עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

פיתוח השליטה בשפה העברית בקרב דוברי ערבית עשוי להועיל לא רק לדוברי ערבית ברכישת השכלה אקדמית ובהשתלבות בשוק העבודה, אלא גם להוביל להידוק הקשרים בין שתי הקבוצות

ציפור לחשה לנו שהמשפחה אפילו סייעה לך לפתור סוגיה מחקרית. "נכון. פעם התקשרה אליי מרצה בכירה מאוניברסיטת תל-אביב וביקשה את חוות דעתי על שאלה לשונית מסוימת, השאלה לא הייתה קשורה קשר הדוק למחקרי, ולכן הרהרתי בשאלה זו עם אמא שלי ועם אחת מאחיותיי, ושתיהן סייעו לי בגיבוש תשובה לשאלה בעזרת חשיבה על הקשרים יומיומיים שבהם משתמשים במילה כלשהי. זוהי אחת העובדות המרתקות על מחקר לשוני, כשכמעט בכל רגע יש הזדמנות ללמוד דבר חדש, וכל אדם יכול לתרום להבנת השפה; ואנו כחוקרים יודעים למסגר את זה בצורה אקדמית ומדעית. היחס ההפוך מתבטא בעובדה שבעקבות מחקריי פיתחתי משחק להרחבת אוצר המילים שאני משחק אותו עם האחיינים . מה 6-3 והאחייניות שלי שהם בני שאירוני בדבר הוא שהם ברוב המקרים מנצחים במשחק. מסתבר שאמנם יש להם אוצר מילים פחות מפותח משלי, אך הזיכרון שלהם יותר חד משלי". מהו הערך המוסף של לימודי דוקטורט בלשון העברית? "שפה היא לא רק אמצעי לביטוי עצמי אלא גם גשר להבנת האחר: הבנת רגשותיו, דעותיו, צרכיו, ועוד. לפיכך, פיתוח השליטה בשפה העברית בקרב דוברי ערבית עשוי להועיל לא רק לדוברי ערבית ברכישת השכלה אקדמית ובהשתלבות בשוק העבודה אלא גם להוביל להידוק הקשרים בין שתי הקבוצות". מודלים לחיקוי? "יש לי מודלים לחיקוי כמספר שנות חיי: מאבא למדתי לחשוב מחוץ לקופסה ולשאוף רחוק; מאימא רכשתי את יכולת ההתמדה והנחישות; ומאחי ומאחיותיי למדתי על הכוח שיש לאהבה של תחום העיסוק. בעצם, אני מנסה לאמץ לעצמי את התכונות הטובות ביותר מהאנשים שאני פוגש: מאחד אני יכול ללמוד את הכישרון לחבר בין פרטי מידע שונים לפתרון בעיות, מאחר את היחס האנושי החם; מהשלישי את יכולת הדיוק בכל דבר; ומהרביעי את מיומנות התכנון. באופן כללי אני שואף שבכל יום אהיה טוב יותר מהיום הקודם ולו בהיבט הקטן ביותר".

לשיטתו של איהאב, הדוקטורט הוא מסע ארוך ומרתק שבמהלכו החוקר תורם את חידושיו לידע הקיים בעולם. אך מסעות מרתקים אין פירושם מסעות קלילים, מכיוון שגם לאורכם מצויים אתגרים שצריך להתמודד איתם כדי להתקדם במסלול. אתגר אחד הקשור לתוכן המחקרי היה יישום מדדים לבדיקת התפתחות אוצר מילים בשפה העברית השונה מבחינות רבות מהשפות האירופאיות שבהן פותחו ויושמו מדדים אלה. עד כמה משמעותית הייתה העזרה שקיבלת מהמחלקה ללשון עברית? "המנחים שלי לדוקטורט, פרופ' רוני הנקין-רויטפרב וד"ר רועי גפטר, ליוו אותי לאורך כל התהליך ועזרו לי מאוד בניווט המחקר ובפיתוחו. ראשת המחלקה ד"ר פנינה שוקרון-נגר וסגל המחלקה האקדמי והמנהלי, אף הם תמכו בי לאורך כל הדרך, כמו גם מנהל המעבדה הספרותית במחלקה לספרות עברית, ד"ר איתי מרינברג מיליקובסקי". תוכל לציין חוויות מתקופת הלימודים שנחרתו בזיכרונך? "לימודיי במחלקה ללשון העברית הם חוויה שאין לה תחליף. אלה היו שנים מרתקות, מעשירות את הדעת ומלאות כל טוב – הן מבחינת החומר הלימודי והן מבחינת החומר האנושי. המחלקה ללשון העברית היא מקום מדהים לא רק למצוינות אקדמית אלא גם למצוינות אנושית. לא יכולתי לבקש יותר מזה". כיצד הגיבו בני המשפחה והסביבה הקרובה לבחירתך במסלול חיים מחקרי? "מהרגע הראשון המשפחה הייתה הדלק שהניע אותי לבחור בקריירה האקדמית. התמיכה של המשפחה שלי – לא תסולא בפז. אבא (ח'ליל) תמיד אומר 'אנחנו עומדים מאחוריך בכל בחירה', ואימא (ח'דרה) אומרת 'מה שטוב לך, טוב לנו'. המשפחה כולה, כולל הדודים והדודות, תמכו וממשיכים לתמוך בי ובמסלול שבחרתי והם גאים בהישגים שלי. הם לא חסכו הזדמנות לתמוך ולעודד. אני זוכר שביום הראשון שלי ללימודי התואר הראשון, שאלו אותי סטודנטים על שאיפותיי אחרי סיום התואר. תשובתי הייתה מהירה וחד-משמעית: 'להיות דוקטור ללשון העברית שחוקר שפה'.

זכייתו של איהאב אבו-רביעה במלגת פולברייט לתלמידי בתר דוקטורט הסבה גאווה גדולה לכל מי שעוקב מקרוב אחר התקדמותו המרשימה בעולם האקדמיה. חברי סגל המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמיתיו למחקר ובני משפחתו – כולם שותפים לשמחתו. איהאב נולד בכפר הבדואי מכחול שבצפון הנגב (בשעתו יישוב בלתי מוכר). הוא למד בבית-הספר היסודי, חטיבת הביניים והתיכון של משפחת אבו-רביעה בכפר כסייפה. בסיום לימודיו התיכוניים החל את לימודי התואר הראשון במחלקות ללשון העברית וספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לקראת סיום התואר הראשון שילב גם לימודי תעודת הוראה בלשון העברית, ובמקביל התקבל למסלול המחקרי לתארים מתקדמים. "מאז ומתמיד התעניינתי באופן שבו אנו לומדים שפה ובדרך שבה ניתן להעריך הבדלים בעושר הלשוני של אנשים שונים", אומר איהאב. "התעניינות זו לוותה בעונג רב שאני חש כאשר שתי השפות, ערבית ועברית, באות במגע. זו הסיבה שלימדתי במשך ארבע שנים לשון עברית בבית-הספר 'עהד' למצוינות במדעים, ומשם עברתי ללמד במכינות של האוניברסיטה וגם במחלקה ללשון העברית במכללת קיי". שילוב כל הגורמים האלה, בסיוע תמיכת הוריו ח'ליל וח'דרה, משך אותו להתעמק בנוגע להתפתחות אוצר המילים העברי של דוברי ערבית. אל הוריו ומשפחתו הענפה נחזור בהמשך. אמנות האפשר |

18