עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ’, מספר על אמו רחל. “אמא שלי הייתה האדם הכי משמעותי בחיי! היא הייתה אישה פשוטה. לא הייתה לה השכלה פורמלית אבל היא שפעה חכמת חיים. היא חינכה אותנו, ועד היום אני פועל כאיש ציבור וכאדם על-פי ערכיה: להיות בן-אדם ולשמור על צניעות; להיות אופטימי ולמצות כל רגע; להאמין בבני-האדם, כי יצר האדם טוב מנעוריו. יש תחושה שפעם לא היה כלום, אבל בעצם היה הכול. הכול היה פשוט, והפשטות שידרה אמון, אהבת אדם ואהבה בכלל. גדלתי במשפחה 44 של ארבעה אחים בשכונה ג’, בדירה בגודל מ”ר. עברנו חוויות מעצבות, משברים והצלחות. התמונה הזאת מראה אמא עוטפת את בנה בחום ובאהבה ומגוננת עליו בחוף הים. כזאת הייתה אמא שלי. אני מתגעגע אליה מאוד. מאז שהיא לא איתנו אני מדליק במקומה את נרות השבת. כשאני נתקל בבעיות אנושיות בעבודה אני תמיד שואל את עצמי, מה אמא הייתה אומרת”.

מרק ברקן, סטודנט לתואר שני במחלקה להנדסת הסביבה, מספר על משפחת צין. “זוהי תמונה של משפחת צין, משפחתה של אמי, חנה ברקן. התמונה צולמה לאחר המלחמה ורואים בה את סבי וסבתי ואת אמי עם ששת אחיה ואחיותיה. אחרי המלחמה גידלה סבתא מירה את שבעת ילדיה לבדה. ברוסיה משפחה עם שבעה ילדים היא דבר נדיר, וסבתא שלי קיבלה מן הממשלה הסובייטית מדליה כ'אם גיבורה' – אות הערכה על גידול מספר גדול של ילדים. הבית של סבתא היה בית תפילה עבור היהודים באזור העיר וולגוגרד (בעבר נקראה העיר סטלינגרד). סבי וסבתי הכינו וסיפקו מצות בפסח לכל יהודי האזור. התמונה הזאת ממחישה את החיבור שלי לזהותי היהודית, לשורשים שלי. כשהתבקשתי בארץ להוכיח את יהדותי בבית-הדין הרבני כדי שאוכל להתחתן הצגתי את התמונה. רואים בה את אחיה של אמי חובש כיפה. הרב בבית-הדין הרבני הבין מיד שאין שום ספק באשר ליהדותי. כל אחיה ואחיותיה של אמי עלו לישראל ומתגוררים באותה שכונה באשקלון”.

» המשך בעמוד הבא

11 | אבג