה מתוך תשעת הטכנאים שלי גויסו למילואים, והדאגה לשלומם השתלבה עם הרצון למזער את הפגיעה במטופלים. נאלצתי לתפעל את מכון השינה מרחוק, עם 'סדר

ככל שהזמן עבר, ושירות המילואים נמשך, התווספו הרבה חששות בנוגע לעבודת המחקר שלה במחלקה למדעי החיים. "לפספס עבודה של כמעט שלושה חודשים מהדוקטורט זה אירוע מלחיץ", היא אומרת בגילוי לב. "מדי פעם שאלתי את עצמי, האם זה יפגע לי במחקר ובקריירה? האם אצליח לסיים בזמן? זו הזדמנות טובה להודות לחבריי הסטודנטים במעבדה שתמכו, עזרו ודאגו לי, ותודה ענקית למנחים המדהימים שלי באוניברסיטה - ברק וענת, על האנושיות, ההבנה והדאגה האינסופית. הם דאגו בלי סוף לשלומי, ניהלו איתי שיחות מוטיבציה, ואמרו לי לא לדאוג מהמחקר כרגע. הם הבטיחו לדאוג לכל מה שצריך כדי שאצליח ובכך הפיגו את חששותיי בהקשר ללימודים. ואכן כך היה. לשמחתי, זכיתי ללמוד מהם - על מדע ועל החיים עצמם". תודתה של בר נתונה לגורמים נוספים שהקלו עליה את התקופה פעמיים, פרקתי את התיק של הטיסה ובמקומו הכנתי תיק למילואים; סידורים אחרונים ויצאתי לדרך 7- במוצאי שבת של ה באוקטובר הייתי אמורה לטוס לכנס מחקרי ביוון, התיק כבר היה מוכן. ואז, בלי לחשוב

כרטיס ביקור

עוד בלימודיה לתואר ראשון בלטה בר בהצטיינותה והשתתפה בתוכניות המצטיינים 'דקלים' ו'אשלים'. תוכניות אלה אפשרו לה כבר במהלך התואר הראשון לעסוק במחקר לקראת לימודי מאסטר. בהמשך התקבלה למסלול דוקטורט ישיר במחלקה למדעי החיים וכיום היא חוקרת בתחום הביולוגיה המולקולרית של סרטן, בהנחייתם של פרופ' ענת בן צבי ופרופ' ברק רוטבלט. לאחרונה, זכתה במלגת קרן אייסף התומכת בדוקטורנטים בארץ ובחו"ל בתחומי המדעים. בר גדלה בפנימייה שהוריה מנהלים בקריית ביאליק. היא שהתה ילדים בסיכון 13 במחיצתם של שעזרו לה לפתח אמפטיה לאלו שלא קיבלו את אותן הזדמנויות כמוה. כבר בשלב מוקדם היא התעניינה בלימודים בדגש על תחומי המדע.

| אבג 7

פרופ' מיכל בר-אשר סיגל, סגנית נשיא האוניברסיטה לקשרים בינלאומיים, לימדה באוניברסיטת | הרווארד כשפרצה המלחמה מאז היא פועלת בנחישות להידוק הקשרים עם מוסדות אקדמיים ברחבי העולם ומעודדת סטודנטים וחוקרים מחו"ל לשתף פעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

בדרך לכבוש את העולם לתפקיד, סימנה בר-אשר סיגל מספר יעדים: הרחבת תוכניות

באוקטובר תפסה את 7 מלחמת פרופ' מיכל בר-אשר סיגל מצדו השני של האוקיינוס. באותה עת שהתה סגנית נשיא האוניברסיטה לקשרים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד ולימדה שם בבית הספר למשפטים. "בזמן שלימדתי באוניברסיטת הרווארד נחשפתי להפגנות תמיכה בארגון החמאס, מבלי שזכו לתגובה הולמת מראשי המוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב", היא אומרת. מאז חזרתה לארץ, ובתוקף תפקידה החדש, מתמודדת בר-אשר סיגל עם האתגרים

שנוצרו כתוצאה מהאקלים האקדמי המורכב הזה. "בשבועות האחרונים אנו מקבלים הודעות ממספר מוסדות אקדמיים, וביניהם האוניברסיטה בלוון שבבלגיה, המסרבים לשתף פעולה עם מוסדות אקדמיים בישראל. המצב אינו פשוט ונצטרך ללמוד להתמודד עם תופעות מן הסוג הזה". במסגרת משימותיה פועלת סגנית הנשיא להובלת אסטרטגיית הבינלאומיות של אוניברסיטת בן גוריון בנגב והפיכתה לאוניברסיטה משפיעה בעולם, בתחומי ההוראה ותוכניות הלימודים. עם כניסתה

הלימוד הבינלאומיות הקיימות עם אוניברסיטאות חשובות בעולם, גיבוש תוכניות בינלאומיות חדשות לתואר ראשון, בדגש על הרחבת שיתופי הפעולה הבינלאומיים עם מדינות שונות, כגון קנדה וארצות הברית. האם מימוש היעדים עלול להיתקל בקשיים לנוכח הגל העכור של האנטישמיות באוניברסיטאות שמעבר הים? "אנו ניצבים מול אתגרים רבים, גם בתוכניות הבינלאומיות וגם במחקר. נתקלנו במוסדות

נשים את זה במרכז | 8

הייחודית בקמפוס, שמעצימה את החוויה הסטודנטיאלית, המיקום הגאוגרפי והמדבר המשגע - כל אלו ועוד הופכים אותנו לאבן שואבת עבור סטודנטים מהארץ ומהעולם". האם לחברי סגל האוניברסיטה יש דרך להקל על קליטתם של סטודנטים וחוקרים מחו"ל? "בהחלט. חוויית הלימודים של הסטודנט הבינלאומי נסמכת אצלנו על שילוב אינטגרטיבי בכיתות, במעבדות ובאתרי הניסויים. קורסים באנגלית המוצעים לכול, לצד חיבורים בין הסטודנטים הישראלים והבינלאומיים במרחבי הקמפוס הם משמעותיים להצלחת המחלקה לקשרים בינלאומיים. והדובדבן שבקצפת: החדש welcome center - ה שהוקם באוניברסיטה, בהובלת ד"ר סתוי ברעם וליאור רוזנטל אלמוזנינו; הוא נועד לשמש כמרכז אקדמי חברתי עבור אוכלוסיית הסטודנטים הבינלאומיים ולהקל עליהם לאורך כל הדרך".

