עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

קטיה ויינר, סטודנטית לתואר שני במחלקה לעבודה סוציאלית, מספרת על קרוביה, גיבורי הצבא האדום. “דודי יעקב רוגוב היה אח של סבתא רבתא שלי. הוא ובנו סמיון נולדו בעיירה חורול שבאוקראינה. כשהנאצים פלשו לברית המועצות גויסו השניים לצבא האדום. במשך שנים לא ידע האב מה עובר על בנו והבן לא ידע מה שלום אביו. שניהם היו בכוחות שכבשו את ברלין. בסיום המלחמה זומן דודי יעקב למפקדת הצבא האדום בברלין כדי לקבל את עיטור הגבורה. הוא מסר להם את שם המשפחה שלו והופתע לשמוע שהשם הזה מופיע אצלם פעמיים: פעם אחת תחת שמו שלו ופעם נוספת תחת שם בנו. כך הבין דודי כי בנו שרד את המלחמה, וגם הוא יקבל את עיטור הגבורה. לאחר ארבע שנים שבהן לא ראו זה את זה התחבקו האב והבן על מדרגות מפקדת הצבא האדום בברלין, כששניהם נושאים על חזיהם את עיטורי הגבורה כיהודים שנלחמו וניצחו את הנאצים. בתמונה הם מצולמים ביום הפגישה”.

נוי סבג, סטודנטית לתואר ראשון במחלקות לחינוך וספרות אנגלית, מספרת על סבא סנטיאגו וסבתא מרי בוניה. “לסבא ולסבתא שלי יש סיפור היכרות מיוחד מאוד. סבא נולד בספרד כנוצרי קתולי. בתקופת השלטון של פרנקו הוא היה מפגין נגדו. באחת ההפגנות נעצר, ונכלא במה שנקרא 'מחנה לחינוך מחדש' לתקופה שנים! בהיותו במחנה למד סבא רפואה 15 – ארוכה והוכשר לעבוד כפסיכיאטר. כששוחרר נמלט מספרד למרוקו והגיע לקזבלנקה, שם גרה סבתא. סבתא סיפרה לי שהלכה ברחוב עם חברותיה כשלפתע ניגש אליה בחור והתחיל לדבר איתה ספרדית, אבל היא ידעה רק צרפתית וערבית. שבוע לאחר מכן הוא הופיע בפתח ביתה והתחיל לחזר אחריה. משפחתה של סבתא התנגדה בכל תוקף לקשר הזה, הרי אבא שלה היה חזן בבית-הכנסת. אבל סבא שלי המשיך לחזר אחרי סבתא ואף התגייר כדי להתחתן איתה. התמונה מנציחה את סבי וסבתי ביום חתונתם, כשהם עטופים בטלית. סבתא שלי נפטרה השנה והיא מאוד חסרה לי. פתחתי את האלבומים המשפחתיים כדי לזכור אותה".

13 | אבג