עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

2018 אפריל | ניסן תשע"ח | 113 גיליון

ד"ר אילנה ניסקי

פרופ' יובל שחר

פרופ' אילן דינשטיין

ד"ר נעמה עצבה-פוריה

ד״ר אבי יצחק

אנו מכריזים בזאת חברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה משלבים רגעים מכוננים בחייהם 19-10 עמודים | יום העצמאות שלי | של המדינה 70- עם יום הולדתה ה

2018 אפריל | אייר תשע"ח | 113 גיליון

מבצע יורם

מה בגיליון

5-4 7-6 9-8 12 21-20

מוכן להמראה הילל רובינשטיין איתות מדאבוס ברכה שפירא דיוקן לדיקן דודי בר-צבי עצמאית בשטח

פרק חשוב בהיסטוריה. פרופ' יורם מיטל

אשכנזים. כיום מתגוררות בעיר חמש נשים. לדברי פרופ' מיטל, בשנה האחרונה נענו השלטונות במצרים לבקשת ראשת הקהילה, מאגדה הארון, לשפץ תריסר בתי- כנסת ולהשמיש אותם. כמה בתי- כנסת הנמצאים בשכונות שגרים בהן מוסלמים וקופטים ישמשו גם להרצאות, לתערוכות ולעוד אירועים תרבותיים. בשלב זה כבר ניתן לבקר בשלושה בתי-כנסת, ובימים אלה נמשכת העבודה על השמשת בית-כנסת נוסף. כל בתי-הכנסת יתועדו (על משימה זו מופקד פרופ' מיטל). הפרויקט זכה במענק מחקר של "מרכז המחקר האמריקאי במצרים". מלבד זאת יש במצרים ספרי תפילה וגניזה שרבים כמהים לראותם. פרופ' מיטל מרחיב את הצוהר לפעילותו החשובה: "בכמה מקומות ריכזנו אלפי ספרים. חלקם נאספו מבתי-מדרש ובתי תלמוד תורה, ויש גם כתבי-יד נדירים. השלטונות מלווים את הפרויקט יוצא-הדופן הזה ומעודדים בכך את שימור מורשת יהודי מצרים".

צוות בינלאומי שעם מוביליו נמנה פרופ' יורם מיטל מעורב בפרויקט יוצא דופן – שימור והשמשת בתי- כנסת ועוד מוסדות יהודיים במצרים. "מדובר בפרויקט חסר תקדים ומעורר השראה", אומר פרופ' מיטל, העומד בראש 'מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה' באוניברסיטת בן-גוריון. יהודי מצרים שעזבו את ארץ מולדתם השאירו מאחוריהם מבנים שונים, בעיקר בתי-כנסת ובתי-קברות שטמונים בהם יהודים רבניים וקראים. לפני כמה חודשים החליטה ממשלת מצרים לשפץ את בית-הכנסת 'אליהו הנביא' באלכסנדריה ועוד בתי-כנסת בערים אחרות בארץ הנילוס. בימים עברו חיו בקהיר בעיקר יהודים ספרדים, ופחות מהם יהודים בתי-כנסת במצרים עוברים תהליך שיפוץ באישורו של הראיס המצרי פרופ' | עבד אל-פתאח א-סיסי יורם מיטל, מנהל 'מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה', מעורב בפרויקט המרגש

אילנה ניסקי סיפור קצר אתגר קרת

מופק על–ידי המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן 2206 ' רשיון מס עורך וכתב ראשי חיים זלקאי צילום דני מכליס הגהה ד"ר אביב מלצר עיצוב צוות אי. אר. דיזיין בע"מ 08-6461281 ' טל 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx

אבג | 2

נס ודגל דגל שנתפר מסדין והונף בירושלים המופגזת ביום הכרזת המדינה הופקד לאחרונה בארכיון בן-גוריון

לאוניברסיטה הנושאת את שמו של מייסד המדינה על-ידי עזרא גורדסקי, אספן ירושלמי שהחזיק בו. עכשיו הדגל הזה מופקד במקום הראוי לו ביותר – ארכיון בן-גוריון בקריית האוניברסיטה בשדה בוקר. ולסיפור בהרחבה: רבקה אפצ'ינר גדלה באיסט סייד בעיר ניו-יורק. כמו רבות מבנות דורה היא נעשתה מורה בבית-ספר ציבורי; שלא כמו רבות מבנות דורה היא למדה ב'מרכז הייתה 1907 לתיאולוגיה יהודית', ובשנת הבוגרת הראשונה של המוסד הזה. אחרי עשר שנות הוראה פנתה לתחום העבודה הסוציאלית: היא נעשתה חוקרת ב'איחוד קופות- הצדקה היהודיות', ואחר-כך הייתה משנה למפקחת על בית-החולים הניו-יורקי 'בית ישראל'. כשארצות הברית נכנסה למלחמת- התגייסה 1917 העולם הראשונה בשנת רבקה לצבא וצורפה ליחידת הנשים הראשונה של 'ארגון הרווחה היהודי', שם מונתה למנהלת האזורית של מרכז הנחיתה בלה מאן, צרפת. אחרי המלחמה היא השתקעה בעיר הרטפורד שבמדינת קונטיקוט ועזרה להקים שם כמה ארגוני צדקה. ביקרה רבקה בארץ 1926 בשנת ישראל ובמצרים. כשחזרה לארה"ב מונתה למזכירה הראשונה של ארגון הפליגה שוב לארץ 50 'הדסה'. בגיל ישראל של טרום הקמת המדינה, ואת שארית חייה הקדישה לסעד ליהודים בכל מקום בעולם. חבריה שמרו את הדגל שתפרה בו מגן דוד וצבעה בו שני פסים כחולים; ועד שהועבר לידיה של נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי על-ידי עזרא גורדסקי הציגו אותו בירושלים כל כמה שנים, כמזכרת תודה ואהבה לרבקה אפצ'ינר.

פרופ' רבקה כרמי והאספן עזרא גורדסקי מציגים את הדגל ההיסטורי

בערב שקדם להכרזתו של דוד בן-גוריון על הקמת המדינה המטירו הירדנים אש תופת על ירושלים. מרחבים מוגנים עדיין לא היו באופנה, והאזרחים המופגזים הסתתרו מאחורי שקי חול ומתחת לרהיטים כבדים בבתיהם. הדי ההתפוצצויות נשמעו היטב בשכונת מגוריה של רבקה אפצ'ינר, יהודייה ילידת ארה"ב, והיא הכינה לירדנים הפתעה מרעישה

משלה. במקום להרכין ראש ולשקוע במרה שחורה חתכה רבקה סדין, תפרה לתוכו מגן דוד וצבעה אותו ושני פסים בצבע כחול. בה' באייר תש"ח, כשבן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, היא תלתה את הדגל בחלון דירתה. במשך עשרות שנים עבר הדגל מיד ליד, ובזכות תמיכתה הנדיבה של טוני יאנג, נשיאת איגוד שוחרי האוניברסיטה בארה"ב, נמכר

3 | אבג

הרחיק לכת

גילה רובינשטיין מחדש כשעבד על הדוקטורט בפיסיקה במכון וייצמן. הוא יצא לתקופה של חודשיים לתוכנית יוקרתית של אוניברסיטת , שם פגש ISU החלל הבינלאומית קבוצה גדולה של סטודנטים ואנשי מקצוע בכירים מתעשיית החלל העולמית, שעודדו אותו להעז לנסות להגשים חלומות. את הידע שרכש וההתלהבות לתחום הוא יישם תחילה בפרויקטים חינוכיים שונים בתחום החלל, כשהאחרון בהם היה הקמת בית-הספר לאסטרונאוטים צעירים ב'מכון דוידסון' – תוכנית שמהווה . D-MARS את הזרוע החינוכית של כיום ד"ר רובינשטיין חוקר במעבדת EARTH AND PLANETARY IMAGING FACILITY (EPIF) בהובלת סגן הנשיאה למחקר ופיתוח פרופ' דן בלומברג, ובה הוא עוסק בפיתוח לוויין תצפיתי חדשני במסלול נמוך מאוד. "החוויה האישית שלי ממשימת הייתה מיוחדת D-MARS 01 מאוד ותצטרף לרשימה המצומצמת של אירועים שנחרטים בזיכרון לכל החיים", הוא מוסיף. "השהייה המבודדת בחלל המצומצם של ההביטאט במכתש רמון, אזור שנראה כמו מאדים, ובתנאים שמדמים משימה על מאדים עשתה את שלה גם ללא תנאי כבידה, טמפרטורה ואטמוספירה 'מאדימית'. לדוגמה: דקות 10 עיכוב תקשורת במשך איפשר לנו לחקור את תהליך קבלת

ד"ר הילל רובינשטיין, פוסט- דוקטורנט של המחלקה לגיאוגרפיה, עומד בראש פרויקט בינלאומי המדמה חיים על | כוכב בשמי המדע | המאדים יומן מסע

הילל רובינשטיין, פוסט-דוקטורנט באוניבריסטת בן-גוריון, עומד בראש D-MARS הפרויקט החלוצי Desert Mars Analog Ramon( ), ועיקרו: הנחת תשתית Station למחקר מדעי וטכנולוגי בתנאים המדמים משימה מאוישת על פני מאדים. לפני כשנה וחצי התחילו יזמי הפרויקט להקים מרכז-חלל בינלאומי שיאפשר לישראל לקחת חלק במשימות לחקר החלל – תחום שצפוי להתפתח בשנים הקרובות. ד"ר רובינשטיין מספר: "בעזרת קבוצה גדולה של מתנדבים שהצטרפו בחודשים האחרונים לפרויקט הצלחנו להתחיל להגשים את החלום הזה, ולסיים את הקמת שלב א' – אב-טיפוס של הביטאט הכולל את כל התשתית הבסיסית הנדרשת להדמיית משימה מאוישת על מאדים. בחודש פברואר פיקדתי על צוות של שישה 2018 רמונאוטים במשימת הדמיה ראשונה, , שכללה בדיקה של D-MARS 01 התשתית וביצוע מחקר מדעי בשיתוף פעולה בינלאומי". את התשוקה שלו לתחום המרתק של משימות בחלל ומשימות למאדים