מדינת ישראל להגן על עצמה. ניתן לרתום את בני בריתנו בעולם לטובת סיוע במשימה זו". מה הם מוקדי המשיכה העיקריים של אוניברסיטת בן-גוריון בעיני חוקרים וסטודנטים בחו"ל? "אוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא אוניברסיטת מחקר מובילה במספר תחומים, ועובדה זו מהווה את מוקד המשיכה הראשון במעלה לחוקרים וסטודנטים הבאים בשערינו; היא אוניברסיטה ייחודית בארץ ובעולם בזכות היותה חלוצה בפיתוח תחומי מחקר מדעיים, כגון טכנולוגיות המים, קיימות וחקלאות-מדבר לצד תחומי מצוינות כמו מחשבת ישראל, ספרות והיסטוריה של עם ישראל; תרומתה המשמעותית לחברה בישראל מתבטאת בתוכניותיה המשפיעות על האוכלוסייה בנגב, בהכשרת סקטורים שלמים לתעשייה בישראל מהמהנדסים בישראל הם 1/3( בוגרים של בן-גוריון) כמו גם בהתגייסות לאתגרי השעה. האווירה

אקדמיים בעולם שהחליטו לצמצם את שיתופי הפעולה איתנו ומביעים ביקורת על התנהלותה של מדינת ישראל. לצד זה, אנחנו מזהים התגייסות מרגשת של מוסדות אחרים המביעים תמיכה בישראל. מתארגנות משלחות שתומכות בפעילות האקדמית שלנו, כאשר רק לאחרונה משלחות מאוניברסיטאות פנסילבניה ואריזונה ערכו אצלנו ביקורי הזדהות". בצל המלחמה, כיצד מעודדים מוסדות אקדמיים בחו"ל לרקום ולהדק איתנו קשרים אקדמיים? "כאשת סגל במוסד אקדמי אני מאמינה מאוד בחינוך ובידע. המצב בישראל הוא מורכב ויש צורך להסביר את המורכבות לעולם שרואה את הדברים בגוונים של שחור ולבן. הזדהות עם זכויות הפלסטינים לא צריכה להיות שווה לתמיכה בפעילות ארגון החמאס. את זה אפשר וצריך להסביר, מיהו ארגון החמאס? מהי מטרתו? ובעיקר להסביר את זכותה של

| אבג 9

מחדר המבצעים בגבול הצפון לאולם ההרצאות בבן-גוריון

הגר בונה, סטודנטית שנה ג' במחלקה למדעי הסביבה, גאו אינפורמטיקה ותכנון עירוני, ומילואימניקית חדורת התלהבות, התחילה את שנת הלימודים באיחור. קרוב לשלושה חודשים , ומילאה 8 היא הייתה מגויסת בצו תפקיד רגיש בגבול הצפון. ארבעה ימים לאחר השבת השחורה, היא כבר הייתה בדרכה צפונה. "מהרגע שהתחילה ההתחממות בצפון, כבר הייתי מוכנה להתייצב ביחידה", היא מספרת. "התקשרו אליי מהבסיס וכעבור כמה שעות התחלתי לבצע את המשימות". הגר "מורעלת" על הצבא. מאז שהשתחררה משירות סדיר, ידעה שזה רק עניין של זמן עד שיקפיצו אותה לגזרה הצפונית, שם העבירה חודשים בתפקיד משמעותי. 18 כשהטלפון מהיחידה הגיע, היא לא התלבטה. "האהבה שלי לתפקיד, הרצון להשתתף במבצעים, כמו גם הגעגועים לתחושת הביחד עם אחיותיי לנשק – כל אלה גברו על כל השיקולים האחרים". היא מספרת על אינטימיות מוזרה, "קצת מצחיקה", כהגדרתה, שנוצרה עם האויב צמא הדם המחופר מצדו השני של הגבול, כשהוא משחר לטרף. "ההיכרות איתו היא כל כך עמוקה שזה רק מחזק את האמירה

שתצפיתניות הן העיניים של המדינה". הגר לוקחת נשימה ארוכה ומוסיפה: "כשרמת התצפיתניות היא גבוהה, ואני גאה להגיד שביחידה שבה אני משרתת זה בהחלט המצב; יש לי יותר רגעים לעצור ולהגיד לעצמי כמה אני גאה. גאה לצפות בעבודה המדהימה והחשובה שהן עושות ביום ובלילה, בשגרה ובחירום. גאווה זו מובילה אותי לסיבה השנייה שבעקבותיה בער בי לנסוע צפונה, והיא כנראה העצובה מכל. מה שהתצפיתניות בעזה חוו לא רק הדגיש את החשיבות שלהן אלא גם העצים את חוסר ההערכה כלפיהן. הכותרות הראשונות שהעלו את השאלה 'איפה היו התצפיתניות' לא רק העציבו אותי; הן גם הכעיסו מאוד. אותו כעס הניע אותי עוד יותר והחדיר בי יותר מוטיבציה. אותה היכרות אינטימית עם האויב היא זו שיכולה להעלות דגלים אדומים כשהם צצים וזאת משום שלא כולם יראו את הדגלים האלו. לא בשביל כולם הם אדומים כלל... ואני מתכוונת לאלו שלא יבינו לעולם את הקושי להכיל ולשאת בנטל הרגשי שבא עם ההבנה שאנחנו מתצפתות לטובת התושבים שגרים סמוך לגבול. ומנגד, יש את אלו שלא יבינו את האחווה, החיבור, הז'רגון הייחודי. אלו שלא יבינו

את החברויות שנוצרות בין בנות שהן הכי שונות אחת מהשנייה. אלו שלא יבינו את הקונטרסט בין האינטנסיביות ברגע אחד לאתנחתא ברגע אחר - לא יבינו אותי לעולם". אותה ניגודיות פגשה אותה עם סיום תקופת המילואים שלה. "הייתי חיילת לתקופה קצרה, וברגע אחד חזרתי לחיים האזרחיים שלי, לשגרה, לחברות, לאוניברסיטה בבאר שבע. הגעגוע היה עז אבל היו גם חששות. שאלתי את עצמי איך אחרי תקופה כל כך עצימה אוכל להתרכז בלימודים? למען האמת זו שאלה שעדיין מלווה אותי גם כמה שבועות אחרי שהשתחררתי ממילואים. מצד אחד, לשבת בכיתה הרגיש כל כך רגיל ושגרתי ומנגד אי אפשר להתעלם מהדיווחים על הנעשה בגבול הצפון, שברגע אחד מעוררים את הזיכרונות ואת החוויות מהמילואים, ובעיקר את המחשבות על הבנות שזכיתי לשרת לצידן. ובאותם רגעים המוח שלי לא בלימודים, לפחות לא במאה אחוז". לדברי הגר, היא מרגישה חצויה: מצד אחד היא שואלת את עצמה 'האם נתתי מספיק', ומצד שני מגיע השכנוע העצמי שאומר 'כן, וזה בסדר גם לחזור ללימודים ולחיים הרגילים'".

