עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עם מכלי דלק מלאים, וצה”ל יתדלק את רכביהם עם תחילת משימתם בנחל-ים. לרגע הייתי אובד עצות, אך מיד התעשתתי, נסעתי מהר אל קצין התחזוקה האוגדתי שישב באל-עריש, והוא הסכים לצייד אותי בתלושי דלק (התדלוק בצה”ל התבצע אז באמצעות תלושים בתחנות-דלק צבאיות). ואז חזרתי לבסיס היציאה והובלתי את השיירה המצרית אל תחנת-הדלק באל-עריש”. החיילים שהיו אחראים על התחנה מטעם מרכז הדלק של צה”ל נדהמו לראות שיירה מצרית עם קצין ישראלי שמבקש לתדלק את רכביהם בדלק צה”לי, וסירבו לעשות זאת. “אחרי כמה שיחות טלפון מעצבנות וחתימות שלי על כמה אישורים מאולתרים התאפשר התדלוק”, נזכר אבני, “ואז נסענו לנקודת המפגש בנחל-ים עם הצוות הישראלי”. המפגש בין החיילים הישראלים והמצרים היה מביך לשני הצדדים. זו הייתה אחת הפעמים הנדירות

אנואר סאדאת בביקורו באוניברסיטה, לצדו: ראש הממשלה מנחם בגין (שני משמאל) ונשיא האוניברסיטה יוסף תקוע. ראשון משמאל: חוסני מובארק, סגנו של סאדאת בזמן הביקור ולימים נשיא מצרים

השלב האחרון לקראת הטיסה ההיסטורית לא נמחק מזיכרונו של 38 מבקר האוניברסיטה גם אחרי שנים: “כשהגעתי למנחת המסוקים היה המסוק כבר מלא. אני הייתי רשום לטיסה, אבל עלו עליה גם הרבה אנשים לא-מורשים, או שהמצרים

כבר פעלו והדלתות היו סגורות. רצתי מולם ונופפתי בידיי שיעצרו, ואכן הדלת נפתחה והמכונאי המוטס יצא אליי. הסברתי לו בצעקות ובסימני ידיים במה מדובר (היה רעש מחריש אוזניים), והוא הזמין אותי בתנועת יד להצטרף אליהם. כך הייתי החייל הישראלי הראשון שטס בכלי-טיס מצרי בשמי מדינת ישראל. עם הנחיתה ביקשתי לקחת את העיתון ‘אל- גומהוריה’ מאותו בוקר שהיה במסוק, למזכרת”. על תחושותיו במהלך “הטיסה לעבר השלום” מוסיף ומספר רון אבני: “שש שנים קודם לכן לחמתי בַּמצרִים כמפקד פלוגה בסיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ, והנה אני מסב איתם באל-עריש. לכן הרגשתי הרגשה מוזרה בזמן הטיסה. באל-עריש היינו אנחנו המארחים – הישראלים הם שהובילו במפגשים. במסוק המצרי של הנשיא סאדאת המצרים הם שאירחו אותי, ובסבר פנים יפות. לא יכולתי שלא לחשוב על הלחימה בהם שש שנים קודם לכן, על אובדן חברים לוחמים. אבל הלחימה והאובדן הם שהביאו ככל הנראה לטיסה המיוחדת הזאת, ולשלום מבורך וממושך עם הגדולה שבמדינות ערב”.

במסוק המצרי של הנשיא סאדאת המצרים הם “ שאירחו אותי, ובסבר פנים יפות. לא יכולתי שלא לחשוב על הלחימה בהם שש שנים קודם לכן, על אובדן חברים לוחמים. אבל הלחימה והאובדן הם שהביאו ככל הנראה לטיסה המיוחדת הזאת, ולשלום מבורך וממושך עם " הגדולה שבמדינות ערב

הופיעו בהרכב גדול יותר מן המתוכנן. אני ידעתי שנוכחותי בסיור המשותף בבאר שבע היא חיונית, וגם ידעתי שהמסוקים של נשיא מצרים על צוותיהם אמורים לעקוב אחר המסוק הישראלי כדי להכיר את מסלול הטיסה ואת מסלול הנחיתה בשדה תימן. לכן לקחתי את ההגה מן הנהג שהסיע אותי ונהגתי במהירות (בלתי- חוקית בעליל) לשדה-התעופה. הגעתי ממש שניות לפני המראת המסוקים. המנועים והרוטורים של שני המסוקים

שחיילים ישראלים ומצרים נפגשים “איש עם רעהו” לאחר כמה מלחמות ופעולות איבה. “התדריך שנתתי לשני הצוותים באנגלית שבר מעט את הקרח, והקצינים הישראלים בצוות הבינו שהם צריכים לשאת בעול ההרצה הראשונית של המשימה. עתה יכולתי לעזוב אותם למשימתם ולנסוע בשיא המהירות חזרה לאל-עריש כדי להספיק לטוס במסוק הישראלי לשדה תימן שליד באר שבע”.

13 | אבג

Made with FlippingBook - Online catalogs