חקר החלל | 4

ההחלטות וחלוקת האחריות בין חדר הבקרה להביטאט, עניין שקיבל משמעות מיוחדת במצבי לחץ או עייפות. השימוש בחליפות החלל האנלוגיות שתוכננו במיוחד לטובת הפרויקט יצר קשיים ואתגרים מעניינים. משימות פשוטות לכאורה הפכו למורכבות מאוד. גם פעולות פשוטות בתוך ההביטאט קיבלו משמעות מיוחדת, מכיוון שהיה צורך לבצע מעקב מדוקדק אחר צריכת המים, החשמל והתקשורת ולוודא שאין חריגה בצריכת המשאבים הבסיסיים האלה". ככל שהפרויקט הלך והתקדם הדביקה ההתלהבות עוד ועוד אנשים. מתנדבים הצטרפו, חברות שונות תרמו ציוד וגם הסביבה הקרובה נרתמה לעזור. הניתוק מן הסביבה ארך ארבעה ימים בלבד, אבל ההכנות וההתנהלות סביב המשימה יצרו אצל הדוקטורנט הנמרץ שלנו ואצל הקרובים אליו התרגשות רבה ותחושה שמדובר בהרבה יותר מאשר המרחק האמיתי בין הבית למכתש רמון. "הניתוק מן האינטרנט היה מבורך, ואני ממליץ בחום לכל מי שרוצה להיגמל מהתמכרות לצריכת חדשות להצטרף ." D-MARS למשימות של

מאוד וצפוי להמשיך להתפתח, ומטרתנו היא שישראל תהיה בחזית גם בתחום הזה". לדברי ד"ר רובינשטיין, "אחת השאלות הגדולות שהמשימות למאדים מנסות לענות עליהן היא האם קיימים או התקיימו חיים מחוץ לכדור-הארץ, וכיום אין דרך טובה יותר לחקור זאת מאשר לשלוח בני-אדם למאדים". "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים" אייזיק ניוטון

ואיך מתקדמים הלאה? "אני חושב שהרצון להגיע למאדים הוא חלק טבעי מן הסקרנות האנושית לגלות עולמות חדשים ולחקור אותם. תמיד יהיו ספקנים שישאלו בשביל מה זה טוב, אבל המיעוט שמנסה לחצות גבולות הוא זה שמוביל את האנושות קדימה, וכאשר מבצע נועז מצליח כולם נהנים מן הפירות. אמירה זו נכונה לגבי הרבה המצאות ותגליות פורצות דרך בעבר, ולדעתי גם במקרה הזה. תחום חקר החלל וטיסות מאוישות מתפתח

5 | אבג

בדאבוס

ייסדנו את

מדינת

הסייבר

חוקרי סייבר מאוניברסיטת בן- גוריון זומנו לדאבוס כדי להרצות לפני באי פורום הכלכלה העולמי | בנושאים של בינה מלאכותית שווייץ של המזרח התיכון

World כאשר משלחת של ה- הגיעה לבאר Economic Forum שבע לפגישה עם חוקרי הסייבר באוניברסיטת בן-גוריון, איש לא העלה בדעתו שפגישתם הבאה תתקיים כעבור שבועיים בשווייץ. הועידה WEF הזמנה רשמית מטעם לפרופסורים יובל אלוביץ', ברכה שפירא וליאור רוקח מקום על במת הדוברים בפורום הכלכלה העולמי השנתי בדאבוס. יחד איתם הוזמן אולג ברודט, מנהל החדשנות של .Cyber@BGU משלחת החוקרים שלנו הייתה המשלחת האקדמית היחידה מישראל שהציגה בכנס. היא התמקדה בסוגיית הבינה המלאכותית – הטוב והרע שבה, ועתידה. הדרך היחידה להיכנס לכנס האקסקלוסיבי הזה היא כדובר או כחבר מועדון. רשימה סגורה מסוננת בקפידה על-ידי מארגני הכנס, והיא מחייבת תשלום דמי-חבר שנתיים

אבטחת מידע | 6

משטרת ישראל ומעבדות הסייבר הפועלות באוניברסיטה הקימו מרכז מחקר משותף ליישומי קרימינולוגיה חישובית. טקס חנוכת המרכז החדש התקיים בחודש שעבר בנוכחות ראשי האוניברסיטה וחוקרים מן האקדמיה ומן המשטרה. מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי, ודוד ברקת, סגן הנשיאה ומנכ"ל האוניברסיטה, חתמו על הסכם לשיתוף פעולה שיקיף חוקרי סייבר משני המוסדות. בשנים האחרונות חלה מגמת עלייה בפשיעה במרחב המקוון. ארגוני אכיפת החוק ברחבי העולם מתמודדים עם תופעות כגון פדופיליה ברשת, גניבת זהות ופעילות סחר בלתי-חוקית של יחידים וארגוני פשיעה וטרור המתפשטות בחסות הרשת האנונימית. גם בתיקי חקירה "מסורתיים" משתמשים יותר ויותר בסוגים חדשים של ראיות הנאספות מן העולם הדיגיטלי. ״פריצת הדרך בתחום הסייבר והבינה המלאכותית היא נקודת ציון משמעותית ביותר עבור רשויות האכיפה", אומר פרופ' ליאור רוקח, ראש המחלקה להנדסת מערכות מידע באוניברסיטה ומנהל המרכז החדש. "כיום אנו ניצבים לפני עוד פריצת דרך, שתספק לחוקרי המשטרה עולם ומלואו Big של כלי חקירה והעמדת ראיות, ניתוח כמויות אדירות של מידע פורנזי ( ) ומציאת תבניות נסתרות, ואף חיזוי פשיעה ומניעתה. מהפכת הבינה Data המלאכותית של השנים האחרונות תהיה בעלת משמעות מרחיקת לכת אף עבור מערכות אכיפת החוק". DNA יותר מגילוי ה- סייבר, גרסת אב״ג CSI

70- אלף יורו ותשלום כ 100- של כ אלף יורו נוספים בעד הכניסה אליו. לא בכדי נאמר על הכנס שמדובר ב"מפגש-פסגה שנתי של מיליארדרים, המסבירים למיליונרים איך מרגיש מעמד הביניים". השנה החליטו מארגני הכנס לשים דגש על נושא הסייבר, והם חיפשו חוקרים שיוכלו להשמיע בשורה מקורית למשתתפים. לאחר הפגישה עם קבוצת המחקר של הוחלט שהיא תקבל Cyber@BGU בלעדיות בכנס בתחום הסייבר. עוד הוסכם על ארבע הרצאות קצרות מפי חוקרינו: אולג ברודט, מנהל ;Cyber@BGU החדשנות של Cyber@ פרופ' יובל אלוביץ', ראש ; פרופ' ברכה שפירא, סגנית BGU דיקן הפקולטה למדעי ההנדסה; ופרופ' ליאור רוקח, ראש המחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע. הכנס העניק הזדמנות מצוינת להציג את המחקר הנעשה אצלנו לפני האליטה הבינלאומית – ראשי מדינות, מנהלי תאגידים, אקדמאים פורצי דרך ואנשי-רוח; לנהל שיחות מסדרון ולגעת בשולי גלימותיהם של אישים מרתקים, כגון ביל גייטס, אל גור ואלטון ג'ון.  לאחר החזרה ארצה התבשרו חוקרי הסייבר שלנו, כי לאור הצלחת המושב הם צפויים להיות מוזמנים כדוברים גם בשנים הבאות. החלה הספירה לאחור של שעון השלג...

נשיאת האוניברסיטה ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לאחר החתימה על ההסכם לשיתוף פעולה

7 | אבג

בר סמכא פרופ׳ דודי בר-צבי היה התלמיד הראשון באוניברסיטת בן-גוריון שלמד במסלול הישיר לדוקטורט, וכיום הוא דיקן בית-הספר ללימודי | מחקר מתקדמים על שם קרייטמן סגירת מעגל

ט בעי היה שבנו של ששון בר- צבי, שעסק כה רבות בטיפוח יחסי שכנים עם הבדואים בנגב, בהקמת מוסדות בבאר שבע ובנושאי חברה ורווחה, ימשיך את דרכו של אביו. אבל דודי בר-צבי פנה דווקא למדעי החיים, הנחקרים ונלמדים במעבדות משוכללות ללא מגע ישיר עם הציבור הרחב. לכאורה מוזר, אך כפי שמספר בר-צבי הבן: "באר שבע של תחילת שנות השישים, שנבנתה בשיטת 'עיר הגנים', הייתה עיר מרווחת מאוד עם הרבה שטחים פתוחים". כילד נמשך דודי מאוד לטבע. מאת ד"ר חנינא פורת

בזיכרונותיו מאותה תקופה שמור מקום חשוב למורה מרים צבי-רן, שעיצבה את עולמו. בסיועה ובעידודה הוא נעשה מומחה לצמחיית-הבר של ישראל בכלל והנגב בפרט. הוא השתתף פעמים רבות בתחרויות וחידונים ארציים בתקופה שנוסדה 'החברה להגנת הטבע' והיה צריך להטמיע בקרב הנוער והמבוגרים את חוקי שמירת הנוף וההגנה על פרחי- הבר. במסעות בית-הספר הוא היה רץ עם פיסות נייר ומסמן עם פתקים את שמות צמחי הבר במסלול. כשם שהאב עקב אחר החברה הבדואית המסתגלת אט אט לתנאים החדשים של מדינה מודרנית הבונה עבורם

ערים, למד בנו את התהליכים הקשורים בצמח וביכולתו להסתגל לסביבה משתנה. כשנוסדה אוניברסיטת הנגב היה ברור לדודי שהוא ילמד בה. הוא התלבט בין ביולוגיה וכימיה, וברגע האחרון בחר בביולוגיה. מורכבות ושלמות התהליכים המאפשרים את הקסם הנקרא חיים לא חדלות להדהים ולהפתיע אותו גם היום, שנה. 40- לאחר כ את התואר הראשון סיים בהצטיינות יתרה. את נושא הדוקטורט כתב בתחום הביוכימיה בהנחיית פרופ' נון שביט. בר-צבי היה התלמיד הראשון באוניברסיטת