10 נשים את זה במרכז |

קרוב לשלושה חודשים היא שירתה בתפקיד צבאי רגיש בגבול הצפון, ועם שחרורה ממילואים היא משתדלת להתרכז הגר | רק בלימודים בונה, סטודנטית למדעי הסביבה, גאו אינפורמטיקה ותכנון עירוני, כבר צופה לעבר העתיד

הייתי חיילת לתקופה קצרה, וברגע אחד חזרתי לחיים האזרחיים שלי, לשגרה, לחברות, לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הגעגוע היה עז אבל היו גם חששות. איך אחרי תקופה כל כך עצימה אוכל להתרכז בלימודים. למען האמת זו שאלה שעדיין מלווה אותי גם כמה שבועות אחרי שהשתחררתי ממילואים

| אבג 11

שבנו ממילואים: אלה בורנשטיין, סטודנטית לתואר ראשון במדעי החיים, ותומר שטיינברג, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית

מחקר שנעשה באוניברסיטת בן-גוריון בוחן את הקשיים שחוו חיילי מילואים קרביים שגויסו בצו ומציע דרכי פתרון 8 למצוקותיהם

תן לי דקה להתרגל אליך שוב

12 נשים את זה במרכז |

על חוויית החיילים הקרביים, על גורמי הדחק שהם מזהים, ועל הזיקה בינם לבין הקשרים חברתיים-תרבותיים ספציפיים". המחקר מציע מגוון פתרונות פרקטיים להתערבות ומתן מרחב מתאים לפירוק החוויות המורכבות הללו, וחשוב מכל,

מחקר ראשון מסוגו, פרי עבודתם של ליאור לנדר, פרופ' אפרת הוס, ופרופ' אילת הראל, בוחן את הקשיים שחוו חיילי מילואים קרביים שגויסו בצו בעקבות השבת השחורה של 8 באוקטובר. אחת ממסקנות 7 המחקר מצביעה על כך שרשויות המדינה צריכות לעשות יותר למען חיילי וחיילות המילואים בשובם משדה הקרב – לתמוך בהם ולסייע להם הרבה יותר מכפי שקורה כיום. "למיטב ידיעתנו, רק מעט נכתב על האופן שבו מגדירים החיילים את חוויותיהם ואת המעברים החדים בהקשרים חברתיים", אומרת פרופ' אילת הראל מהתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון. היא ושניים מעמיתיה – פרופ' אפרת הוס וליאור לנדר, עובד סוציאלי בעל תואר שני וחייל מילואים ביחידה קרבית, ניתחו את המעברים שחווים חיילים קרביים – מזימונם לשירות, דרך שדה הקרב, וכלה בשובם הביתה – במטרה להפיק לקחים לקראת קליטתם חזרה עם שובם ממבצעים וממלחמות. מסקנותיהם התפרסמו במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי בחו"ל והותאם לתקופה הנוכחית. "המוטיב המרכזי שחזר בראיונות", מוסיפה פרופ' אפרת הוס מהמחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר, "הוא קונפליקט עמוק בין נרטיבים תרבותיים קולקטיביים ואישיים, שמעורר דילמות ומתח בכל אחד משלבי המעבר. ההתמקדות בהקשר התרבותי, להבדיל מטראומה, שופכת אור חדש

חוויות שונות בלעדיו. לדברי פרופ' הראל, "המעברים הללו מורכבים וקשים, וכל מי שנשאר ונשארת בעורף צריכים לחשוב איך הם מקבלים חזרה את חיילי המילואים. איך קולטים אותם חזרה לחיי השגרה, לזוגיות, למשפחה, לעבודה, ללימודים האקדמיים ולכל מעגלי החיים של מי שנותרו מאחור". חברי צוות המחקר מציינים כי השירות הצבאי הקרבי מגדיל את החשיפה לטראומה, ומהווה קריטריון באבחון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (פוסט טראומה). עם זאת, רוב החיילים המשרתים במבצעים ושבים הביתה ממלחמות, אינם מפתחים פוסט-טראומה. ובכל זאת יש להיות ערים לאפשרות זו. החיילים מתארים את הקונפליקט הפנימי שלהם, קרועים בין המחויבות שלהם למשפחתם והמחויבות שלהם ליחידה. כך למשל, סיפר אחד מהם: "אז, לא הייתי אבא, אבל במלחמה שאחר כך הייתי אבא, וזאת היתה בעיה. היה לי קשה מאוד לעזוב את הבת שלי. איך שלא תסתכל על זה, קשה לעזוב את המשפחה, אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שיש לי חובה לחיילים שלי, וגם למדינה". בשלב הזה, התגובה העיקרית היא חיובית: מפגש עם אחים לנשק והצטרפות ליחידה, שמשמשת במידה מסוימת כמשפחה שנייה. הדבר פועל לשכך את החששות הגוברים מפני הלחימה הצפויה. לעומת זאת, הכאוס וההמתנה בעת ההתארגנות למבצע ולקרב,

לשיתוף בהן. הוא מוקדש לכל חיילי וחיילות המילואים הישראלים באשר הם. תכליתו לייצר תובנות תיאורטיות, מענים ומּודעות לקראת חזרת מספר אדיר של חיילי מילואים לשגרה לאחר סיום המלחמה. במהלך שירות מילואים ממושך, אדם עובר מהמציאות השגרתית של חייו, למציאות חלופית, חווה חוויות חזקות ומשמעותיות, ואז חוזר למציאות השגרתית. הוא אמור להשתלב במציאות הקודמת, לכאורה – אך במצבים רבים, הוא כבר לא אותו אדם. יתרה מכך, כל מי שנותרו מאחור, באזרחות ובעורף, התקדמו בכיוונים שונים וחוו פרופ' אילת הראל: "כל מי שנשאר ונשארת בעורף צריכים לחשוב איך הם מקבלים חזרה את חיילי המילואים. איך קולטים אותם חזרה לחיי השגרה, לזוגיות, למשפחה, לעבודה, ללימודים האקדמיים ולכל מעגלי החיים של מי שנותרו מאחור״

