עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
ספר, סופר, סיפור
קטע מתוך הספר דת ישראל בזמן המקרא, לפחות עד לאחר חורבן בית ראשון והמפגש עם תרבות בבל, הייתה מרוכזת בעיקרה במקום אחד מיוחד, שם נמצא האל. בדומה לפולחן של החברות הפגאניות סביב, לאל המקראי היה מקדש, שם באו לעבוד אותו ולבקש את טובתו. אלא שלא כמו החברות סביב שבהן היו אלים רבים, האל של בני ישראל היה יחידאי, למרות שהיו לו פנים רבות וכינויים שונים. היו תקופות בהן ניתן היה להגיע לבמות שהיו מפוזרות ברחבי ארץ ישראל כדי להקריב קורבנות, אך מתקופתו של חזקיה מלך יהודה, הפך הפולחן ליותר ריכוזי והוא התנהל רק בירושלים. הכהנים בני שבט לוי נבחרו להיות משרתיו של האל המקראי והם, בעצם, היו המתווכים בין העם לאלוהיו ובין הפרט לאל... רק הכהנים לבדם יכלו להתקרב למזבח ולבצע את הפעולות הפולחניות ורק הכהן הגדול הורשה להיכנס לקודש הקודשים, שם היה מוצב ארון הברית עם שני הכרובים עליו, מקום מושבו של האל, וגם זו, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים. לכהנים, המחולקים למשפחות ולמשמרות, היה מותר לאכול מהתרומות ומהמעשרות, והם קבעו למי מותר או אסור להקריב קורבן או לגשת אל הקודש. הכהן הגדול היה זה שהכריז אם נסלחו חטאי העם ביום כיפור, ובאמצעות חושן המשפט שענד על חזהו, פענח את רצון האל. בתקופת המקרא, התורה לכשעצמה אינה נחשבת לספר קדוש, אלא מהווה למעשה ספר חוקים אזרחי, שנכתב לאורך מאות בשנים ואשר משקף את התפתחותה של החברה הישראלית-מקראית בארצה, לאורך הדורות... הפיכת התורה כולה והגדרתה כספר קדוש היא מעשה ידם של הרבנים היהודיים שעבורם חשיבות החדרת המסר של "תורה למשה מסיני", הייתה בעלת ערך עליון. רק אם כל התורה היא מקשה אחת שיצאה מפי האל בהתגלות בסיני, אפשר להבין את התפתחות ההלכה היהודית שהיא, בעצם, מהפכה של ממש בקריאתה ובפרשנותה של התורה.
ספרו מעורר שאלות נוקבות. פרופ' חיים היימס
הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 10
Made with FlippingBook PDF to HTML5