זרקור אישי | 8

הוריו של פרופ' דודי בר-צבי, ששון ואסתר בר-צבי, שניהם חברי הפלמ"ח, היו ממייסדי מצפה רביבים בשנים ,1924 שלפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. ששון, יליד . בתחילה היה שומר שדות; הוא 1944 הגיע למצפה בשנת חבר לאריה יחיאלי, והחליפו כמוכתר רביבים לאחר שנרצח. ששון היה גם איש הש"י (שירות ידיעות של 'ההגנה') וסיפק ידיעות חשובות שסייעו לצה"ל לכבוש את באר שבע. לאחר , הוא ורעייתו השתקעו בה והיו 1948 שחרור העיר, בסתיו הזוג הראשון בבאר שבע העברית. ששון בר-צבי שירת בממשל הצבאי במגוון תפקידים עד שמונה למושל הצבאי של הנגב. מדעי החיים על-פי משפחת בר-צבי

בן-גוריון שלמד במסלול הישיר לדוקטורט. לאחר שסיים את הדוקטורט, שוב בהצטיינות יתרה, זכה במלגה יוקרתית מ'קרן חיים וייצמן' למימון פוסט- דוקטורט ונסע להשתלמות באוניברסיטת הרווארד. בסיום לימודיו באוניברסיטת הרווארד עבר בר-צבי לאוניברסיטת פנסילבניה כדי ללמוד תחום חדש באותה תקופה - ביולוגיה מולקולרית של צמחים; תחום הצטרף לסגל 1988- שהוא חוקר עד עצם היום הזה. ב מורי וחוקרי המחלקה למדעי החיים. מחקריו עוסקים במנגנונים מולקולריים המאפשרים לצמחים להתמודד עם תנאי סביבה עוינים (עקות). הוא מתמקד בעיקר ביובש, מליחות וחום, עקות שהן רלוונטיות לסביבה המדברית שאליה נולד ובה עוצבה אישיותו. מחקריו זכו בין השאר למימון של 'הקרן הלאומית למדע', 'הקרן הדו-לאומית ישראל-ארה"ב', משרד המדע ומשרד החקלאות. בחמש השנים האחרונות עמד בר- צבי בראש אחת השלוחות של מרכז המצוינות הבין- אוניברסיטאי בנושא התמודדות צמחים עם סביבה משתנה. הוא הכשיר תלמידי מחקר רבים, ופרסומיו המדעיים זכו להכרה ולציטוטים רבים. אצלנו כיהן בר-צבי בתפקידים שונים ברמה המחלקתית, ברמה הפקולטית וברמה האוניברסיטאית. מטעם משרד INN הוא היה נציג של המיזם המדע, שהכניס לראשונה את הביואינפורמטיקה לאוניברסיטאות בארץ. הוא היה יו"ר ועדת הבטיחות ויו"ר ועדת תלמידי המחקר בפקולטה למדעי הטבע, ושימש נציג בוועדות האוניברסיטאיות בתחומים אלה. לאחר שכיהן שבע שנים בוועדת תלמידי המחקר כנציג הפקולטה למדעי הטבע, נענה לפניות של חברי סגל מכל הפקולטות לרוץ לתפקיד דיקן בית-הספר ללימודי מחקר מתקדמים על שם קרייטמן. הוא נבחר, והחליף את פרופ' מיכל שפירא. "התפקיד הזה הוא החשוב ביותר בעשייה האקדמית, מכיוון שהדוקטורנטים הם לב הפעילות המחקרית באוניברסיטה", אומר הדיקן הנבחר של קרייטמן.

התמונה שבאלבום: דודי בילדותו עם אביו ששון בר-צבי, בעת שהיה המושל הצבאי של הנגב

בהמשך עבד בר-צבי בעירייה וניהל אגף. הוא למד את תרבות הבדואים והפך לבר סמכא בתחום הזה; פירסם עשרות ספרים ומחקרים, טובי החוקרים עלו אליו לרגל. הפלמ"חניק בדימוס גילה את אלבום התמונות שתיעד את ייסוד העיר בידי הטורקים ואת התפתחותה מראשית המאה העשרים ובכך תרם תרומה חשובה לתיעוד תולדותיה. הוא ייסד את 'בית יד לבנים' בבאר שבע, והיה בין מקימי הארכיון על שם טוביהו באוניברסיטה. על פעילותו זו זכה בר-צבי בעיטור "יקיר העיר".

9 | אבג

חברי הסגל האקדמי, בוגרים ודוקטורים לאות כבוד מטעם האוניברסיטה מיוחד לקוראי ‘אבג’ | מתארים את הרגעים המשמעותיים בחייהם יום העצמאות שלי

מכשירה אותו לעבודה באופן עצמאי בתחום אחריותו ומומחיותו. תחום נוסף של עצמאות אקדמית שאני נהנית ממנו הוא במיזמי סוף השנה בקורסים שאני מלמדת במסלול לתארים מתקדמים. לסטודנטים שאני מנחה יש בחירה לגבי האופן שבו יציגו את פרוייקט הסיום שלהם - כמצגת שגרתית, או כפרויקט הכולל הפעלה של הכיתה, שילוב של בישול או אפייה לתוך הפרוייקט, כתיבת שירה או ריקוד. הפרוייקטים שהסטודנטים בוחרים לעבוד עליהם בכל שנה מדהימים אותי בכל פעם מחדש וממלאים אותי אושר. זוהי חוויה עוצמתית בשביל הסטודנטים ובשבילי, והיא מדגימה איך מתן עצמאות בבחירה מניבה תוצאות יפות ולפעמים בלתי-צפויות. 

באקדמיה ישנם סוגים שונים של עצמאות. אני חוגגת את העצמאות האקדמית שלי באופן כמעט יומיומי בחיבור שיש במעבדת המחקר שלי בין חוקרות וחוקרים המגיעים מרקע קליני מבוסס היטב - למשל פיזיותרפיה ורפואה - לבין חוקרות וחוקרים מרקעים אחרים: הנדסת מכונות, תעשיה וניהול, ביו-רפואה, קוגניציה ופסיכולוגיה.  כשהצוות שלנו מתכנן אינטראקציות בין רובוטים ובני- אדם לצורך שיקום לאחר פגיעה נוירולוגית, יש לנו את כל החלקים של הפאזל: אנחנו יודעים היטב מה דרוש בשטח הקליני, כיצד לבנות את המיכשור וכיצד לעצב את החוויה של המטופל. כל אחד מחברי הצוות במעבדה שלי מומחה בתחומו (או עובד קשה כדי להיות כזה), ואני

ד”ר שלי לוי-צדק המחלקה לפיזיותרפיה

אנו מכריזים בזאת - מוסף מיוחד | 10

כדי להיות עצמאי בסביבה האקדמית של ארה”ב דרוש לא מעט כסף... למזלי המליצה עליי אוניברסיטת סטנפורד באותה שנה כמועמד לפרס החוקר הצעיר ברפואה של ,)NIH( מכוני הבריאות הלאומיים ומחלקתי גם שכנעה אותי להגיש בקשה למענק מחקר מן הקרן .)NSF( האמריקנית הלאומית למדע זכיתי בהמלצה זו על סמך שיטה חדשה לניתוח נתונים בתחום הרפואה שמגיעים ממקורות שונים לאורך זמן מחולים כרוניים, שפיתחתי בעבודת הדוקטורט שלי. בשבוע אחד, קרוב ליום העצמאות הישראלי, זכיתי בשני המענקים, ובמימון עבורי ועבור תלמידי מחקר שיעבדו אתי בחמש השנים הבאות. רק אז חשתי שסוף סוף יצאתי לחופשי – כלומר, אני יודע בדיוק מה ברצוני לעשות, וביכולתי לעשות זאת. ואמנם, בחמש השנים הבאות, כחבר סגל מן המניין בסטנפורד, התמקדתי בחקר כל הבעיות שרציתי לחקור ואשר שימשו כבסיס לקריירה האקדמית שלי במשך שנים רבות. ואז חשנו, אשתי ואני, שעלינו לגדל את ילדינו בישראל, ולכן חזרנו לארץ. המעגל נסגר עם חזרתי לאוניברסיטת בן-גוריון. היום כבר אינני בטוח: האם באמת אפשר לצאת אי פעם לחופשי? או שבמובן מסוים, לאדם שמרגיש צורך לדעת עוד ועוד על העולם ולהבין אותו אין בעצם אף פעם חופש אמיתי מן החובה הפנימית לעצמו, להמשיך ללמוד ולהעביר את הידע לאחרים? ואולי, בזכות מזלי והזכות שניתנה לי להיוולד במדינה דמוקרטית בחצי השני של המאה העשרים ולקבל השכלה גבוהה, הייתי בעצם תמיד עצמאי, במובן החשוב ביותר, ולא הבנתי זאת? ובכן, כמו שמן הסתם היה מסכם זאת הפילוסוף רנה דקארט, לפחות אני עצמאי לחשוב את כל המחשבות

שלנו סיים את לימודי הרפואה ואת הבחינות המסכמות ויצא לכאורה לחופשי, לתחילת הסטאז’ שלנו כרופאים צעירים, לא חשתי את תחושת החופש שהרבה מחבריי ללימודים חשו. לא הייתי בטוח אם אמנם סיימתי כברת דרך משמעותית או שכלל לא התחלתי ללכת בה. לכן ביליתי את חצי השנה עד לתחילת הסטאז’ בקורסי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, ובזכותם העמיקה בי עוד יותר ההבנה שנועדתי למסלול אחר. גם לאחר סיום הסטאז’ לא חשתי עדיין את תחושת החופש של רוב חבריי למחזור. את שירותי הצבאי התחלתי כרופא בחטיבת ‘גולני’, אבל הצלחתי לשכנע את חיל הרפואה שעדיף יהיה, הן עבורי והן עבור הצבא, למנות אותי לראש מדור מיחשוב ולאפשר לי ללמוד לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. ההימור השתלם לשני הצדדים: ענף מידע הוקם בחיל הרפואה והונח הבסיס לסדרת מערכות מיחשוב, שקיימות היום כדבר שבשגרה, כגון התיק הרפואי האלקטרוני ומערכת ויסות נפגעים בשעת חירום. אבל גם בסיום שירותי בצבא, שבעקבותיו הייתי לכאורה שוב עצמאי וחופשי לקביעת גורלי, הרגשתי שרק התחלתי את דרכי. התקבלתי, עם מלגה, ללימודים באוניברסיטת ייל שבארה”ב, ובה סיימתי תואר שני בתחום מדעי המחשב בקבוצת הבינה המלאכותית והרובוטיקה. הרגשתי שאני מתקרב לתחום המתאים לי, אבל עדיין לא באופן ממוקד. רק כשעברתי לאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, לקבוצת הבינה המלאכותית ברפואה, ידעתי שהגעתי למקום הנכון. לאחר סיום הדוקטורט בסטנפורד נשארתי שם כחוקר בכיר. לכאורה, עתה הייתי אמור להיות באמת עצמאי וחופשי לבחור את דרכי, אבל עדיין לא יכולתי להתמקד רק במה שרציתי:

פרופ' יובל שחר המחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע

הרהרתי מעט בשאלה, מתי באמת אדם יוצא לחופש ולעצמאות. ובכן, האמת מורכבת יותר ממה שחשבתי בעבר. את הקריירה האקדמית שלי התחלתי בעתודה האקדמאית, כתלמיד בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנה הראשונה למדנו באולמות ההרצאה של מדעי הטבע בקמפוס הר הצופים. הרבה מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אך גם פסיכולוגיה וסוציולוגיה.בשנה השניה, כבר ב'הדסה עין כרם', גולת הכותרת הייתה קורס האנטומיה המיתולוגי, שהתנהל באולמות ניתוחי גופות מלאי ריח פורמלין. השנה השלישית הייתה שנה של ביוכימיה קלינית, פתולוגיה, ופיזיולוגיה של מערכות גוף שונות; ואז היו שלוש שנים קליניות במחלקות השונות בהדסה. את לימודי הרפואה עברתי עם רגשות מעורבים. מלכתחילה התלבטתי בין לימודי רפואה לבין לימודי מתמטיקה בשילוב עם מה שהיה אז מדעי המחשב בחיתוליהם. לכן המשכתי לקחת בכל הזדמנות שנקרתה לי גם קורסי מתמטיקה ומחשבים. וכך, כשמחזור תלמידי הרפואה

האלה.

המשך בעמוד הבא »

11 | אבג

יום העצמאות שלי

עם השהיה, בדומה למה שמרגישים כשעובדים עם מערכת הפעלה מרחוק - המפעיל מזיז רובוט ששולט על רובוט אחר שנמצא במרחק רב ממנו, והרובוט מחזיר מידע על הכוחות מן הסביבה שפועלים עליו. עמיתיי ואני גילינו שבמצב זה אנחנו חשים שהחפצים שאנחנו נוגעים בהם יותר רכים ממה שהם באמת. תוצאה זו ותצפיות נוספות גרמו לנו להסיק שהמוח לא מסוגל לייצג השהיה כהזזה של הכוחות בזמן. לפני שלוש שנים גילינו כי האשליה של מגע בחפצים יותר רכים לא פוגעת בפעולה המוטורית המעורבת בעת המגע בחפץ - הופתענו לגלות שהמוח בעצם מסוגל לייצג זמן כדי לשלוט על תנועות. אני מקווה שההבנה הזאת, שיש פער בין תפישה ליישום, תעזור לנו לבנות את המערכת המתאימה ביותר לניתוחים בסיוע רובוט. מערכת זו תאפשר בעתיד לבצע ניתוחים מורכבים, הדורשים מן המנתח להרגיש את מגע הרקמה של החולה גם כשהוא נמצא במרחק אלפי קילומטרים ממנו. תחושת עצמאות מחוץ למחקר מתקשרת אצלי לריצת בוקר, המאפשרת התנתקות זמנית מן התלות במחשב לטובת שחרור המחשבה.

קרניאל ז"ל, לביקור מחקר במכון השיקום של שיקאגו במעבדתו של פרופ' סנדרו מוסא איוולדי - אחד החוקרים הבכירים בעולם בתחומנו. באותו שלב לא חשבתי על קריירה במחקר, אבל הכול היה חדש ומרגש, ואז נדבקתי בחיידק. היום סנדרו הוא שותף שלי למחקר, ואני ממשיכה ללמוד ממנו המון. המאמר הראשון שלי: כשראיתי את שמי בראש מאמר מדעי וידעתי שאני אחראית על העבודה הזאת מתחילתה ועד סופה חשתי תחושה משונה, כי אז עדיין לא אהבתי לכתוב. מאז פרסמתי עוד מאמרים והתאהבתי בכתיבה. היציאה לפוסט-דוקטורט בסטנפורד: זו הייתה יציאה לעולם הגדול ולתחום מחקר חדש. בדוקטורט עסקתי בחקר המוח בעזרת רובוטים, וכשיצאתי לפוסט נחשפתי בעצם בפעם הראשונה למחקר בתחום הניתוחים הרובוטיים ועבדתי עם מנתחים. הגעתי למדינה אחרת, למעבדה חדשה, והייתי צריכה להוכיח את עצמי. זה היה מפחיד, מאתגר, אבל גם בונה ביטחון. תגלית מפתיעה: אחת השאלות שעליהן אני מנסה לענות במחקר שלי היא איך המוח שלנו מעבד מידע

ד״ר אילנה ניסקי המחלקה להנדסה ביו-רפואית

במחקר כל יום הוא קצת יום עצמאות. במחקר ובהוראה באוניברסיטה כל יום אני לומדת משהו חדש. עצם הרעיון שאני יכולה להעלות השערה, לבדוק אותה ולגלות משהו שלא היה ידוע לפני כן מספק תחושת עצמאות שכנראה קשה לחוות בתחומים אחרים.  ואף-על-פי-כן אני חושבת על כמה נקודות הראויות לציון: נסיעת המחקר הראשונה שלי לחו"ל: מיד עם סיום התואר הראשון שלח אותי המנחה שלי, פרופ' אמיר

אנו מכריזים בזאת - מוסף מיוחד | 12

פרופ’ אילן דינשטיין ראש המרכז לחקר האוטיזם בנגב

את העבודה הזאת כראוי יש צורך בהרבה שיתופי פעולה עם רופאים וחוקרים מתחומים אחרים, וביניהם גנטיקה, ביולוגיה מולקולרית והנדסה ביו-רפואית. לכן ברגע שהגעתי לאוניברסיטת בן-גוריון חיפשתי שותפים, ומצאתי את ד”ר גל מאירי, פסיכיאטר הילדים של המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, את עידן מנשה, אפידמיולוג וגנטיקאי, ואת חוה גולן, פיזיולוגית וביולוגית תאית. הקליק היה מהיר. זה נכון מה שאומרים, בנגב האנשים יותר נחמדים. אנחנו עובדים על מחקרים שונים בתחום האוטיזם כבר כמעט חמש שנים. במשך התקופה הזאת השותפות התחזקה. נהיינו חברים, גייסנו כספים, בנינו תשתיות משותפות, והיום יש לנו מאגר המידע 500- הגדול ביותר בארץ שכולל כ ילדים עם אוטיזם. הקמנו מרכז מחקר אוניברסיטאי לאוטיזם עם עוד הרבה שותפים טובים משני צידי הכביש החוצה את האוניברסיטה בשדרות בן-גוריון. .)www.negevautism.org( במקביל לפריחה המדעית הזאת קרה תהליך שבעיניי חשוב עוד יותר. בעקבות השותפות עם גל ועוד רופאים בסורוקה נחשפתי לעומסים הנוראים של הצוותים הקליניים ולקשיים שאיתם מתמודדות משפחות

המטופלים. כיום ילד שמגיע עם חשד לאוטיזם נאלץ להמתין חודשים לאיבחון וכשנה להתחלת הטיפול, בגלל מחסור במטפלים ובמסגרות טיפוליות הולמות בנגב. זה מצב בלתי-נסבל כשמדובר בתסמונת שבה טיפול מוקדם הוא קריטריון בסיסי לפרוגנוזה טובה. המצב הזה דחק בנו לבנות תוכנית להקמת מרכז אוטיזם שישלב טיפול קליני ומחקר מדעי תחת קורת גג אחת, מרכז שיהווה תשתית מבנית ומסגרת ארגונית לעשרות מטפלים שיעבדו עם מאות ילדים. עם התוכנית הזאת יצאנו למסע מול הנהלת האוניברסיטה ועיריית באר שבע. לשמחתנו, בראש שני המוסדות האלה עומדים היום אנשים נפלאים עם ראש פתוח וציונות בן-גוריונית אמיתית. אני מדמיין שבעולם ישנם כמה תורמים שיסכימו לממן פרויקט חשוב כל-כך. מובן שמצפה לנו עוד הרבה עבודה: יהיו בתוכנית שינויים, ניתקל באתגרים שונים, ואולי התוצר הסופי יהיה קצת פחות נוצץ. אבל למדינת ישראל 70- ביום העצמאות ה אני מלא אופטימיות שנצליח לעשות שינוי רציני בדרום, ובאר שבע תהיה מקור של גאווה על מצוינות קלינית ומחקרית בתחום האוטיזם.

השנה הועליתי לדרגת פרופסור-חבר באוניברסיטה שבה גם אבא שלי היה פרופסור. כשהייתי צעיר לא האמנתי שאלך באותה הדרך. והנה, נסגר המעגל ואני מאושר. זאת זכות גדולה להיות דור שני ב"עסק המשפחתי". אני מאושר כי אני מרגיש שהעבודה שלי היא הכי טובה בעולם. אבא בחר נכון. הצירוף של עצמאות ניהולית, חופש אקדמי וביטחון תעסוקתי הוא שילוב מנצח. כשחושבים על זה, מוזר שפרופסורים לא מחייכים יותר. אז מה עושים עם כל הטוב הזה? משתדלים להעביר אותו הלאה. בשנים האחרונות גיליתי שלפרופסורים באוניברסיטה יש יותר כוח ממה שחשבתי. לוקחים אותנו ברצינות גם מעבר לכותלי הקמפוס, וזה מאפשר לנו להשפיע על תהליכים חשובים שקורים מחוץ לאקדמיה. בסיפור האישי שלי ההזדמנות צצה סביב המחקרים שלי ושל עמיתיי בנושא האוטיזם. במעבדה שלי במחלקה לפסיכולוגיה, יחד עם קבוצת סטודנטים נפלאה, אנו חוקרים את הפעילות העצבית ואת מבנה המוח של ילדים ומבוגרים עם אוטיזם. אנחנו רוצים להבין למה ילדים מסוימים מפתחים אוטיזם ואחרים לא, מה הם התהליכים המוחיים הגורמים להתפתחות אוטיזם, ואיך אפשר להשפיע עליהם. כדי לעשות

המשך בעמוד הבא »

13 | אבג

יום העצמאות שלי

כתבתי ופרסמתי שני ספרי לימוד בתחום הזה – בעברית. כיום הם בעצם ספרי הלימוד היחידים בתחום ההרדמה הכתובים בעברית; דורות של סטודנטים לרפואה ישראלים לומדים לפיהם. במהלך הקריירה שלי פרסמתי יותר מאמרים בתחום ההתמחות 120- מ שלי. את מחקרי החשוב ביותר תיארתי ) STRESS במאמר שעסק בחרדה ( המקצועית של הרופא המרדים. ממצאי המחקר העלו שאחוז גבוה של רופאים מרדימים סובל מחרדה שמקורה בהיבטים הקשים של המקצוע. הוכח גם שאפשר לגלות את המועמדים להיתפס לחרדה על-ידי מדידת רמת הקורטיזול ברוק שלהם – בדיקה יחסית פשוטה ולא פולשנית. ולבסוף העצמאות האישית שלי: זכיתי בה ברגע שעליתי ארצה, ב"ליל אוקומוטו" (אני מקווה שעוד זוכרים היום את הטבח בשדה התעופה לוד ). באותו לילה החלטתי 1972 בסוף מאי שזאת היא הארץ שלי: כאן אחיה, כאן אשאר וכאן אקבר. ההחלטה הזאת התחזקה בלבי יחד עם היכולת לחיות ולפעול על-פי עקרונותיי. לכן בשבילי כל יום עצמאות הוא חגיגת "יציאת מצרים" - הגעה לחוף המבטחים, ארץ ישראל.