>>> המשך בעמוד הבא

| אבג 13

המשך מהעמוד הקודם >>>

ציין אחד מחיילי המילואים בשובו מעזה. "החיים מורכבים מפרטים. אשתך רוצה שתקשיב לפרטים הקטנים, וזה לוקח זמן. זה כאילו שהיא ואני מדברים בשפות שונות, ואני יודע שאני לא בסדר ושהיא הנורמלית". הסיטואציה הזו עלולה להחריף, עד כדי ניכור מהחיים שהיו טובים לפני הצבא. "תחושת החזרה היא כמו להיות מנותק, לחזור ולהרגיש שאתה לא מעניין אף אחד", דיווח מילואימניק מיחידה מובחרת. "כולם ממשיכים בחייהם. הם לא מעריכים את מה שעשית. אתה צריך להתמודד עם החיים. עשית מה שהיית חייב לעשות, כמו לצחצח שיניים, ועכשיו מצופה ממך להמשיך כאילו שום דבר לא קרה". חייל אחר אמר: "אני זוכר שהרגשתי מבולבל, כאילו שאני בסרט, או שהייתי בסרט. סיכנתי את חיי, וכשחזרתי, כולם המשיכו בלעדיי". המשתתפים גם מתארים את המפגש המחודש עם ילדיהם כמפגש קשה. ואמנם, כשמדובר בילדים, לא פעם קטנים, צריך זמן להסתגל, וכמה מהחיילים חווים זאת כדחייה מצד ילדיהם. העדות הבאה ממחישה את הסיטואציה המורכבת הזאת: "זה לא כיף כשהם לא מעריכים אותי, והם כל הזמן אומרים, 'אנחנו רוצים את אמא, אנחנו מעדיפים את אמא', אבל אני מבין אותם. אני עזבתי אותם, ואמא היתה כאן בשבילם. אני לא". החיילים מתארים קשיים נוספים בחזרה לעבודה. בדומה לתחושות בבית, יש הרגשה שלא מבינים אותך בעבודה. משרת מילואים העובד כעורך דין סיפר: "הלכתי לעבודה ונהייתי ל'גיבור' במשרד. עד ליום שסיימתי לעבוד שם, נחשבתי לגיבור, וקידמו עשה לי יחסי ציבור 8 אותי, כך שהצו טובים. זה היה מוזר, אבל היה להם קל יותר להחזיק ממני בתור גיבור,

מעוררים תחושות שליליות. אחד החיילים שיתף את צוות המחקר בתחושותיו: "כשאתה מגיע לבסיס, אתה מוקף באנשים כמוך, שחווים בדיוק את מה שאתה חווה. זה מרגיש כאילו כולנו תקועים באותה מציאות מסריחה, אנחנו באותה סירה. זו מציאות נוראה, אבל הידיעה שכולנו עוברים את זה ביחד מנחמת ומפיגה את הפחד והבדידות". המעבר לשדה הקרב עלול לעורר תבהלה, כפי שמשתקף בעדותו של לוחם ביחידת חיל רגלים: "אתה נכנס לעזה, ואתה רואה עיר רפאים; אנחנו נכנסים לבית, מניחים את התחמושת הכבדה שלנו, ואז אנחנו שומעים קולות ירי, צרחות. ומסתבר שמישהו ירה קליע בטעות. באותו רגע נזכרתי פתאום שלפני כמה ימים ישבתי עם החברים שלי בשיעור באוניברסיטה, ועכשיו מישהו כמעט ירה בי למוות". בנקודה זו, הזהות הקולקטיבית של היחידה, כמו גם הערבות ההדדית בין הלוחמים, תורמות לכוח ההישרדות, כעולה מדבריו של שריונר במילואים: "אני זוכר שנכנסתי למשוריין וכשהייתי עליו, בדקתי אם זה באמת קורה לי. כלומר, בשבוע שעבר הייתי בבית עם המשפחה שלי ועכשיו אני נוסע במשוריין, דוהר על דרך עפר, שלוקחת אותי היישר לשדה הקרב. מה שעזר לי היתה המחשבה והעובדה שהאחים שלי, החברים שלי, נמצאים כאן איתי ושומרים עליי. בסופו של יום, כולנו יודעים שהמוצא היחיד מהחור-*** הזה הוא לעזור אחד לשני בכל דרך אפשרית". המעבר מהמילואים חזרה הביתה אמור להוות הקלה לעומת המעברים הקודמים, אך למעשה הוא מורכב מאוד. "כלוחם, אתה מתמקד בדברים הכי חשובים; אין זמן לפרטים משניים, בניגוד לחיי האזרחות בבית",

ערך מחקר במהלך שירות מילואים קרבי. ליאור לנדר (צילום פרטי)

נשים את זה במרכז | 14

המעבר, משתתפים רבים תיארו בפרוטרוט את שלבי המלחמה. הסבר אחד לכך הוא, שעם שובם הביתה, המתח בין היותם גיבורים בעיני אחרים לבין הקושי שיש ליקיריהם ולאחרים להקשיב לחוויותיהם הטראומטיות, גרם להם להרגיש שלא מבינים אותם ולא שומעים את קולם. הריאיון האישי במחקר היה מעין טיפול נפשי, שאיפשר לדוברים להציג את חוויותיהם למי שחווה חוויות דומות בחייו. ממצאי המחקר מבוססים על ראיונות שקיים ליאור לנדר עם תריסר חיילי מילואים בסיומם של סבבי לחימה קודמים. המרואיינים, גברים יהודים בני , כולם נשואים עם ילד עד 35-25 שלושה ילדים קטנים; כמה מהם סטודנטים לתארים מתקדמים, ואחרים הם אנשים עובדים. מדובר בקבוצה מגוונת מבחינה עדתית ודתית. מסקנות המחקר התפרסמו במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי בחו"ל, תורגם לעברית והותאם לתקופה הנוכחית. ממצאי המחקר מבוססים על ראיונות שקיים ליאור לנדר עם תריסר חיילי מילואים בסיומם של סבבי לחימה קודמים. המרואיינים, , כולם 35-25 גברים יהודים בני נשואים עם ילד עד שלושה ילדים קטנים; כמה מהם סטודנטים לתארים מתקדמים, ואחרים הם אנשים עובדים. מדובר בקבוצה מגוונת מבחינה עדתית ודתית. מסקנות המחקר התפרסמו במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי בחו"ל, תורגם לעברית והותאם לתקופה הנוכחית.

מלראות את הקושי שלי". לנוכח מורכבות הדברים, הצטרף צוות המחקר מאוניברסיטת בן גוריון לקריאה לכלל המערכות האזרחיות להגביר את המודעות לתהליכים שחווים אנשי מילואים ואשר עלולים לפגוע בבריאותם הנפשית, ובכך להשפיע על החברה כולה, כמו גם על יחסי הצבא והחברה. פרופ' הראל: "ממצאי המחקר עשויים לסייע לחברה לקלוט מילואימניקים חזרה אל האזרחות וכן לסייע למילואימניקים להיות סלחנים יותר כלפי עצמם... חשוב להבין את התחושה הזאת על רקע העובדה שמשרתי המילואים הקרביים מהווים חלק קטן יחסית מהחברה הישראלית, אבל עדיין מדובר במספר לא מבוטל של אזרחים. המודל שהוצע כאן רלוונטי לכל מי שבא במגע עם חיילי מילואים וגם לחיילים עצמם. יש לתת להם מענה מערכתי, כולל ומוסדר, שיכלול הבנה שהחיילים החוזרים שבים מ'עולם אחר', ושהמפגש בין שני העולמות מורכב מאוד, גם לחיילים וגם לחברה הקולטת; במערכות זוגיות נדרשת הבנה שמעברים לוקחים זמן, יש להיות סובלניים ולא לצפות לשיתוף או ל'סיפורים מהחזית'. החיילים צריכים לדעת שהם יכולים להיות גיבורים וגם להזדקק לסיוע, והסובבים אותם צריכים לגלות סבלנות ולתמוך בהם. הבנת הניגודים המורכבים בין ערכים קולקטיביים ואישיים, שמתקיימים בכל שלבי המעבר, יכולה לסייע לבני משפחה ולצוותים טיפוליים, כמו גם לחיילים עצמם, להיערך לעתיד". אף שהראיונות התמקדו ברגעי

