עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הפתוחות לתיירים ולמוסיקה הבוקעת מאינספור מועדונים. ניגודים חזקים, עוני, שטיפת מוח, הישרדות, תקווה - את כל אלה ראיתי וחשתי, כמו באחד מטיוליי ברומניה בתקופת שלטונו של צ’אושסקו. מהוואנה יצאתי לכיוון צפון-מערב, אל “גן העדן” של קובה, שממוקם בפרובינציית פינר דל ריאו. כבישים רחבים (זכר לתקופה האמריקאית באי) כמעט שוממים ממכוניות. התחבורה הציבורית כמעט לא קיימת, ולכן לא מפליא לראות המון מקומיים לאורך הכבישים הראשיים משעות הבוקר המוקדמות, מחכים שיחלוף כלי-תחבורה כלשהו, כולל כרכרות רתומות לסוסים, כשהם מנופפים בשטרות כסף כדי לשכנע את הנהגים לעצור ולקחת “טרמפיסטים” תמורת תשלום. מעל ראשי הממתינים מתנוססים שלטי-ענק שהזכירו לי איפה אני ומי שולט באי. שלטים, באותיות של קידוש לבנה, מזכירים לעוברים ושבים שבלי פידל ), ושיש שתי אפשרויות Viva Fidel אין חיים ( .) Partida o Muerte - המפלגה או המוות ( טבק ובעיקר סיגרים הם בין סמלי האי. מוצאו של הטבק ביבשת אמריקה וממנה הופץ לרחבי העולם. כל הקרקעות שייכות למדינה, האיכרים מגדלים את תוצרתם ואת רובה "מוכרים" למדינה. למשל, בעד מכירת טבק המדינה . עלי הטבק 10% ולאיכר נותרים 90% נוטלת נקטפים ומיובשים בבתי טבק מיוחדים, שבולטים בנוכחותם בקובה כולה, ומהם מפיקים את הסיגרים. כל העבודה היא ידנית. סוגי הסיגרים שונים, בהתאם לסוגי העלים , Cohiba והטיפול בהם. הסיגר הנפוץ הוא שהיה אהוב על קסטרו וצ’ה גווארה. המוסיקה הקובנית היא תוצר קוקטיילי של סגנונות ספרדיים ואפריקאים. הסון הקובני הוא שילוב של מוסיקה ספרדית מלווה בגיטרות ומוסיקה אפריקאית, הממבו הוא מוסיקה

ם י כ ר ד ב ה ע ו פ

אופנת קסטרו שלטים | קובה היא מקום של מוסיקה קצבית, ריקודי צ’ה צ’ה צ’ה וסלסה, רום וסיגרים ענקיים עדיין מזכירים לעוברים ושבים ברחובות הוואנה שבלי פידל קסטרו אין חיים

כתבה וצילמה: פועה בר

בשביל מי שטייל בה או שמתעתד לטייל בה, קובה היא מקום של מוסיקה קצבית, ריקודי צ’ה צ’ה צ’ה וסלסה, רום, סיגרים ואפשרויות מצוינות לצילום, בקיצור - מקום שאסור לפספס. לראשונה הגעתי בגפי לקובה , ובפעם השנייה קצת אחרי מותו של 2010- ב . מבחינתי שום דבר לא 2016- פידל קסטרו ב השתנה. נשארו כל הדברים המקסימים, אבל נשארה גם הדלות ונשארה הדיקטטורה. מיליון תושבים. 12- בקובה חיים היום כ 65% ההרכב האתני של האוכלוסייה הוא מולאטים - 25%- שחורים ו 10% , לבנים 400 : ביטוי להיסטוריה האנושית של האי שנות שלטון ספרדי, שבהן הובאו לקובה עבדים מאפריקה כדי לעבוד בשדות קנה- הסוכר והטבק. מאוחר יותר הגיעו גם מהגרים מפורטוגל, איטליה ורוסיה. גם יהודים הגיעו לקובה במהלך השנים, ביניהם ד”ר ריקרדו וולף, מייסד קרן וולף המעניקה מלגות לסטודנטים ומענקי מחקר למדענים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בבירה הוואנה בולטים המבנים הקולוניאליים שידעו פאר והדר והיום הם משוועים 1998- לשיקום ושחזור (הוואנה הוכרזה ב על-ידי אונסקו, הגוף באו”ם שאחראי על הכרזת שמורות-טבע ואתרי מורשת עולמיים, כעיר מורשת עולם שיש בה

העושר הגדול ביותר של ארכיטקטורה קולוניאלית), מכוניות אמריקאיות ,60- וה 50- בשלל צבעים משנות ה שבקרביהן מונחים מנועים רוסיים או יפאניים, אוטובוסים ציבוריים מתוצרת סין שנושאים עליהם כתובות בסינית, רכבי טויוטה ופג’ו ששייכים לבעלי תפקידים בשירות המדינה, אופניים, ריקשות וכרכרות רתומות לסוסים, ספרים וגלויות שמתנוססות עליהן תמונות של פידל קסטרו, צ’ה גווארה וסטאלין. טיילתי בעיר בגפי והתוודעתי לסחר בשוק השחור, לעסקי הספסרות, לתורים בחנויות ולהקצבת מזון, איש) 1200( לקהילה היהודית הקטנה שעדיין נותרה כאן, לחלומותיהם של הצעירים, למצוקה של אלה שאינם מסוגלים לשפץ או לרכוש את ביתם או ליהנות מנתח בשר עסיסי, לבתי- המרקחת, שהזכירו לי את אלו שהכרתי ,60- בשנות ילדותי בארץ בשנות ה ומנגד למסעדות המפוארות

תיירות | 16