שם הייתי מנהל יחידה רפואית שאני הקמתי אותה, ולעבור עם כל המשפחה לנגב היא נקודת ציון חשובה מאוד בחיי, ועד היום אני חושב שהיא הייתה נבונה. עצמאות בקריירה המדעית: לא קל להפוך פעם נוספת לרופא מתמחה לאחר ששנים רבות פעלת כרופא ראשי והיית מנהל יחידה בבית- חולים ישראלי. ואף-על-פי-כן כמה שנים לאחר עלייתי ארצה היה ברור לי שחסרה לי חשיפה יותר משמעותית לרפואה המודרנית. לרופא מתמחה 42 כך הפכתי בגיל בבית-החולים הגדול ביותר של קנדה, ושם עבדתי יותר קשה מכל הרופאים הצעירים שעבדו איתי. הייתי רחוק ממשפחתי, אבל התקופה ההיא נתנה לי את הביטחון להמשיך לפעול בתחום הקשה של הרדמה וטיפול נמרץ. עצמאות הוראתית ומחקרית: ביום הראשון שהתחלתי את הפעילות ההוראתית שלי בפקולטה למדעי הבריאות גיליתי שלומדים את מקצוע ההרדמה והטיפול הנמרץ מספרים שהיו כתובים בשפה האנגלית. זה הפך מיד לאתגר. במשך השנתיים הראשונות שלי כמרצה בבאר שבע

פרופ' אמריטוס גבריאל גורמן הפקולטה למדעי הבריאות

עצמאות אישית: התחלתי את לימודי 22 , ברומניה. בגיל 16 הרפואה בגיל כבר הייתי רופא מתמחה בתחום ההרדמה והטיפול הנמרץ. המקצוע הזה דורש יכולת להתמודד לבד עם בעיות דחופות שלא פעם מסכנות את חיי החולה. לכן עצמאותי האישית הייתה תמיד משולבת עם עצמאותי המקצועית. כל חיי קיבלתי החלטות גורליות בנוגע לחולים שלי, וגם בנוגע אליי. החלָטָתי לעלות ארצה, למרות הסכנות הכרוכות בזה בגלל השלטון הקומוניסטי ובניגוד לדעת הוריי, היא דוגמה לכך. החלָטָתי לעזוב את חיפה,

אנו מכריזים בזאת - מוסף מיוחד | 14

הם אמרו לו שהוא יכול לשלוח אותי ראשון לכל משימה בלי להסס. הם יידעו להתמודד. הוריי חינכו אותנו לאהבת הארץ, לאהבת אדם ולדרך ארץ. הם לא חינכו אותנו לגדל ילד עם צרכים מיוחדים. הדור של הוריי לא ממש ראה את הקשר בין העצמאות ליחס לחלש ביותר בינינו. מבחינתם, אתוס העצמאות נקנה בגבורת מלחמה וגבורת עשייה. מבחינתם, הערך שלך נמדד אך ורק בדבר אחד – ביכולתך לתרום. לתרום לחיזוקה של המדינה בכל תחום: בביטחון, בכלכלה, בתרבות, במדע, בחקלאות וכו’. אם יכולתך לתרום היא אפס, אתה חסר ערך. ואם אתה חסר ערך, אתה ראוי לרחמים אבל אתה לא חלק מאתוס העצמאות. הזיכרון הוא המגדיר החשוב ביותר של מהותנו. אם נמחק לעצמנו את הזיכרון לא נדע לומר מי אנחנו, מה מהותנו ומה אנו עושים על פני האדמה. במובן זה, ההוראה בהגדה של פסח, “והגדת לבנך ביום ההוא”, היא למעשה צו קיומי להבטחת עתידנו מדור לדור, היא חיונית בתהליך אתוס העצמאות, תהליך הפיכתו של עם עבדים לעם לבטח ישכון. אבל מה אם בנך הוא זה שאינו יודע לשאול? או אולי הוא דומה לערן בננו, שנולד עם פיגור קשה ומעולם לא אמר שנותיו? 23 אפילו מילה אחת בכל תשובת ההגדה היא “את פתח לו”. לא נאמר “את התבייש בו”, או “את בודד אותו” או “את הרחק אותו”. להיפך. הוא יושב איתנו בליל הסדר, הוא חלק

מאיתנו. כלומר, עלינו האחריות לשלב גם את החלש ביותר, הפגוע ביותר בעולמנו. לפתוח לו פתח של תקווה. ארבעת הבנים שעליהם מדברת ההגדה – החכם, הרשע, התם, וזה שאינו יודע לשאול - הם ביטוי מטאפורי לעם כולו, מזקן ועד טף, החל בחכם, שהוא בעל יכולות אישיות גבוהות, עובר לרשע, שתמיד קורא תיגר על דרך הישר, עובר לתם, שהוא הנאיבי הניתן לתמרון, וגומר בזה שאינו יודע לשאול, שתלוי תלות מוחלטת בחסדינו. זה שאינו יודע לשאול מבטא יותר מכולם את העדר העצמאות שבו הוא מצוי, את התלות בחסדי הפסוק “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים” מופיע בתנ”ך שוב ושוב. פירושו הוא חיוב הזיכרון ככלי מרכזי לעיצוב המורשת, ובצמוד אליו תיאור מצב העבדות, שהוא העדר עצמאות. מכאן שנוכחותו ותפקידו של זה שאינו יודע לשאול הם להיות עמוד הענן המצפוני שלנו. זה המעניק לנו פרופורציות  בחיים. זה המזכיר לנו בכל רגע מחיינו כמה יקרה העצמאות שהוא לא התברך בה. הוא זה שאומר לנו בדממה צועקת “אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו”. הוא זה שהכי קל להתעמר בו, להפלות אותו, לקפח אותו. הוא זה שנוכחותו עשויה להביא אותנו למדרגת הגבורה הגבוהה ביותר, גבורת כיבוש היצר. נוכחותו היא מבחן לאנושיותנו ולערבותנו זה לזה. הוא זה שמבטא יותר מכול את מצב העבדות, ולכן ככל שנעשה יותר עבורו, נהיה יותר ראויים לעצמאות. ככל שנעשה יותר עבורו יהיו בנו יותר כוחות נפש לערוב זה לזה. ככל שנעשה יותר עבורו תהיה בנו יותר אהבת אדם, שהיא הכוח הגדול ביותר כדי להבטיח את עצמאותנו.

האלוף (במיל.) דורון אלמוג דוקטור לאות כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון

אחרים.

לערן בננו, הנושא את שמו של ערן אחי שנהרג במלחמת יום הכיפורים, לא הייתה שום עצמאות. הוא נולד עם פגיעה מוחית קשה והיה תלוי תלות מוחלטת באחרים. הוא לא היה מסוגל לעשות שום דבר בכוחות עצמו: לא לדבר, לא להתרחץ לבד, לא לאכול בכוחות עצמו. כל נוכחותו הייתה חידה. הוא כאילו נמצא כאן בשביל דבר אחד בלבד – לבחון את מידת האנושיות שלנו. לבחון את ערכינו. לבחון בעצם נוכחותו האם הביטוי ‘כל ישראל ערבים זה לזה’ הוא אמירה אמיתית או קלישאה ריקה. האם הפסוק ‘ואהבת לרעך כמוך’ הוא אמיתי או שקרי. ערן היה המורה הגדול שלי למרות שמעולם לא קרא לי אבא ולא יצר קשר עין איתי. ערן שנים אבל הוא ממשיך 11 איננו איתנו כבר להדריך את דרכי בעולם הזה. הוריי נולדו בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. הם רקדו הורה ברחובות . הם דור מגש הכסף. 1947 בנובמבר 29- ב במחיר דמים כבד הם העניקו למדינת ישראל את עצמאותה. רבים מחבריהם נפלו במלחמת העצמאות. מבחינתם, הדבר הקדוש ביותר היה עצם קיומה של המדינה היהודית היחידה בעולם. בשביל קיומה הם חינכו אותנו להקרבה, לחירוף נפש, למוכנות לתת את חיינו למענה. שנתיים לאחר נפילתו של ערן אחי במלחמת יום הכיפורים התלבט מפקד חטיבת הצנחנים מתן וילנאי האם למנות אותי למפקד סיירת הצנחנים בגלל היותי בן למשפחה שכולה. ביקשתי ממנו שידבר עם הוריי. הם אמרו לו שאם כל משפחה שכולה תאמר שבניה האחרים לא צריכים לשרת בקרבי, אנחנו לא נשרוד כאן.