"נחוץ למילואימניקים מענה מערכתי". פרופ' אילת הראל (צילום דני מכליס)

"השירות הצבאי הקרבי מגדיל את החשיפה לטראומה". פרופ' אפרת הוס (צילום דני מכליס)

| אבג 15

השילוב בין המילואים, המחקר וההוראה באוניברסיטה ובין חיי משפחה מאתגר אותי בכל שבוע מחדש. אין לי תאריך שחרור באופק וסביר להניח שהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה ילווה אותי ועוד רבים מאיתנו עוד זמן רב

התפקיד עצמו מאתגר ודורש לא אחת התמודדות עם מצבי חירום ועבודה תחת לחץ מתמיד. התמזל מזלי לשרת עם חבורה מדהימה של לוחמים ולוחמות בסדיר ובמילואים, עם מוטיבציה 'משוגעת' ויכולות טכניות מעולות. הידיעה שאנחנו מצליחים להגן על כוחותינו הפועלים על הקרקע הסבה לנו סיפוק רב". היא עדיין במילואים, משרתת מספר ימים בשבוע. מגיעה לאוניברסיטה כדי לעבוד וללמד, ומשם ממשיכה לבסיס לטיסות ולכוננויות. "זה מאתגר מאוד, כי אני יודעת שהחשיבות העליונה כרגע היא במילואים, אבל אני גם רוצה להיות בקמפוס ולתת את אחוז בשביל הסטודנטים 100- ה שאני מלמדת במהלך הסמסטר", היא מדגישה. "הם יודעים שאני במילואים ומבינים את אילוצי לוחות הזמנים שנגזרים מכך. הקושי האמיתי הוא במעבר מהמילואים לחיי המשפחה". ל' מביטה בתמונות הרבות של בנה ובעלה שתלויות במשרדה. "אני מתגעגעת אליהם המון. עכשיו המצב יותר טוב כי הלו"ז שלנו פחות אינטנסיבי ואני מצליחה לראות אותם בתדירות גבוהה יותר. אבל בתחילת הלחימה היה עמוס וקשה מאוד. הריחוק מהמשפחה מאוד בעייתי. אי אפשר להסביר לפעוט בן פחות משנתיים למה אמא לא בבית שבועיים ברציפות. ואז עוד שבועיים. כשחזרתי בפעמים הראשונות הביתה לקח לו זמן להיפתח אלי

היא אמא על בסיס קבוע, מילואימניקית בשגרה ובחירום ובין לבין משלימה דוקטורט בפקולטה למדעי הנדסה. זה שילוב מאתגר בשגרה ועוד יותר מכך בעת מלחמה. בפתיחת המלחמה שהתה ל' בטיול משפחתי בחו"ל. "אלו היו שבועיים מושלמים. הנופים היו יפהפיים, הילד התנהג למופת, הכול הלך חלק", היא מתרפקת בערגה על באוקטובר. 7- הימים שקדמו ל אבל האידיליה נקטעה בפתאומיות כשלמרות המרחק, האפליקציה של פיקוד העורף טעתה לזהות שהם עדיין בבאר שבע, והעירה אותם בבוקר יום שבת באזעקה. "בהתחלה לא הבנו מה קרה, חשבנו שזו טעות. את שאר היום העברנו דבוקים למסכי הטלפון באתרי החדשות, תוך שאנחנו מנסים 'לתפעל' פעוט. היחידה הצבאית שלי ידעה שאני בחו"ל; במסגרת התפקיד אני צריכה להיות זמינה תמיד, אז אני מודיעה להם מראש מתי אני בחו"ל או לא זמינה בכלל. הם ידעו שאני עתידה לחזור ביום שני וניסו להרגיע אותי שבסדר. ביום שלישי אני כבר משובצת לטיסה מבצעית והם מחכים לי". במסגרת השירות במילואים, ל' היא קצינת הפעלה במערך הלוחמה האלקטרונית (ל"א) של חיל האוויר, ביחידת עורבי השחקים. "המערכות שלנו מוטסות על גבי מטוסי הקרנף ) וחשוב להבין C-130 (הרקולס שלאורך כל המלחמה המטוסים האלו טסו בעיקר למטרות ל"א.

חזרה, והוא ממש כעס שעזבתי. בעלי הוא הסלע שלי בהקשר הזה, בלי התמיכה שלו אני לא יודעת איך התקופה הזו הייתה נראית. וכמובן סבא וסבתא שבפועל ' ברגע 8 פשוט הוקפצו אלינו ב'צו שיצאתי למילואים". כשהיא לא במילואים ל' מתרגלת סטודנטים לתואר ראשון ועובדת על הדוקטורט שלה בהנדסה. "היה מאוד קשה לחזור לסוג של שגרה. הסטודנטים הם מבחינתי קרן אור במהלך השבוע, כי המהפך שהם עוברים מתחילת התרגול עד סופו הוא מאוד מספק. מ'אין לנו מושג מה קורה פה' ופאניקה קלה הם פתאום יוצאים מהכיתה כשהם בטוחים יותר בעצמם וביכולות שלהם". מנגד, החזרה לשגרת המחקר יותר קשה, כעולה מדבריה: "בדוקטורט את זו שצריכה להניע את עצמך. זו לא עבודה שגרתית שבה דברים קרו בזמן שהיית במילואים. אם את לא עובדת, אף אחד אחר לא עובד בשבילך. אז עכשיו אני מנצלת כל דקה שיש לי כדי להדביק את הפער". ל' חוקרת אלמנטים ביולוגיים מזווית הנדסית, ומתקשה להסתיר את התלהבותה כשמבקשים ממנה להסביר בכמה משפטים במה דברים אמורים: "הטבע עושה דברים מדהימים, והוא מתפתח במשך אלפי שנים כדי להתאים כל אלמנט לפונקציה ספציפית. אנחנו פשוט בודקים מה הוא עשה ואז מנסים לחשוב איך זה תורם למטרה. משם אפשר לקבל השראה לכל מיני אפליקציות הנדסיות".

