עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
צילום: מרק מוטיל
ורצברגר – טלי שמיר חָלָק כמו מים
ספר, סופרת, סיפור
קטע מתוך הספר השפתיים הכי חשובות בשבילי. ככל שהן יותר בשרניות וגמישות, העולם דרכן נהיה ברור ורך. ואם כבר שפתיים, אז אני מעדיף אותן בלי איפור. אודם שנמרח לפעמים על אחת השיניים מסיט אותי אל המריחה השמנונית, וזהו, אני מאבד את הריכוז. הכי אני שונא שפתיים שמוחבאות בשפם או בזקן. הכי גרוע זה שניהם יחד. השערות מתערבבות עם המלים. דוקרות לי את ההבנה. הכי יפות השפתיים של אמא שלי, אפילו שיש סביבן קמטים כשהיא שורקת את האותיות. נולדתי שומע. אמא עוד הספיקה לשמוע אותי מגרגר, ובגאווה עצובה אומרת שידעתי להשלים מלים כמו בננה, תודה, בובה, אמא, סבתא, אבא, אור. אני לא מבטא את כל האותיות, אבל מצליח להוציא מהן אוויר של צליל מוכר.
שוברת שורות את עיקר מאמציה בכתיבה משקיעה טלי שמיר-ורצברגר, בוגרת המחלקה לספרות עברית ב'בן-גוריון', ברענון השפה ספר הביכורים שכתבה 'חלק כמו | השגורה והמוכרת המים' זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם
הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 16
Made with FlippingBook PDF to HTML5