המשך בעמוד הבא »

15 | אבג

יום העצמאות שלי

להקנות לסטודנטים שלי. בעבודה הטיפולית אני נפגשת פעמים רבות עם הורים וילדים חסרי עצמאות. אנשים הכבולים בקשיי היומיום חשים שהם מצויים במצבי תלות קיומיים ובמציאות משתקת. לפני שלוש שנים, כשחזרתי משבתון בארה"ב, פיתחתי תוכנית שמטרתה לעזור להורים להבין טוב יותר את ילדיהם. במסגרת המפגשים, ההורים לומדים דרכים חדשות להבנת הקשר בין רגשות, מחשבות והתנהגות ומפתחים יכולת התבוננות (יכולת רפלקטיבית) במצבים הפנימיים של הילדים ושל עצמם בקשר הזה. התוכנית הזאת מסייעת להורים לפתח מרחב פעולה עם ילדיהם ואני רואה בה כלי לקידום העצמאות ההורית. ואחרי שאמרתי כל זאת, ישנה גם העצמאות האישית בחיי המשפחה. השילוב בין אימהות וקריירה הוא אבן-יסוד בעצמאותי האישית. יש לי הזכות להיות אמא לשלושה ילדים ובד בבד להיות אשת אקדמיה וטיפול. את יכולתי לשלב אימהות וקריירה מאפשרת לי השותפות המלאה שיש לי עם בן זוגי בטיפול בילדינו. שהרי פרויד אמר ש"אהבה ועבודה הן הבסיס לאנושיות". של מדינתנו 70- ביום העצמאות ה אני מאחלת לכולנו שנצליח להיות הורים טובים ויחד עם זאת נממש את עצמאותנו בלימודים ובעבודה יצירתית.

שיסייעו להם. עם הזמן, ככל שעבודתי עמם העמיקה, הבנתי שהחיילים האלה באו ממשפחות קשות-יום, "משפחות במשבר". הבנתי אז כמה קשה לשנות אדם מבוגר וכמה חשוב להתמקד בעבודה עם ילדים בגיל הרך, תקופה שבה אפשר עדיין ליצור שינויים משמעותיים. זה היה בשבילי רגע מכונן. החלטתי אז ללמוד באוניברסיטה פסיכולוגיה, ובלימודים מתקדמים להתמקד בפסיכולוגיה התפתחותית. אלה היו ניצני העצמאות המקצועית שלי. שנים לאחר שקיבלתי 25 , כיום המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת בן-גוריון. לאחר שנים רבות של לימודים באוניברסיטה, כולל University- דוקטורט בבריטניה ב והתמחות מקצועית of Surrey בבית-חולים ברזילי ובמרכז הרפואי סורוקה, הגעתי לעצמאות מקצועית. אני עומדת ברשות עצמי ויכולה להוביל ולחדש בתחומי מומחיותי. אני משלבת מחקר, הוראה וטיפול, והשילוב הזה הוא הבסיס לעצמאותי המקצועית. אני רואה בידע את אחד מאבני היסוד לעצמאות. בזכות הידע שרכשתי לאורך השנים יש לי עצמאות מחשבתית, וזאת אני משתדלת החלטה זו, אני פסיכולוגית התפתחותית מומחית וראש

ד"ר נעמה עצבה-פוריה המחלקה לפסיכולוגיה

כשהתבקשתי לכתוב על העצמאות האישית שלי התלבטתי בשאלה הבסיסית מהי עצמאות. לפי מילון אבן-שושן עצמאות היא "עמידה ברשות עצמו, אי- תלות באחרים, אוטונומיה". כחברת סגל אקדמי, פסיכולוגית, אם ורעיה, תפקידים תובעניים ורווי מחויבויות, נשאלת השאלה האם ניתן בכלל להיות עם עצמאות אישית. למרבה ההפתעה (ואולי לא) תחושת העצמאות שלי מקורה בשירותי הצבאי. בצבא הייתי מש"קית וקצינת הוראה (ובהמשך מפקדת יחידת הסברה). לימדתי חיילים שלא ידעו קרוא וכתוב ולא ידעו לבצע פעולות חשבון בסיסיות. מדובר בצעירים שהיו תמיד תלויים באחרים

אנו מכריזים בזאת - מוסף מיוחד | 16

מאמרים בעיתונים מובילים בתחום המחקר החדש. המסע לאופק מדעי חדש: החלום שלי התגשם כשהגעתי מן ההשתלמות בארה"ב חזרה לישראל והקמתי באוניברסיטה קבוצת מחקר. החופש לבחור נושאי מחקר היה משמעותי עבורי. זהו השלב שבו לראשונה יצרתי קרקע פוריה למחקר פורץ דרך. בשנים אלה חקרנו, אני ותלמידיי, את הקשר בין סוכרת מבוגרים למחלת הפרקינסון ומחלת האלצהיימר. בעזרת כלים חישוביים עקבנו ברמה מולקולרית אחר הקשר בין החלבונים האחראים על מחלות אלה כדי להבין את המנגנונים המקשרים בין המחלות. עצמאות מחקרית לסטודנטיות ולסטודנטים: לסטודנטים ולסטודנטיות שלי בקבוצת המחקר אני מאפשרת לשאול שאלות, ליזום מחקרים הקשורים בנושאי המחקר שלהם, לנסות ולהתנסות. מטרתי כמנחה היא לחנך דור צעיר של מדענים ומדעניות שיחשבו "מחוץ לקופסה" ולא יעבדו כמו רובוטים. חודש אייר בכלל ויום העצמאות בפרט מיוחדים עבורי. נולדתי שלושה ימים אחרי יום העצמאות של מדינת ישראל בחודש אייר, ובחודש אייר הועליתי לדרגת פרופסור-חבר.

פרופ' יפעת מילר המחלקה לכימיה

פרופ' יבחר גנאור המחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה

עצמאות אישית: הוריי עודדו אותי מגיל די צעיר להיות עצמאית. גדלתי במושב אשתאול, כך שעצמאות וחופש היו משהו שנולדים לתוכו. תמיכת הוריי ונכונותם לתת לי לבחור ולהחליט בשלבים השונים בחיי תרמו רבות לאושר שלי בכלל ולקריירה המדעית בפרט. עצמאות בקריירה המדעית: הייתה לי הזכות להיות דוקטורנטית של פרופ' בני גרבר. הוא נתן לי חופש לבצע מחקר באופן עצמאי, לכתוב מאמרים וליצור שיתופי פעולה עם חוקרים בינלאומיים. רכשתי כלים לעצמאות מדעית, והם עזרו , ארה"ב. NIH- לי בפוסט-דוקטורט ב המעבר לפוסט-דוקטורט היה חד, מכיוון שבו עסקתי בנושא שונה לחלוטין מנושא התיזה של הדוקטורט. העצמאות שרכשתי במהלך הדוקטורט סייעה לי לפרסם

מפתח העצמאות אֶחָד אֶחָד בִּזְמַנּוֹ, כֻּלָּנוּ עָזַבְנוּ. הַבְּכוֹר לְעוֹלָמִים, וְהָאֲחֵרִים אִישׁ לְעוֹלָמוֹ וּלְחַיָּיו. עָזַבְתִּי בְּקַלּוּת, לֹא הָפַכְתִּי לִנְצִיב מֶלַח, שָׂמֵחַ לִבְנוֹת לְעַצְמִי עַצְמָאוּת וְחַיִּים. רַק הַיּוֹם, כְּשֶׁיְּלָדַי עוֹמְדִים בַּפֶּתַח, אֲנִי מַתְחִיל לְהָבִין כַּמָּה מַנְעוּלִים נָעַל מַפְתֵּחַ הָעַצְמָאוּת שֶׁלִּי.

המשך בעמוד הבא »

17 | אבג

יום העצמאות שלי טובה ומתגמלת, ושהמיקרוסקופיה האלקטרונית תאפשר לי להשיג

שלי, פרופ' רשף טנא ממכון וייצמן, ניסה לעזור, אבל גם כשיישמתי את עצותיו לא הצלחתי, ובמשך חודשים ארוכים לא היתה כל התקדמות. בהתחלה גרמו לי הכשלונות החוזרים להיות פשוט חסרת מוטיבציה, אבל לאחר מכן התחיל להצטבר אצלי לחץ והרגשתי שאני מוכרחה למצוא פתרון שיאפשר לי לסיים את הדוקטורט. אפילו נשבעתי לעצמי שרק אסיים את הדוקטורט, ולעולם לא אעסוק שוב במדע. בסופו של דבר, אחרי שנואשתי מן הסינתזות, החלטתי להתרכז באיפיון, ובאופן ספציפי במיקרוסקופיה אלקטרונית. באחת מפגישות העבודה שלנו סיפרתי על זה לרשף. בהתחלה הוא לא אהב את הרעיון, הוא טען שהוא מתמקד בסינתזות ואילו אני רוצה ללכת לתחום שהוא לא יוכל לייעץ לי בו. התפתחה בינינו שיחה לא קלה שבה הטחתי בו שעליי למצוא דרך חדשה,

הישגים במקום שהסינתזות לא עולות יפה. בהתחלה הוא הסתייג, אחר-כך נשען אחורה וחייך, ואמר לי: "עכשיו התחלת להיות עצמאית, וכמנחה אני מעדיף להתמודד עם תלמידי מחקר טובים שרוצים לחצוב להם דרך משל עצמם". הוא הבטיח (וקיים!) לתת לי את כל העזרה האפשרית – לממן כמעט כל פנטזיה מדעית שהיתה לי, לדחוף, להרים טלפונים, וליצור קשרים, אבל הודיע לי שמעכשיו אני ברשות עצמי ועלי לסיים את הדוקטורט בעצמי. הוא גם אמר לי שאני מסוגלת לעשות זאת, ושהיום התחלתי דרך חדשה כמדענית. מאז דיברנו הרבה על היום ההוא, ואני תמיד מודה לו. לסטודנט לא קל לצאת לדרך עצמאית, למרצה קשה לשחרר סטודנט לצאת לדרך עצמאית, אבל התהליך מל וה משני הצדדים בהמון סיפוק.