16 נשים את זה במרכז |

ל' היא דוקטורנטית בפקולטה למדעי ההנדסה. את לימודיה ואת עבודתה כמתרגלת של סטודנטים לתואר ראשון, היא משלבת עם פעילותה הצבאית כמילואימניקית ביחידה מסווגת של חיל האוויר

טסה אל הדוקטורט

בדרך לעוד משימה (צילום באדיבות חיל האוויר)

| אבג 17

לוחמת למען שוויון

ושל דאגה לסטודנטיות, חוקרות וחברות הסגל המנהלי, שהמלחמה המתמשכת הציבה בפניהן אתגרים כמעט בלתי אפשריים. לבן-גוריון הצטרפה לפני כארבע וחצי שנים, והיא כבר מרגישה כמו בבית: "לאורך השנים שיתפתי פעולה עם הרבה חוקרים וחוקרות מכמה מחלקות ובתי ספר באוניברסיטת בן-גוריון, כולם א.נשי מחקר מהמעלה הראשונה, וא.נשים עם מחויבות חברתית גדולה. כאשר גויסתי לסגל האוניברסיטה שמחתי לגלות שאותו די.אן.איי מיוחד שהכרתי משותפיי למחקר מאפיין את האוניברסיטה כולה". מחקריה עוסקים בממשק שבין סוציולוגיה, רפואה, מגדר, חשוב להפוך את האוניברסיטה למגדלור של הוגנות מגדרית, ושל דאגה לסטודנטיות, חוקרות וחברות הסגל המנהלי, שהמלחמה המתמשכת הציבה בפניהן אתגרים כמעט בלתי אפשריים

פרופ' יעל השילוני דולב, יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית, היא אמא לשלושה בנים, ואת המלחמות הפמיניסטיות שלה היא מסבירה שהיא עושה גם עבורם, בראותה גברים כשותפים ממעלה ראשונה המרוויחים גם הם מעולם שוויוני יותר. "צדק מגדרי חייב לכלול בתוכו נשים וגברים כאחד", היא אומרת. לתפקידה כיועצת להוגנות 7- מגדרית נכנסה זמן קצר לפני ה באוקטובר, ועם קבלת התפקיד התריעה על הנסיגה בזכויות נשים, בצמצום נוכחותן במרחב הציבורי ובמגזר הפוליטי, ובפגיעה בנשים ובלהט"בים בישראל. "דווקא עכשיו חשוב להיאבק על כך שנשים יהיו שותפות סביב כל שולחן שבו מתקבלות החלטות ויובילו בפוליטיקה, במשק וכמובן במחקר", מדגישה השילוני-דולב. ויש לה גם תובנות בנושאי צבא וביטחון: "לצערי המדינה והמלחמה מנוהלות בעיקר על ידי גברים ועל סמך צורת חשיבה גברית, המבוססת על פתרון רוב הבעיות באמצעות כוח, דבר שחייב להשתנות". עם זאת, חשוב לה להזכיר שמשבר הוא גם תמיד הזדמנות לתיקון ולתקווה. לאקדמיה היא מייחסת תפקיד מרכזי בהתוויית הדרך לעתיד טוב יותר, ולכן היא מבקשת להפוך את האוניברסיטה למגדלור של הוגנות מגדרית,

כרטיס ביקור

השילוני-דולב, עיתונאית בעברה, היא בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב. את התואר השני בלימודי קולנוע וטלוויזיה עשתה באוניברסיטת אמסטרדם בהולנד שם כתבה תזה בנושא ייצוגים של דמויות טרנסיות בז'אנרים קולנועיים שונים. עבודת הדוקטורט שלה בנושא בדיקות גנטיות וסוגיית החיים הראויים בגרמניה וישראל, נערכה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה של קלן בגרמניה. בהמשך הקריירה המשיכה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית ויצאה לשבתונים בקינגז קולג' בלונדון ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה. פרופ' השילוני-דולב כיהנה כנשיאה משותפת של האגודה להיסטוריה, פילוסופיה וסוציולוגיה של המדע, כחברת המועצה הלאומית לביו-אתיקה וכחברת ועדת היגוי ושיפוט לקידום הוגנות מגדרית במועצה להשכלה גבוהה.

18 נשים את זה במרכז |

סמוך לפרוץ המלחמה החלה פרופ' יעל השילוני-דולב את כהונתה כיועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות "דווקא עכשיו | מגדרית חשוב להיאבק על כך שנשים יהיו שותפות סביב כל שולחן שבו מתקבלות החלטות ויובילו בפוליטיקה, במשק וכמובן במחקר", היא אומרת

מקדמת את זכויות הנשים. פרופ' יעל השילוני-דולב

ביו-אתיקה, משפחה וגנטיקה. טכנולוגיות פריון חדישות מהוות מוקד סביבו חקרה תחומים ספציפיים כגון; בדיקות גנטיות של עוברים, בחירת מין היילוד, הולדה לאחר המוות והקפאת ביציות. בנוסף היא מנחה קבוצת תלמידות מחקר בסוגיות של ראשית וסוף החיים, פונדקאות, הפלות, אמצעי מניעה, ועוד. "הטכנולוגיות המגוונות מאפשרות לי לשאול שאלות סוציולוגיות על הקשר שבין מדע וחברה, על מגדר, על משפחה ועל היחס למוגבלות וחולי", היא מסבירה. "בעבודתי הבנתי שמה שנראה כהתקדמות וכפתח לבחירה או העצמה הוא לא אחת גם אובדן של חירות, ושחשוב מאוד שמדעי הרוח והחברה יתרמו להבנת העולם הטכנולוגי-מדעי, שיש בו יתרונות גדולים אבל גם סכנות לא מבוטלות". יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית היא גם סופרת פורייה. ספרה, "טכנולוגיות פריון חדישות: סוגיות חברתיות וביו-אתיות", נחל הצלחה ומהווה ספר מפתח בסוגיות אלה. הספר מתייחס

לכך שההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הפריון הפכו את הרבייה בחברה האנושית מאירוע אינטימי וזוגי להליך שבו שותפים המדע, מערכת הבריאות, המדינה וכוחות השוק. טענה מרכזית היא כי הטכנולוגיות המתקדמות שותפות למהפכה שמערערת מושגים בסיסיים מתחום המשפחה, המגדר, הגוף והטבע, ואף את מושג החיים עצמו, ולכן הן מקור בלתי נדלה לדיונים ביו-אתיים, משפטיים וחברתיים סוערים. הספר מציג את הטכנולוגיות המרכזיות בתחום הפריון העכשווי, את הדילמות העיקריות שהן מעוררות ואת העמדות המגוונות בהקשר של נורמות תרבותיות, גישות מוסריות ויחסי כוח חברתיים. בימים אלו שוקדת השילוני דולב על עריכת ספר המהווה אסופת מאמרים מקוריים בנושאי רפואה, מין ומגדר עם מיטב הכותבות הישראליות בתחום

(כולל חוקרות בולטות מבן גוריון), בתקווה שייהפך לקריאת חובה לכל העוסקות והעוסקים בסוגיות רלוונטיות ובהכשרה המקצועית בתחום מדעי הבריאות. על העבודה סביב הספר היא מספרת: "למרות שאני חוקרת ותיקה בסוגיות של רפואה ומגדר, לא אחת נשמטת לי הלסת אל מול עומק האפליה, שלא לומר ההשפלה, שהיא מנת חלקן של נשים לאורך ההיסטוריה בתחומי בריאות ורפואה. אני מחכה בקוצר רוח לחגוג את הוצאת הספר ולכך שכולם.ן יוכלו לקרוא כתיבה ביקורתית בעברית על גניקולוגיה, פסיכיאטריה, סקסולוגיה, מחלות שקופות, אמצעי מניעה ועוד".

