עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

שייכות וחיבור עמוק עם הקהילה המקומית היו מאז ומתמיד אחת מאבני היסוד של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לפני שש שנים נענתה האוניברסיטה לקריאתם של נשיא המדינה דאז, רובי ריבלין, ושל יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה להצטרף ל"תקווה ישראלית באקדמיה". כמוסד מוביל בנטילת אחריות חברתית, שחרת על דגלו את המחויבות לקהילת הנגב והנגישות לקהילה זו על שלל גווניה, היה זה אך טבעי שהאוניברסיטה תהיה שותפה מרכזית במיזם. פרויקט ״תקווה ישראלית״ הוא חשוב מאוד, לפחות כמו ננו-טכנולוגיה, מכוניות חשמליות או כמו מחקר המוח. אם יש דבר שבלעדיו כל הפיתוח העצום שעשה אותנו ל'סטארט-אפ ניישן' לא יקרה, זה אם הפערים בחברה שלנו והניכור בין המרכיבים שלה ימשיכו ויתרחבו. התרומה של אוניברסיטת בן-גוריון לנושא הזה היא תרומה משמעותית וחשובה, בין השאר בזכות "תקווה ישראלית". במסגרת המיזם פועלת האוניברסיטה למען ייצוג הולם יותר של קבוצות בחברה הישראלית שנמצאות באקדמיה בתת ייצוג ולמען המשך קירוב הלבבות בין כל החלקים, שהם רקמה אנושית אחת.

יש בעולם הרבה סוגים של מנהלים; הראויים מכולם הם אלה המהווים דוגמה אישית, אלה שרוחם ניכרת במעשיהם. הם רואים את התמונה הגדולה (במקרה שלנו את הנגב) וגם את הפרטים הקטנים בתוכה, ומובילים את הצוות שלהם קדימה כזאת היא עורכת הדין ורד סרוסי כ"ץ. הפעילויות המרגשות ביותר שמובילה ורד הן התוכניות להנגשת האקדמיה לאוכלוסיות מיוחדות, המתמודדות עם אתגרים שרובנו באוניברסיטה לא מכירים: מבוגרים עם צרכים מיוחדים, אסירים, קבוצות מוחלשות, ועוד. לאוכלוסיות אלה פותחת האוניברסיטה צוהר אל עולם שאינו מוכר להן, מתוך תפיסה שהידע צריך להיות נחלת הכלל ושהקמפוס האקדמי ראוי שיהיה מגוון ויכיל את כלל החברה הישראלית ולא פחות חשוב - היא מאפשרת לנו, סגל האוניברסיטה והסטודנטים, הזדמנות לתרום, להיות מעורבים ולהשפיע על הסביבה שלנו. הזדמנות זו היא מתנה יקרה מפז: למפגשים עם האנשים האלה אנחנו באים ללמד אבל אנחנו גם לומדים – אולי בעיקר למדים, כפי שכתב ש"י עגנון בסיפורו: "...שמתוך שאנו מראים להם, אף אנו רואים". כתבה: ד"ר שמרית ממן

הרוח החיה מאחורי תקווה ישראלית עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ, מנהלת היחידה למעורבות חברתית, משמשת גם כממונה האוניברסיטאית על פרויקט "תקווה ישראלית"

| אבג 5