פרופ' מאיה בר-סדן המחלקה לכימיה

כשהגעתי לאמצע הדוקטורט שלי, פחות או יותר, חוויתי תקופה ארוכה של תסכול. בשלבים מסוימים אפילו חששתי שלא אצליח לסיים את הפרויקט, והיה נראה שכל דבר שאני מנסה מסתיים בכישלון. המנחה

אנו מכריזים בזאת - מוסף מיוחד | 18

נתן לי להחזיק את הדגל, ואני, ילד עם מכנסיים קצרים, הייתי נרגש מגודל המעמד. עברנו במחנה שנלר וברחובות הראשיים של העיר, והייתי המאושר באדם. יום עצמאות אחר שנצרב בתודעתי מסיבות שונות לגמרי היה .ביום ראשון בערב הייתי 1990 בשנת אמור להדליק משואה בהר הרצל, ובמוצאי שבת אחרי ההבדלה פרצה פתאום להבה אדירה אלינו הביתה. מאוחר יותר התברר שאנשי הימין הקיצוני, "הסיקריקים", הציתו את דלת ביתנו. 'בגלל מה שעשיתי נגד המדינה' בית-הדין שלהם החליט לשרוף אותי חי. בני אברהם, שכיום הוא חוקר במכונים לחקר המדבר בשדה בוקר, גילה תושיה, לקח שמיכה וחנק את האש. וכך ניצלו .1990 חיינו ביום העצמאות של לבי, ולא לאישה שאחרים היו עלולים לבחור בשבילי. לאחרונה הוענק לד"ר יצחק אות הבוגר לשנת תשע"ח. בהנמקות להענקתו נכתב: "לאות כבוד למפקד הרפואה של פיקוד דרום, שמשכיל להצעיד את מערך הרפואה הצבאי להענקת טיפול מתקדם ומיטבי; לבוגר בית-הספר לרפואה והמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, רופא קרבי, כירורג ומנהל רפואי מצטיין ומסור, לאות הוקרה על התפקידים הצבאיים שמילא ברגישות ומקצועיות, לרבות תחת אש, ועל שהוביל משלחות הצלה וסיוע ברחבי תבל; ומתוך הערכה עמוקה למי שהיה לרופא הראשון בן העדה האתיופית בישראל, ומהווה דוגמה ומופת להתמדה, תעוזה ומחויבות עצמית'".

אחרי מלחמת יום העצמאות היה מצעד צבאי בירושלים. המצעד עבר ברחוב יפו, ובן-דודי, יהודה אזולאי, היה כבר אז חייל אמיץ בחיל הקשר. הוא היה אמור לנסוע בג’יפ עם דגל חיל הקשר, יחד עם הנהג ועוד שני חיילים לפניו ושניים מאחוריו. הייתי בן שש או שבע ובאותם ימים הונהג קיצוב. למשפחתי הייתה חנות, סניף של תנובה בשכונת גאולה. בבוקר יום המצעד הגיע אלינו בן-דודי עם הג'יפ ועם שלושת חבריו ליחידה. הם עצרו ליד הבית שלנו וחנו שם, ואז נכנסו אלינו הביתה. אמי הכינה להם ארוחת בוקר על טהרת מוצרי החלב, חביתה וקפה מועשר בחלב מלא. אחרי הארוחה הם לקחו אותי לסיבוב בג'יפ. היינו ארבעה אנשים על הג'יפ הדוהר. בן-דודי את העצמאות והחופש מסמל 3- בעיניי רגע עלייתי ארצה ב , חול המועד פסח. 1991 במארס העלייה לישראל הייתה בשבילי שחרור מכבלי משטר קומוניסטי דכאני שאילץ אנשים צעירים לצאת למלחמת אזרחים ולהרוג צעירים אחרים. את העצמאות האישית שלי בקריירה הרפואית חשתי כשניתחתי את המטופל הראשון שלי בלי תמיכה והדרכה של הרופא שהנחה אותי בתקופת הסטאז'. לאורך הקריירה הצבאית עמדתי באתגרים לא פשוטים, אבל את כובד האחריות הרגשתי כאשר מפקדיי הפקידו בידיי את תחום הרפואה בפיקוד הדרום. עד היום אני משתדל להיות ראוי לאמון שניתן בי. בחיי הפרטיים חשתי את עצמאותי כאשר נישאתי לבחירת

הסופר חיים באר פרופסור במחלקה לספרות עברית

ד"ר אבי יצחק בוגר בית-הספר לרפואה על שם גולדמן

19 | אבג

מתוך “צינורות” בהוצאת עם עובד, מיוחד לקוראי ‘אבג’ | ניילון

וכל המכנסיים שלך יתמלאו בבוץ. וכשתבוא להחליף את המכנסיים והתחתונים שלך בזוג נקי ויבש...”. הסמל ניגש למיטתו של בוגמלסקי, פתח את התרמיל שהיה מונח עליה והעלה על פניו הבעה הפתעה מעושה. “תגלה שבגלל הניילון הגרוע שלך גם הם רטובים, זה בטח יצחיק אותך גם אז, יא אפס, כשתלך עם טון של בוץ בתחתונים, כמו איזה תינוק שעשה במכנסיים”. “בוגמלסקי זילזל בחשיבות הניילון, ובגלל זה ישמור עוד שעתיים הלילה. חניך תורן, תרשום. יש כאן עוד חכם

פרצוף כמו שלך לא הייתי צוחק”. הסמל פנה חזרה לאלון, מבט עיטי בעיניו. “זה נדמה לי, חסין, או שאתה באמת בוכה?”. “לא, המפקד”. “חסין, אתה בן-אדם עלוב, חייל עלוב, ומניילן עלוב”. הסמל צעק עכשיו, וטיפות רוק מפיו ניתזו על פניו של אלון. מגען היה צורב כמגעה של חומצה. חומצה המאכלת הכול. “אני לא יכול לעשות ממך גבר, זה גם אלוהים לא יהיה מסוגל. אבל אני אעשה ממך חייל. מחר בבוקר אני רוצה לראות את כל זוגות התחתונים

הסמל לקח את תחבושתו המנוילנת של אלון ודחף אותה לתוך הדלי. בועות הופיעו על פני המים. הסמל התעלם מהן והמשיך ללחוץ על התחבושת לקרקעית, חיוך מזלזל על פניו. אלון לא הצליח להחניק בתוכו את התחושה שהסמל מנסה, בלי כל סיבה, להטביע את תחבושתו, תחבושתו האישית. זרם הבועות הפסיק. הסמל הוציא את ידו מהגיגית ובחן את הגווייה הלחה בבוז. “לזה אתה קורא ניילון, חסין? יש בפלסטיק הזה חור בגודל... של בחורה”. הסמל קירב את פרצופו לפניו ולחש בקול רם, “ראית פעם...של בחורה, חסין?”. אלון ראה, הוא אפילו ראה אותו הרבה פעמים, רק שאותו גוף עירום אף פעם לא התקשר אצלו למילה הזאת. “שאלתי אותך שאלה, חסין”. אלון הרגיש כאילו הסמל פולש למוחו ומפשיט אותה בניגוד לרצונה, בניגוד לרצונו. הוא לא ירשה לו להרוס גם את זה. לא. “אני לא שומע אותך, חסין”. “לא, המפקד”. “לא נורא, זו לא אשמתך שנולדת נפל. תבקש מאמא שלך, יפה, אולי היא תראה לך מאיפה יצאת. לוגסי, אני עם

שלדעתו ניילון לא חשוב?”. הסמל העביר את מבטו באיטיות על פני חיילי המחלקה. אלון לא זילזל. הניילון היווה את הסיכוי היחיד שלו לשרוד. אותו לילה ניילן אלון את בגדיו. הוא הרגיש כיצד הוא משתפר מפריט לפריט. כשסיים לניילן את גופייתו האחרונה בחן את עבודתו בסיפוק. הוא היה מוכן. אלון עצם את עיניו ברכות והחל לניילן את עצמו.

והגופיות שלך מנויילנים כל אחד לחוד והפעם שיהיו מנויילנים כמו שצריך. ואתה יודע למה, חסין?”. הסמל הרים את קולו עוד יותר. “כי ניילון טוב הוא חלק בלתי-נפרד מחייל טוב. אתה בטח מחייך, בוגמלסקי”. הסמל הפנה את פניו לכיוונו של בוגמלסקי בקפיציות עצבנית. “מתאים לטירון מפגר כמוך לחייך כשאני מסביר על ניילון. אני רוצה לראות אותך מחייך אחרי שתחצה את הזהרני

אבג | 20

יצחק בן-מרדכי ספר, סופר, סיפור / ‘הינשוף’, מאת נסים אלוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד

במסדר הבוקר היה הסמל עצבני מתמיד והטיל עונשים על כולם. כשהגיע לאלון תפס אותו בדש חולצתו, קירב את פיו לאוזנו וחזר על אותו משפט שוב ושוב בדיבורו הצעקני. אלון האזין לצלילן של טיפות הרוק המתנפצות על שכבת הניילון, מקצבן הפראי הזכיר לו טיפות גשם החובטות בחוסר אונים על גגון פלסטיק מתוח. לא פגעה בו אפילו טיפה. בערב נאלץ לזחול חמישים דקות, תוך שהוא צועק, “אני נחש, אני רמאי”, בגלל שהבטיח לסמל שנשקו נקי, וזה מצא מעט שמן במכלול. כשקם חסין על רגליו שמח לגלות שאף טיפת רפש לא דבקה בו. הייתה פעם אחת בה חשב חסין שהניילון לא מושלם. היה זה בחופשת השבת. שבועיים לפני סיום הטירונות, כשאמרה שהצבא שינה אותו, הפך אותו לאחר, שהוא נרתע מנשיקותיה, מתחמק ממגעה. כיצד היה יכול להסביר את הטעם הסינתטי בפיו, את המגע המלאכותי הדביק של גופה, את תחושת המחנק? לרגע חשב ששמע את רעש האוויר הבוקע דרך איזה חור נסתר במעטה הפלסטי. אך הייתה זו רק איוושת הדלת שסגרה אחריה. הוא רצה לבכות, אך לא היו דמעות בעיניו. מה הטעם בניילון ההרמטי אם אתה ממילא רטוב מבפנים? הוא הביט בעצמו במראה, בתג היחידה המבריק, במדי האלף המעומלנים, בתער שאחז בידו הימנית. הוא קירב את התער לעורק הבולט בצווארו. “הטירונות נגמרה”, לחש, “אפשר לפתוח את הניילון”.

הרכבת בין חורשות האקליפטוס ומסדקי האדמה הבצקה שבצידי הדרך אל הכרם היו יוצאים ראשים תמהים של נחשים כסופים ובבריכה שבפרדס היה צוחק הילד היפה שמת במים והלילות מלאו שיחי יסמין חרישיים. אבל אני עליתי לכיתה ז’ וכבר בפסח גמרתי עם איזאקינו האופה שאעבוד אצלו במאפיית האדון ששון, בבוא החופש הגדול”. דמיון ומציאות כרוכים זה בזה בתיאור המושבה הזרה לנער, ולעומתם כשהוא עוסק במציאות השכונתית היומיומית המוכרת לו הוא ענייני ונחוש (הרי הוא כבר עולה לכיתה ז’!). יד האמן של אלוני מנסחת כל אחד משני תחומי המציאות הללו במקצב אחר ואפילו בסגנון אחר. הוא משתמש במטאפורות ובדימויים מפתיעים כשצריך, ויודע להימנע מהם כשאין בהם צורך. כך נראה מעשה ידיו של מייסטר, ובעברית: רב-אמן.