| אבג 19

העצמה נשית ברפואה "רופאות הברזל" הוא מיזם נשי למתן טיפול רפואי מרחוק, שהצטרפו אליו סטודנטיות לרפואה מבן-גוריון. מורל פרץ, סטודנטית בבית הספר לרפואה על שם גולדמן, הצטרפה לפרויקט ההתנדבותי "רופאות כדי להקל על התקדמותן של בוגרות WIM ארבע סטודנטיות נוספות יזמו את פרויקט | " הברזל רפואה לעמדות מפתח במערכת הבריאות אנשים סיוע רפואי איכותי ומקצועי, המאופיין בהכלה, רגישות ובעיקר מענה מיידי. הרופאות שהתנדבו הקדישו מזמנן וממומחיותן, ושיקפו להכיר כל כך הרבה רופאות מדהימות מרחבי הארץ והעולם, כמו גם

סטודנטיות עמיתות מהפקולטות השונות בארץ. כולן נתנו והשקיעו מזמנן מתוך רצון אמיתי לתרום, וזה ניכר בכל רגע. אני מצפה לפגוש את כולן בהמשך דרכי כרופאה". מפרוץ המלחמה נחשף הציבור לעוצמתו של הכוח הנשי, בעיקר בזכות לוחמות צה"ל שגילו גבורה ואומץ לב בשדה הקרב. הפייטריות האלה נתנו רוח גבית ליוזמות בנושאים נוספים, וביניהם שיפור מעמדן של נשים בעולם הרפואה. מאחורי יוזמה זו ניצבות ארבע סטודנטיות לרפואה בבן-גוריון - הילה רוזנברג, חן זוחוביצקי, רוני אלטית, ומורן יוסופוב. בניסיון להתמודד עם תת-הייצוג של נשים בעמדות מפתח בתעשייה הרפואית, WIM הקימו ארבעתן את המיזם "

אחת מהן היא מורל פרץ, סטודנטית שנה חמישית בבית הספר לרפואה על שם ג'וייס וארווינג גולדמן. הפרויקט עלה לאוויר ביוזמת קבוצת הפייסבוק "חדר רופאות, והוא מציע מענה רפואי לפניות שאינן דחופות באמצעות צ'ט דיגיטלי. המיזם נולד מתוך רצון לסייע למטופלים על רקע העומס הקיים בבתי החולים מתחילת המלחמה. במסגרת מעורבותה, מורל לקחה על עצמה לגייס רופאות ולנהל את צוות הסטודנטיות. תוך יומיים בלבד עלה רופאות 400- בידיה לגייס יותר מ מהארץ ומרחבי העולם ולנהל ביעילות את צוות הסטודנטיות שהתנדבו לפרויקט. "רופאות הברזל" העניקו למאות

את רצונן האמיתי לחולל שינוי. "בהתנדבותה ל'רופאות הברזל' הפגינה מורל פרץ מסירות, מחויבות חמלה ואמפתיה – ערכים שאנחנו בפקולטה למדעי הבריאות מעודדים, מכוונים ומקדמים במהלך הלימודים וההכשרה", אמרה דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות, פרופ' רלי הרשקוביץ, והוסיפה: "רוח ההתנדבות שמפגינות נשים כמו מורל פרץ ו'רופאות הברזל', הן מקור להשראה. פעילותן מדגישה לא רק את חשיבות ההתנדבות בעתות משבר, אלא גם את התפקיד המרכזי החשוב והחיוני שממלאות נשים בחזית הרפואה". מורל סיכמה: "הייתה לי הזכות לקחת חלק בפרויקט הזה. זכיתי

20 נשים את זה במרכז |

- נשים ברפואה". תכליתו היא לגבש קהילה מאוחדת לבוגרות בית הספר לרפואה ולהעמיד לרשותן כלים מעשיים שיקלו על התקדמותן לעמדות מפתח במערכת הבריאות. כחלק מהמיזם מתקיימים שבעה מפגשים, בהנחיית רופאות בכירות ונדונים בהם נושאים, כגון ניהול, יזמות רפואית, איזון בית-עבודה ופיתוח רופאות שזה עתה סיימו את 25 . קריירה לימודיהן משתתפות במפגשים אלה. שיזמו הסטודנטיות שלנו WIM "המיזם מהווה ביטוי למחויבות הפקולטה לקידום שוויון מגדרי והעצמה נשית ברפואה", ציינה פרופ' הרשקוביץ. "המיזם שואף לחזק ולעודד נשים רופאות לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן ולסלול נתיב לעמדות השפעה ומנהיגות בתחום. זוהי פעילות פורצת דרך לשבירת 'תקרות הזכוכית' ולמימוש שאיפותיהן של נשים רבות ברפואה. בתמיכה מלאה של הפקולטה והסטודנטיות המובילות יוזמה זו, נוכל להפוך את הלא אפשרי לאפשרי, ובכך לקדם שוויון מגדרי". : WIM הילה רוזנברג, ממקימות המיזם "הרעיון הגיע מתוך ההבנה שאנחנו כסטודנטיות זקוקות לכלים שלא רכשנו תוך כדי התמקצעות אקדמית. על אף שינוי פני עולם הרפואה, עדיין נותר פער בתפקידי מפתח. הגענו להבנה שצמצום הפערים על-ידי הענקת כלים עוד בשלב ההתחלתי יתרום להישגים משמעותיים WIM , יותר בעתיד. את שתי היוזמות ו'רופאות הברזל', מובילות נשים צעירות, אשר סוללות דרך לנוף שוויוני בעולם הרפואה. הן מדגישות את חשיבות הייצוג הנשי בתפקידים הקשורים בקבלת החלטות ובעיצוב העתיד של החברה ככלל והרפואה כפרט". הפרויקט זכה לתמיכה רחבה וסיוע מגורמים רבים, כגון עיריית באר שבע של האוניברסיטה 360 ומרכז היזמות שמעניק הכוונה מקצועית בתהליכי הקמת המיזם והרצתו. הפרויקט מתארח במשרדי חברת הסייבר 'רזיליון' בפארק ההיי-טק בבאר שבע.

בשעה טובה: המחלקה לריפוי בעיסוק נפתחה והמחזור הראשון יצא לדרך. כמחצית מהסטודנטים והסטודנטיות שהתקבלו אליה הם תושבי הדרום, נתון מעודד שעשוי להקל על המחסור המשמעותי במרפאים בעיסוק באזורנו. בראש המחלקה עומדת ד"ר יפה לבנון, בעלת ניסיון קליני עשיר בתחום השיקום, ניסיון שצברה במסגרת המרכז הרפואי שיבא ובתחומי ההוראה והמחקר באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים בשיקום הגף העליון לאחר פגיעות טראומטיות או מחלות. תואר בריפוי בעיסוק מעניק כלים והכשרה לטיפול בא.נשים המתמודדים עם מצבים בריאותיים מורכבים בתחומי בריאות הנפש, והגריאטריה, כמו גם בתחום של התפתחות הילד. אחד מיעדי המחלקה החדשה הוא להדריך את הסטודנטים והסטודנטיות להיות אנשי מקצוע ואנשי מחקר המתמחים בשיקום מעשה ידיהם להתפאר

מהלך חיוני, מימין לשמאל: ראש המחלקה לריפוי בעיסוק ד"ר יפה לבנון, נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ, ודיקנית הפקולטה למדעי הבריאות פרופ' רלי הרשקוביץ

המחלקה לריפוי בעיסוק נחנכה בפתיחת שנת הלימודים; "בפתיחתה אצלנו אנחנו רואים שליחות לאומית", אומר נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ

אוכלוסיות שונות, תוך התייחסות לאוכלוסיות הייחודיות לדרום הארץ. הלימודים מתקיימים בשיתוף פעולה עם המרכז האוניברסיטאי סורוקה ובית החולים השיקומי 'עדי נגב'. משך הלימודים הוא שנים והם מלּווים בהכשרה 3.5 1000 מקצועית מעשית בהיקף של שעות. בסיום לימודיהם יעברו בוגרי המחלקה בחינת רישוי ממשלתית ולאחריה יורשו לעסוק בריפוי בעיסוק. טקס השקת המחלקה התקיים במעמד נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ, דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות פרופ' רלי הרשקוביץ, ובנוכחות עובדי ועובדות הפקולטה. "בכל הארץ קיים מחסור של מרפאים ומרפאות בעיסוק, אבל המצב בדרום הוא קריטי במיוחד, ולכן אנחנו רואים שליחות לאומית בפתיחת המחלקה אצלנו", אמר פרופ' חיימוביץ בדברי ברכתו. 21 | אבג

אמרנו לכם.ן

אף גבר לא יכול לקרוא לעצמו ליברל, או רדיקל, או אפילו תומך שמרן בשוויוניות, אם העבודה שלו תלויה בכל מידה שהיא בעבודה לא מתוגמלת או תת-מתוגמלת של

הדעה הרווחת היא שכיום כבר לא קיימות דעות קדומות על בסיס מיני, אבל אני חושבת שבמציאות זה עדיין קיים, במיוחד כלפי נשים שתפקידן בכיר הלן מירן, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בריטית, גילמה לאחרונה את גולדה מאיר בסרט "גולדה"

נשים בבית או במשרד

גלוריה סטיינם, פמיניסטית, עיתונאית ופעילת זכויות אדם מארצות הברית (פורטל: פמיניזם, מתוך ויקיפדיה)

איני יכולה לתת את עצמי בחלקים. או שאתן את הכול, גוף ונפש יחד, או לא כלום חנה סנש, לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב בארץ ישראל (מתוך ויקיציטוט)

אני רוצה לעשות משהו שיתרום לישראל ולאנושות, להגביר את הגישה החיובית למדע. חשוב לי להופיע, אבל לא בהיבט האישי. אני לא רוצה להופיע כבדרנית אלא כאדם שרוצה לעודד מחשבה וסקרנות פרופ' עדה יונת, ביוכימאית, זוכת פרס נובל לכימיה 2009 לשנת

עלינו ליצור שיח מאופק שמאפשר הבעת דעה בלי איומים, שיש בו מקום למחילה ולסליחה, שיח שמחזק את המחויבות שלנו לאהבת האדם מרים פרץ, אשת חינוך, בוגרת תואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון, כלת פרס ישראל על מפעל חיים 2018 לשנת

זה לא מספיק להיות חברת כנסת או להיות שרה, השאלה היא מה המחויבות שלך לנושא המגדרי ולקידום נשים נוספות לימור לבנת, שרת החינוך של ,2006-2001 ישראל בשנים ושרת התרבות והספורט 2015-2009 בשנים

נשים את זה במרכז | 22

על ידי עמידה איתנה למען זכויות של ילדות ונשים, אנו נמדדים כגברים דזמונד טוטו, ממנהיגי מאבק השחורים באפרטהייד, חתן פרס 1984 נובל לשלום לשנת

עניין שחרור האישה הוא עניין פוליטי ממעלה ראשונה, משום שהוא לא נוגע רק למחצית החברה, אלא לחברה כולה. פיגורה של האשה וכבילתה לא מסיגים לאחור רק את הנשים, אלא גם משפיעים על הגברים והילדים ולפיכך מובילים לפיגורה של החברה כולה ד"ר נוואל א-סעדווי, סופרת ומרצה מצרית (מתוך "שיחה מקומית")

אישיות בעלת עוצמה – כמוה כגברת. אם את נדרשת להכריז על עצמך ככזאת, אזי אינך כזאת מרגרט תאצ'ר, ראשת ממשלת 1990-1979 אנגליה בשנים

אסור לאדם לנסות ולמחוק את העבר רק משום שהוא לא מתאים להווה

אם את רוצה לעמוד על אופיו של אדם, בחני כיצד הוא מתייחס לכפופים לו, לא לשווים אליו ג'יי קיי רולינג, סופרת בריטית, מחברת סדרת הספרים הארי פוטר

גולדה מאיר, ראשת ממשלת 1974-1969 ישראל בשנים

Photo by Tom Saimon /https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0

הכפפת נשים היא כה מושרשת בדימוי התרבות והדת, ותמיד עטופה במילים נאצלות ומחניפות, עד שנשים רבות מאמינות שזה מקומן הטבעי ותמצית נשיותן ויקי שירן, משוררת, במאית, אשת תקשורת ופעילה פמיניסטית

הכסף לא מזיז לי. יכולתי להרוויח מיליונים אבל אני אף פעם לא הלכתי אחרי הכסף. כסף בא 'על הדרך' כשאת עושה את מה שחשוב לך; ויתרתי עליו כדי להרוויח את עצמי לינור אברג'יל, עורכת דין ואשת עסקים ישראלית, לשעבר מיס עולם (מתוך ויקיציטוט)

אי אפשר למנוע מנשים את זכויות היסוד שלהן ולהעמיד פנים שזה נוגע לחופש הדתי שלך ברק אובמה, נשיא ארצות הברית 2017-2009 בשנים

| אבג 23

קמפוקוס תמונות מחיי האוניברסיטה כפי שנקלטו בעדשת מצלמתו של דני מכליס

צעד קדימה

רגעי הכרעה

ידידות אמת

תרומה לקהילה

24