) מוכר 1998-1926( נסים אלוני בעיקר כמחזאי מקורי ופורץ דרך בתיאטרון הישראלי. מחזותיו (‘הנסיכה האמריקאית’, ‘הצוענים של יפו’ ואחרים) סחפו את התיאטרון בארץ למחוזות צבעוניים ועתירי דמיון והפכו לקלאסיקה ישראלית. אלוני מוכר פחות כסופר שכתב סיפורת. היבול הסיפורי שלו לא היה רב, אך ספר אחד שלו – ‘הינשוף’ – הוא בעיניי פנינה ספרותית שאין רבות כמוה בסיפורת העברית. הספר ראה , ומאז נדפס 1975- אור לראשונה ב שוב במהדורות ובהוצאות שונות. ‘הינשוף’ מכיל ארבעה סיפורים, שהם למעשה ארבעה פרקים בעולמו הפנימי של נער מתבגר. הם מבוססים ככל הנראה על חוויות הנעורים של אלוני בתקופת מלחמת-העולם השנייה. אלוני גדל בשכונת פלורנטין בדרום תל-אביב, ובסיפורים משתקפת הוויית החיים של שכונה מהגרים זו, שבסיפורת הישראלית דאז (וגם אחר- כך) נדחקה לשוליים, כמוה כשכונות תל-אביביות דרומיות נוספות שנדחקו הצידה על-ידי הרבעים המבוססים בצפון העיר. סיפורי ‘הינשוף’ אינם סיפורי הווי פשטניים אלא סיפורים אישיים, סיפורי התבגרות מזווית הראייה של נער רגיש, המסופרים בעברית נפלאה. הנער חווה את שכונת פלורנטין ואנשיה, על איכויותיהם וחולשותיהם, חווה את כל מה שמתרחש בשכונה לצד כל מה שמתרחש בדמיונו הסוער, ראה את מה שרק נער צעיר יכול לראות. הנה לדוגמה פתיחת הסיפור “להיות אופה”: “כאשר בא החופש הגדול אמרה לי אמי לנסוע אל דודי המורה במושבה. במושבה בה גר דודי היתה חולפת

יצחק בן-מרדכי הוא פרופסור במחלקה לספרות עברית.

הסופר אתגר קרת הוא פרופסור במחלקה לספרות עברית.

21 | אבג

בוחן פתע

. לפני שהצטרפותי לאוניברסיטה 8 הייתי ראש מערך האבטחה בבית הנשיא בירושלים. מי אני? א. רפי סרוסי. ב. נפתלי פרסלר. ג. צבי שוורץ. ד. יורם הורביץ. . יש לי קשר הדוק עם אוניברסיטת 9 בן-גוריון; הייתי אחד ממדליקי 62- המשואה ביום העצמאות ה למדינת ישראל. מי אני? א. זיו אבירם. ב. פרופ’ יעקב בלידשטיין. ג. ד”ר אבי יצחק. ד. פרופ’ ברכה שפירא.

. אני היסטוריון, פירסמתי מאמרים 5 על מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. מי אני? א. פרופ’ אריה נאור. ב. פרופ’ זכי שלום. ג. פרופ’ מאיר זמיר. ד. פרופ’ אבי גרוס. . בתוקף תפקידי כראש ‘המרכז לחקר 6 ופיתוח טכנולוגיות מיגון’ בחנתי את עמידותם של מבני בטון הנמצאים בקרבת מוקד פיצוץ מבוקר. מי אני?

הקיפו בעיגול את התשובה הנכונה. פתרונות יש לשלוח למערכת ‘אבג’, המחלקה לפרסומים ודוברות. פרסים יוגרלו בין הפותרים

. מבכירי האוניברסיטה בעבר, היה 1 מפקד פלוגה בקרבות על כיבוש הנגב במלחמת העצמאות. מי הוא? א. סולל כהן. ב. שלמה גזית. ג. השגריר יוסף תקוע. ד. ישראל בן-אמיתי. . פיקדתי על מחלקה בקרבות על 2 ירושלים ובמבצע חורב במלחמת העצמאות, לימים התמניתי לתפקיד בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תוכלו לזהות אותי? א. פרופ’ חיים אילתה. ב. ישראל בן-אמיתי. ג. סולל כהן. ד. פרופ’ דוד וולף. . הייתי פרופסור במחלקה להנדסת 3 מכונות ומילאתי תפקידי-מפתח בפרויקטים ביטחוניים בישראל ובארה”ב. מי אני? א. פרופ’ קנת פרייס. ב. פרופ’ חגי שקד. ג. פרופ’ אברהם פרולה. ד. פרופ’ חיים וישניאק. . הייתי חבר ועדת החוץ והביטחון 4 בכנסת השביעית ובכנסת השמינית, ותרמתי תרומה משמעותית לפיתוחה של אוניברסיטת בן-

א. אבי בלסברגר. ב. ד”ר רון אבני. ג. פרופ’ גבי בן-דור. ד. פרופ’ מיקי בר-אלי.

בוגר האוניברסיטה ומפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף אליעזר שקדי

הייתי מזכירו של דוד 1969 . בשנת 10 בן-גוריון, סייעתי לו בכתיבת זיכרונותיו ולעיתים התלוויתי אליו בצעדותיו. מי אני? א. פרופ’ זאב צחור. ב. יצחק נבון. ג. יהושע (שוקה) כהן. ד. פרופ’ מיכאל בר-זוהר.

. מה הם תחומי הלימוד בתוכנית 7 ? ללימודי מדינת ישראל א. חקר ישראל מתקופת היישוב והמאבק להקמת המדינה. ב. המבנה החברתי של מדינת ישראל. ג. דמוגרפיה והתיישבות, הגות ציונית וישראלית. ד. כל התשובות נכונות.

גוריון. מי אני? א. יגאל אלון. ב. דוד טוביהו. ג. פנחס ספיר. ד. אהרן ידלין.

תרבות הפנאי | 22

6

5

4

3

2

1

. בבית-הספר התיכון למדתי 11

7

באותה כיתה עם אילן רמון, לימים האסטרונאוט הישראלי הראשון. מי אני?

8

9

א. פרופ’ נחום פינגר. ב. פרופ’ ראובן שגב. ג. פרופ’ ג’ימי וינבלט. ד. פרופ’ צבי רייך.

11

10

12

. הייתי ממקימי הקריה למחקר גרעיני 12 וממייסדי המחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון: א. פרופ’ חגי שקד. ב. פרופ’ זאב (וניה) הדרי. ג. פרופ’ יובל נאמן. ד. פרופ’ ברנדה לסטר. . מה שם הגוף הביטחוני ששלוחה 13 שלו תוקם בקרוב בפארק ההיי-טק האוניברסיטאי? א. התעשייה הצבאית. ב. הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. ג. הקריה למחקר גרעיני. ד. התעשייה האווירית. . הייתי ממייסדי תוכנית האקדמיזציה 14 של קורס-הטיס הצה”לי באוניברסיטת בן-גוריון: א. פרופ’ גדי רבינוביץ’. . באיזה מן הצירופים מופיעים טייסי- 15 קרב של חיל-האוויר שיש להם קשר לאוניברסיטת בן-גוריון? א. האלוף עמוס ידלין, האלוף יום- טוב סמיה, פרופ’ איתמר פלאי. ב. פרופ’ רון פולמן, פרופ’ שלומי דולב, פרופ’ שלומי ארנון. ג. האלוף אליעזר שקדי, דוד ברקת, פרופ’ אברהם טמיר. ד. כל התשובות נכונות. ב. עזר וייצמן. ג. יעקב טרנר. ד. האלוף איתן בן-אליהו.

16

15

14

13

19

18

17

20

22

21

24

23

פתרונות יש לשלוח למערכת 'אבג' במחלקה לפרסומים ודוברות בין הפותרים יוגרל הספר "הקייטנה של קנלר" רק תשובותיהם של פותרים חדשים ישתתפו בהגרלה . התפרצות 6 . שלווה נפשית מוחלטת 5 .) , ש”מ 5,3( . ואנתרופולוגיה אצלנו . בשר שאינו ראוי 7 . של קול בעקבות התכווצות פתאומית של הסרעפת . חשוב, ידוע, נישא, נעלה. 11 . . שרשרת הרים ממזרח לערבה 8 . למאכל אדם . שמו מלידה של 16 . . ערוך ומסודר 15 . . אי-ציות לחוק מטעמי מצפון 13 . מחלה 17 . פרופ’ זאב הדרי, שהיה ממקימי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב . מנהלת המחלקה למעורבות 19 . . משקה הקרוי גם בירה שחורה 18 . זיהומית . תיכף ומיד, ל... 20 . חברתית באב”ג מאוזן: . מושב בצפון רמת הגולן שנקרא על שם ארבעה חיילי סיירת אגוז שנפלו 1 . כאב ראש חזק. 9 . . מציאת מקומו של חפץ 8 . . אדם, איש 4 .)4,3( שם .13 .)5,5( . לשעבר מנהל המכונים לחקר המדבר 12 . . משבטי ישראל 10 מאוזן) לשעבר דיקן הפקולטה למדעי +23( .17 . . מאגר-מים גדול 14 ! נוע על מפעל חייו, יועץ לענייני 2010 . חתן פרס ישראל לשנת 19 .)5,5( הטבע . לשעבר רקטור 21 . . יבשה מוקפת מים 20 .) ערבים לנשיאי ישראל. (ש”פ ,...“ .24 . . רישיון, רשות 23 .) מאוזן 17 . (ראו 22 . האוניברסיטה שלנו ווטסון”. מציטוטיו המפורסמים של שרלוק הולמס. מאונך: . מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה 3 . . אבי העורקים, אאורטה 2

23 | אבג

ארבע על ארבע

בחזרה לעתיד

צילם: דני מכליס תמונות מחיי הקמפוס

מבינים בניין

במו ידיה

שילחו את התשובה מזהים את הצילום? למערכת 'אבג' ואולי תזכו בפרס

אתרו את האתר

עיקבו אחרינו באינסטגרם